Beyond the Veil

אחרי הדיון המוזר שהיה לנו על לשכב עם אנשים כאלו ואחרים עבור כסף, ואחרי שהודה בכך שהוא מת מעייפות ואני איימתי שאם הייתי שם, לא הייתי נותנת לו ללכת לישון כל-כך מהר, הוא אמר לי "אז בואי". בסוף הגעתי יום למחרת (אתמול)  ובאמת נשארתי ללילה.

התקלחתי ותגלחתי אצלו דבר ראשון.

שכבנו עירומים במיטתו, בחדר שלו, עם הריח שאני כל-כך אוהבת, הריח שלו, פשוט ריח מדהים, הוא שאל אותי אם אני חרמנית. אמרתי לו שאני לא רטובה. אבל הוא שאל שוב, אם אני חרמנית. עניתי שכן, כי מובן שהייתי. שאלתי "למה, אתה רוצה לאנוס אותי?" אז הוא ניסה כאילו להכניס את הזין שלו לפה שלי ואני סותמת את הפה והוא אומר לי ללקק, שאני אוהב את זה, ואני מזיזה את הראש וסותמת את הפה, והוא ממשיך עם הדיבורים שמחרמנים אותי בטירוף שאני חייבת לדחוף את זה לפה, והתחיל יותר באגרסיביות, כשאז הוא אחז בי בצוואר, כאילו בצורה של תקיפה, ואני פלטתי אנחה זעקתית שכזו, הוא עזב ואמר "זה מדהים שאת אוהבת את זה זה" אני חייכתי והוא קלט שאני בזמן הזה מאוננת. אמרתי לו שזה ממש הרטיב אותי, הוא הרגיש ונדהם "ואו, זה ממש הרטיב אותך! עם דגש על הממש. ואז הוא תפס שוב את צווארי וריתק אותי כך למיטה. הוא התחיל לדבר על זה שיאנוס אותי, ואני חייכתי וחיבקתי אותו ועטפתי את הרגליים סביבו "aw את משתפת פעולה... זה הרס את כל הרעיון... lets roleplay...." .

"no" אמרתי "no?" הוא שאל... "I don't want to have sex with you" הוא הבין שנכנסתי לזה. סגרתי את הרגליים וניסיתי לדחוף אותו ממני, אך הוא הצליח כמובן לרתק אותי מה גם שלא עשיתי דברים קיצוניים כדי שלא יתקרב כמו לנסות לפגוע בביצים או לצרוח ולבעוט חזק וכאלה. הוא התחיל לדבר על איך שהוא יאנוס אותי, וידחוף עמוק לתוכי את הזין שלו ויגמור בי, ואני זועקת "No!". הוא אחז בי בצואר, ואני זועקת,  הוא פתח לי את הרגליים.

הייתי אז כל-כך רטובה. הוא חדר אלי במכה אחת ואני זעקתי. אני כל-כך אוהבת את החדירה הראשונה כל פעם, תמיד יש מן כאב שלא באמת מכאיב, זה פשוט שהחדירה הראשונית כל פעם היא כל-כך כייפית ומענגת אותי כל-כך, שגורמת לי בחדירה פשוט לפלוט אנקה כזאת. אני המשכתי לומר לא, והוא סתם את פי עם ידו ואני ממשיכה לומר "no" כאילו בכאב ואי רצון, והוא ממשיך לזיין אותי עמוק ואני ממש שיחקתי טוב ובשלב מסויים הוריד את ידו מפי והפסיק לנוע בעודו אומר "די זה חולה". אני חייכתי "אני פחדתי שבאמת רצית שאפסיק" הוא אמר כשראה אותי מחייכת. "לא, אני שיחקתי", "כן אבל זה ממש נראה....."  "כי שיחקתי טוב" "כן, אוף, לא יודע, זה חולה". אני התמוגגתי, כמה חמוד מצידו. הוא חיבק אותי כשהוא עוד בפנים, ואני חייכתי ונאנחתי, ה"אונס" הפך לעשיית אהבה, הוא נישק את צווארי, וכך המשיך עד שגמרנו. זה היה כל-כך חמוד לראות אותו דואג ככה ולא מסוגל להמשיך לזעקותי ונסיון ההתנגדות. הוא אמר שהוא מצטער, ואני חושבת לעצמי, טיפשון, מובן שאין על מה, אני נהניתי ורק שיחקתי... אבל לא נורא, הוט טיפוס של אהבה, שזה טוב. :) זה לא מונע דברים קינקיים הרבה פעמים, אז זה פשוט נורא חמוד מצידו.

אכלנו מקופלת ולפתע הוא אמר "וואי, כל-כך בא לי לצייר עלייך עם זה". אני להפתעתו אמרתי לו "go ahead". הוא החל לצייר ואז לקק את הכל טוב ממני, ואני עשיתי לו אותו דבר. כל מני קטעים באמצע. וויכוחים על האם הלב יצא ישר, חץ על הרגל שמצביע לכיוון הזין, שכתוב עליו BALLS ועל הרגל השנייה אותו דבר רק שכתוב COCK.. כל פעם שהוא אמר משהו על כך שאני עקומה שמתי לו שוקולד על הפטמה, והוא שונא שאני מלקקת שם כי זה כל-כך רגיש ומדגדג לו. אחרי שפעמיים הוא עשה את זה, ושתי הפטמות היו משוקלדות, הוא שתק. אחרי שהבין שאין לי יותר איפש לשים שוקולד (למרות שהיה, הפופיק), הוא חשב את זה בקול רם, אז ליקקתי וניקיתי את אחת הפטמות, עכשיו יש אחת נקייה ^^.

דאגתי לנקות הייטב את הזין שלו מהשוקולד.

ישנו הרבה זמן.

היום הוא היה צריך לטפוס אוטובוס לעבודה, ואני אחד הביתה. בסוף התעכבנו על משחק קלפים והחלטנו שהוא פשוט יקח מונית מאוחר יותר ואני אהיה בתחנה הקרובה - במקרה שלא נספיק. בסוף יכולנו להספיק, רק שפיתיתי אותו. הוא אמר שהוא כל-כך רוצה אבל זה לא יהיה פייר, כי הוא יגמור ואני לא כי לא נספיק והוא סתם יוצא אנכי מניאק. אני המשכתי לפתות, כי לא היה לי איכפת. רק הפיתוי עושה לי טוב, נשכבתי מעליו והנעתי את עצמי מעל התורן המזדקר ונאנחתי לאזונו ונישקתי אותו. בסוף הוא לא יכול היה יותר ואמר לי "גאד אני כל-כך רוצה לעשות סקס אבל זה כל-כך לא בסדר מצדי!" "It's up to you......." אמרתי והמשכתי...

בסוף הוא הוריד ממני את הבוקסרים מיד, השכיב אותי ולקק לי בין הרגליים כדי להרטיב אותי. אני רכבתי עליו. קוייקי שכזה. הוא גמר בפנים, וטפטפתי לכל עבר.

ואז הוא הרגיש ממש רע שהוא נתן לזה לקרות, אחרי שהוא אמר שהוא לא יעשה את זה כי אין לנו זמן לסקס.

הוא לקח מונית לעבודה ואני נותרתי לחכות לאוטובוס.כל רכב שעבר בערך צפר לי מהצד השני של הכביש ואני עושה סימנים של "לא!" למוניות ומתעלמת מהיתר ונותנת לזה רק לטפח מעט את האגו.

אחד מנהגי המונית, למרות שעשיתי לו לא פעמיים, בסוף הוא הגיע לתחנה שלי ושאל לאן אני צריכה. אמרתי לו לאן ושאין לי כסף לזה (זה 170 שקל בערך במונית, ש-15 באוטובוס שיש לי אליו גם-ככה כרטיסייה). הוא אמר שהוא ייקח אותי. אמרתי שאין לי כסף! הוא שאל אם אני עובדת שם. אמרתי לו שאני גרה שם. הוא שאל איך אני נוסעת. עניתי לו "באוטובוס" (שאלה חסרת טאקט לחלוטין לאורך העובדה שאני יושבת בתחנת אוטובוס). הוא התעקש ושאל כמה יש לי. הסתכלתי בארנק ולמרות שהיה לי 170 ש"ח, לא הייתי מוכנה להוציא סכום כזה כמובן, ואמרתי לו שיש לי 20 ש"ח. הוא חושב ואז אומר, "זה כל מה שיש לך?" "כן" "נו אני אקח אותך" "אתה מוכן לקחת אותי ב-20 ש"ח אז סבבה!" "את תעשי לי מסאז' בדרך?" (החצוף!) "לא!" עניתי בחריפות. "נו אבל אני קח אותך, לא מוכנה, בשביל מסאז'??" "לא!" - come on! נהג מונית שמוכן לקחת אותי נסיעה של 170 שקל בתמורה ל- 20 ומסאז', כנראה יש לו איזשהן כוונות זדוניות. בדיוק רוד, לפני שהלך, שאל אותי אם יש לי את הפפר-ספריי עלי ואז אמר "אה לא משנה, זה אור יום עכשיו". אם היה לי את הפפר-ספריי, אולי הייתי שוקלת למרות שגם זה לא חכם, אבל אני משום מה רוצה להשתמש בו על מישהו *חיוך מרושע*.

מחר אני פוגשת את לי, איזו מישהי קטנה, בת 15 נראה לי שמתיימרת לכתוב טוב ומשום מה מעריצה אותי וסוגדת לי כאילו הייתי איזו סלב מפורסמת. כתבה לי פוסט הערצה מטורף ודואגת לכתוב לי בסוף המכתבים שהיא אוהבת אותי ומלא לבבות וכאלה ובקיצור היא שלחה לי שירים שלה באנגלית, לא משנה שאנגלית היא לא יודעת בשום מובן, אוצר המילים שלה כמו של ילד קטן והתוכן עצמו גרוע, לא מקורי ולא נכתב בצורה מיוחדת כלשהי, היא רוצה ביקורת. אמרתי לה שלא יהיה נוח דרך המחשב (כי יש כל-כך הרבה לבקר!!!) לכם אמרתי לה שנפגש, מה שחשבתי שלעולם לא יקרה, אבל בסוף זה קורה מחר -_-. קבענו באיזה בית-קפה, שם נשב ואני אוכל לבקר את השירה שלה, אם ניתן לקרוא לזה כך.

היא מסוג האנשים שאוהבים אותך *בגלל* שאתה מתנהג עליהם בהתנשאות. זה די עצוב, אבל אם זה עושה לה טוב... מי אני שאשנה זאת.

בכל מקרה, אחר כך אני הולכת לרוד ובערב הוזמנו אני והוא למסיבה על יאכטה וצריך להיות נחמד.

קניתי נעליי ערב, עקבים, הכי קלאסיות שיש, יפייפיות, עם רצועה דקה מסביב הרגל, וסרט על הקדימה של הנעל, זה יושב יופי על הרגל וממש סקסי. זה גם ממש נוח ועלה לי רק 100 ש"ח, אני מתה על המבצעים של החנות. לא משנה שאני בקושי קונה ביגוד והנעלה, אבל זניח. אני נהנית הרבה יותר בחנויות ספרים, למרות שגם על זה אני לא מוציאה כסף, אני בדרך כלל נדהמת בעיקר מכמות הספרים והספרים שאני רוצה לקרוא והספרים שאני אוהבת, יושבת לקרוא שם קצת ואז רצה לבדוק אם הספר נמצא להשאלה בספרייה.

Vynnessia.

אני לכאורה פעם בחודש יוצאת ל"התנדבות" של חלוקת מזון לעניים.

יש את הממורמרים והכעוסיםבעיקר על זה ש"מה? זה הכל?" ויש את אלה שמתחילים לדבר אליך ברוסית וצוהלים ואין לי מושג מה הם אומרים.

אני לא יוצאת לזה כי אני נהנית, וגם לא כי אני מרגישה כל-כך רע עליהם ולא כי זה מספק אותי. יש אחד שחי בוילה שאני לא מצליחה להבין, למה הוא צריך שנביא לו אוכל?! מה עם למכור את הוילה ולחיות בבית קטן ולאכול טוב כל החיים? אני יוצאת כי מכריחים אותי לצאת.

אני נמצאת במן משהו חברתי שאני שונאת וכבר הוצאתי את עצמי ממנו כי כל הבדיחות עלי, לא מצחיקות אותי ואפילו ויתרתי על טיול לטרוקיה של 10 ימים, ודי ניסיתי לרמוז בכך יציאה מוחלטת מהמסגרת הזאת, כי לא היה לי נעים פשוט לומר "לא! אני לא חלק מכם! לא רוצה להיות חלק מכם! ונכון זה אני בחרתי בזה! אבל היי! אתם אשמים" פתאום מתקשרים אלי שהגיע תורי לצאת להתנדבות. מכיוון שאף אחד לא אוהב את זה ממש, וצריכים כל פעם להתקשר בתחנונים בכדי להעיק על המצפון ובכך לשכנע שיגיעו, החליטו לעשות את זה כתורנות. "התנדבות" זה כבר מזמן לא.

עכשיו, אני מצטערת שזה נשמע נוראי, אבל אני מחשיבה את עצמי לאדם טוב, למרות שלא! אני לא מרגישה נפלא אחרי היום הזה! אני לא מרגישה את הדבר הטוב הזה שכולם מדברים עליו אחרי שעושים מעשה טוב! אני מרגישה מטונפת בגלל כל שקיות החלב שנפתחות בדרך בגלל שהכל נמצא מאחורה בבגאז' והנהג ממהר כדי לסיים עם זה כבר. לא! אני לא מרגישה התרגשות כשרוסי בן 80 יוצא עם חיתול מחוייך ומדבר אלי ברוסית כי חושב שאני רוסיה או שפשוט לא יודע שום שפה אחרת ונראה כאילו הוא רומז לי להכנס פנימה. אני לא נהנית לעלות 5 קומות בבניין מדרגות שמריח מהגז התוסף לגז הבישול כשיש שם חושך מוחלט ואני תמיד דורכת על "אין מדרגה" כאילו יש מדרגה עם כוח גדול כי אני לא רואה מתי הן נגמרות.

הרגשתי הרבה יותר טוב כשהודעתי לעירייה שיש שם ריח של גז וזה פשוט מפחיד לעבור שם, אם במקרה היו מסדרים את האור לפני הגז... חרם על הבניין והאנשים.

עכשיו בלי קשר.

באופן די מפתיע רוד התקשר אלי אתמול בכדי לומר לי שהוא מתגעגע, אמרתי לו שגם אני, מה שנכון, והוא אמר "לא, אני מתכוון, אני מתגעגע יותר מבדרך-כלל". אני חושבת שזה בעקבות זה שבילינו הרבה אחד עם השני.

אני כל-כך שונאת להפרד בטלפון ממנו. הוא תמיד מחפש איך לעשות את זה בעדינות, אבל זה תמיד מעצבן, כי זה תמיד קורה כשיש לי מה לומר. ואם לא, אז הוא תמיד שוכח ואומר פשוט "לילה טוב" או משהו כזה, ואני נשארת במצב של "מה?!?! מזתומרת לילה טוב?!?! בלי 'אני צריך ללכת'??? פשוט לילה טוב?!?! ומה אם יש לו עוד מה לומר??? ומה אם לא הייתי מוכנה לזה??".

הוא יכול באמצע משפט לומר לי "אני עייף ולא מצליח להבין מה את אומרת... כדי שאלך לישון". זה נורא מעליב. לפחות שיחכה לסוף המשפט לומר את זה.

אני כועסת עליו כאילו על זה שהוא צריך לישון ועל זה שהוא אנושי בעצם.

הוא נורא אוהב את העובדה שאני לכאורה כופת עליו סקס. אני חושבת לעצמי, ביום שבוא הוא יהיה זה שיתחיל ליזום את הסקס, אולי אני אקבל קצת משחק מקדים. עד אז תכלס אני לא יודעת עד כמה מותר לי להתלונן.

דיברנו על זה שבשביל כמה כסף כל אחד היה מוכן לעשות סקס עם מישהו אחר, (כמובן בידיעת האחר וחלוקת כסף, כסף שישנה את החיים והכל). בקיצור אני אמרתי שיש הרבה מאוד גברים שלא הייתי מוכנה לשכב איתם, לא משנה בשביל כמה מליונים זה. הוא אמר שאני לא אאמין כמה הוא מוכן להתגמש. הוא אמר שרק סקס הומוסקסואלי הוא לא מוכן. הוא אמר שאבשביל מספיק כסף גם עם מישהי שמנה, מכוערת, מסריחה עם גידול סרטני ענק על הראש הוא היה שוכב.

חשבתי ובסוף אמרתי "הא! אני יודעת עם מי לעולם לא תעשה סקס!" "נו מי?" הוא שואל כאילו אני בכלל לא מאתגרת אותו "אמא שלך!". הוא באותו הרגע אמר ש"ואו אני לא חושב אי פעם היה לי כזה טורן-או. לעולם לא דמיינתי את זה. אבל איכ, זה ממש חולה, כי הרגע כן דמיינתי את זה. ונקודה טובה. זה ממש חולה".

אני די בטוחה שיש עוד הרבה שהוא לא היה שוכב יתן. מישהי קטועת גפיים מרוקאית שעירה שמנה ומסריחה בת 40 עם פסוריאזיס וגידול ענק על הראש. נה. הוא לא היה שוכב עם דבר כזה XDDDD.

אבל מה שכן, הוא יותר גמיש ממני. אני הייתי דורשת הרבה יותר כסף, משהו שישנה לי את החיים והיו לי סטנדרטים.

יש לנו ישחות ממש מוזרות לפעמים.

עוד פרט חשוב, חברה של סילו, זאת בת-דודה שלי. ככה למעשה הכרתי את סילו. אין כוח עוד לפרט. מצב עצוב מאוד.

היה לי חלום, שבו חלמתי חלום צלול, רק שזה היה כאילו אמיתי. אין לי כוח להסביר, זה לא החלק הרלוונטי של החלום. אני בחלום שבחלום הבנתי שמכיוון שזה חלום, אני יכולה לעשות מה שאני רוצה בעצם. מה שאני רציתי והייתי צריכה זה את סילו. בשביל זה אמנם, הייתי חייבת שהוא יחשוב על אותו דבר. ואז הצלחתי ליצו איתו קשר, הוא פשוט היה מולי, כמו אלוגרמה, הוא היה שם, כמעט מוחשי לגמרי, יכולתי להרגיש אותו, אך הייתה לו מידת שקיפות. דיברתי איתו. שאלתי אותו איך זה. הוא אמר טלפתיה. ידעתי שזה נבע מהקשר העמוק שיש לנו. הצורך אחד בשני. הוא חלם עלי ואני חלמתי עליו, וזה היה אוותו חלום. עשינו אהבה ובחלום הצלול שלי, המקום הציבורי הרנדומאלי לא היווה בעיה היות והחלטתי שאף אחד לא ידע או ישים לב למה שקורה, לא ייחסתי לשום דבר חשיבות. הייתי המומה מהצב היפייפה הזה. שהצלחנו ממש לביא את רוחו של האחר לידינו, לעשות אהבה, אהבה מנטאלית, והוא ידע כל מה שחשבתי, היה לנו קשר טלפתי חזק.

החלום הזה היה המשך של חלום בו מנסים להרוג אותי ואני מצליחה למנוע את זה על-ידי ידיעה שזה חלום ושליטה בו.

לאחרונה, כל החלומות שלי כולם קשורים בשני דברים:

1. מנסים להרוג אותי

2. סקס. אני עושה סקס. בדר"כ זה בכדי למנוע את נסיון ההרג (אני משתמשת בגוף שלי בכדי שלא יהרגו אותי, כמה נוראי). בחלום הספציפי האחרון, זה היה שונה.

אני הצלחתי בעזרת כוח מנטאלי לעצור כל דבר שהפריע וכל נסיון להרוג אותי ואפילו הצלחתי בעזרת סילו לעשות אהבה מנטאלית דרך מרחק גדול. זה פשוט היה מדהים. הקשר הזה שלנו, יותר מהכל. שפשוט הצלחנו ליצור קשר כזה.

משהו העיר אותי ואני ציתי להמשיך את החלום וניסיתי לחזור אבל הקשר לאט ניתק והשקיפות שלו נהייתה גדוה יותר והוא הצליח פחות לחוש את המחשבות שלי, זה לא הלך. הייתי עירנית מדי, והחלום כבר לא שרם אוטומאטי.

ברגע שהתעוררתי הבנתי שהכל היה חלום. והצטערתי, כי מה הסיכוי שהוא באמת חלם את אותו דבר..

זה היה חלום יפייפה.

אני מתגעגעת לסילו כל-כך. כל פעם שהוא מתקשר ויש את הצלצול של ה -Space Age שיש רק בטלפונים ישנים של 6100, הצלצול שיש רק כשהוא מתקשר, אני מתרגשת כל-כך. למה הצלצול הזה? זה הצלצול שהיה לו בטלפון כשלו היה עוד 6100 ותמיד כשהיינו ביחד זה היה מצלצל מדי פעם.

זה מזכיר לי אותו ופשוט מרגש אותי כל-כך.

Vynnessia.

אני הופכת לאדם נוראי כשאני חרמנית. אני צריכה להתנזר או משהו. הרגשתי כל-כך רע אתמול אחרי שגרמתי לאחר כתיבת הפוסט.

אני שונאת את התאווה שלי. אני רוצה לראות בסקס תמיד משהו טהור ויפה. אני שונאת להפוך לאישה שטופת הזימה, אישה קרה וזולה.

למה יש לי מחשבות כאלה.

אני לא מה שאני שואפת להיות. למה אני לא אישה טובה וצנועה?

הרי זה מי שאני, בליבי. זאת שמשאירה טעם טוב, ומותירה קצת מיסתורין, טעם של עוד. זאת שמעלה לאנשים חיוך על הפנים. אני כזאת, אבל עוד לא לגמרי.

עדיין יש לי אוייבים בלי אף סיבה, אוהבים להריץ עלי שמועות. עוד מעט זה יגמר, החברה תשתנה ואני אסתובב רק אם אלו שאוהבים אותי ומעריכים. לא חסר. אני ממש ברת מזל בעניין. יש לי המון חברים שאני יודעת שדואגים לי ומקבלים אותי איך שאני עם כל הדרמה והדעות. למעשה הם אפילו מסכימים איתי. להבדיל מרוב החברה הטובעת במיינסטרים ושוחה בכיף עם הזרם בלי אף אתגר משהו בחיים. בלי לפקפק לרגע במה ששוחה ליידם. בלי להבין, בסוף יש מפל, אותו מפל שאני כמו סלמון עוברת, מלמטה למעלה, עם קשיים וטרף שאורב לי מכל עבר.

מובן שרוד נהנה במיטה ולא לרגע מתלונן ואף משבח והכל, אבל הוא כמותי, נרתע ממעשים נועזים, הוא פשוט "נגרר אחרי". הוא מרגיש כאילו הוא חוטא. הוא מנסה לא לחשוב על תפיסתו לגבי סקס, משהו ביולוגי, שבאמת נשמע חולה.

הוא מפריד בין הסקס לבין החיים שלנו ביחד כולל עשיית האהבה.

לו רק היה בו קצת רגש.

אינטיליגנציה רגשית. זה מה שהורג בסוף. זה מה שנותן לאנשים עומק וזה מה שגם גורם להם להשמע כל-כך שטחיים ומונוטוניים "רע לי, אני מלנכולי בלי סיבה, אז אני מחפש סיבות ולא אומר את זה, אני ממציא, אף אחד לא מבין אותי, אף אחד לא חושב כמוני, אף אחד לא מבין מה אני עובר, אני לבד בעולם. העולם הוא חסר ערך וחשיבות. הכל הבל". עכשיו מפה מתחילה הטעות של רוב אותם מלכוליים. נכון, הכל הבל, וגם אני מעריצה של קהלת, רק שהוא לא חזה שהעולם יתפתח כך, שיהיו אמצעים שיאפשרו עיכוב טכנולוגי של ההזדקנות וטכנולוגייה שתאפשר למידה אינסופית וחתירה אל האינסוף.

נכון, אנחנו לא רלוונטיים ליקום, חלקיקי כלום שיצורים הרבה יותר גדולים אפילו לא יטרחו לחשוב על להזניח את קיומנו, כי לא יהיו מודעים לו.

אבל אין הבדל בין אם אתה חיי או מת, החשיבות מבחינת העולם היא זהה. אבל כייצור חיי, גם עם כל התובנה הזאת שיש לכם, כל הכבוד, - תעשו מה שנועדתם לעשות, לשרוד. תלמדו בכדי לחיות, תחיו בכדי ללמוד.

אדם עם ידע אינסופי יודע לחיות לעד. אדם החי לעד, יכול להספיק ללמוד הכל. זה מעגל בלתי אפשרי אליו יש לשאוף, או לפחות ככה אני מאמינה.  אני אדם סקפטי שאפשר לסמוך עליו. אתם אולי לא יודעים את זה, אבל אני כן.

Vynnessia.

1.

עשיתי סקס אנאלי לפני שנקרע קרום בתולי, דווקא בגלל שלא רציתי שהוא יהיה הראשון שלי, התפשרתי על אנאלי. זה נגמר רע. חוץ מזה, שבסופו של דבר אחרי פרידה וחזרה מהירה, וכמה זמן הוא הצליח ללחוץ עלי מספיק בשביל סקס. הייתי בת 15. הסקס היה גרוע. לא החשבתי אותו לסקס והחשבתי את עצמי בתולה עד ששכבתי עם סילו, איתו רציתי לעשות סקס, או יותר נכון אהבה, בפעם הראשונה, זה באמת היה הרבה יותר טוב, ובאמת הפעם הראשונה שעשיתי אהבה ולא סקס. עכשיו אני יותר בסדר עם להחשיב את הסקס הראשון לראשון, כי באופן מפתיע, אותו בחור הוא חבר שלי עכשיו, הכירו, זה רוד.

2.

התנשקתי עם 3 בחורות בחיים. אחת אני נוטה לא להחשיב, כי אני שוכחת אותה כי אני מעדיפה לא לזכור, למרות שהיא נראתה טוב והכל, היא די הפחידה אותי בכך שרצתה ממש לזיין אותי והתחילה לדבר על כמה היא מתה לרדת לי ואני התנהגתי אליה כמו גבר אבל בסוף העדפתי לברוח, כי בכל זאת לא הכרתי אותה כל-כך והיא נראית לי אחת שעושה את כולם. השתיים השניות הן מריה, החברה הכי טובה שלי וסווטה, יפייפיה גם היא, שהתנשקתי איתה משוכרה, והיא ביסקסואלית והיא פשוט ניצלה את המצב שלי, למרות שכמובן גם היא שתתה מאותה וודקה פולנית.

3.

מכל חוויות הסקס הפרועות והעדינות והאוהבות וכל החיבוקים והדמעות ומה לא, הרגע הכי יפה בחיים שלי שאנצור לעד הוא הנשיקה הראשונה.

4.

צפו בי פעמיים עושה סקס מלא, רק שבשתי הפעמים זה היה במים ככה שלא היה הרבה לראות.

5.

תנוחת הסקס המועדפת עלי היא דוגי. אני לא יודעת למה, אבל ראר!

6.

אני ממש חולנית מבחינה מינית אך בעלת קונפליקטים רבים. מרגישה רע לעיתים קרובות לאחר אוננות וממש חרטה ותחושת גועל ודחייה ומצד שני מגרים אותי בצוה מטורפת מלא דברים חולניים במיוחד, אני עוד מתביישת לפרט פה, זה ממש ממש חולה. יבוא יום.

7.

אני מעדיפה לראות בסקס משהו טהור, יפה, משלים, מאחד, אוהב, רומנטי ואינטימי.

8.

ירדתי למריה. היא גמרה לי על כל הפרצוף.

9.

שכבתי עם 4 אנשים. 3 מתוכם חברים שלי, מתוכם 2 פולנים ו-1 שוודי. הבחור הרביעי גם הוא שוודי. 2 השוודים לא עברו מילה. לשוודי שהיה חבר שלי היה את הזין הכי גדול שראיתי בחיים שלי. משהו מטורף כזה שלא הצליח להכנס עד הסוף כי הרגשתי את הרחם שלי נקרע בחצי.

10.

יש לי 3 דרכים עיקריות לאונן עם היד. לגמירה מהירה, 3 אצבעות, תנועות סיבוביות מהירות על העור שמעל הדגדגן, לגמירה תוך 20 שניות. לשרשרת אורגזמות ארוכות ורטיבות ממושכת, עם אצבע אחת, מגע עדין ומהיר על הדגדגן עצמו. לאורגזמה אחת ארוכה, מעייפת ורטובה, מחדירה 4 אצבעות הכי עמוק ולוחצת על נקודת הג'י.

11.

התחלתי לאונן מגיל 6. בהתחלה דרך התחתונים כי נגעלתי. מהר מאוד עברתי לדבר האמיתי בעקבות תחרויות אומץ עם ילד בגן, הראתי לו איך אני דוחפת אצבעות לפות ואז לפה, ואפילו לתחת; לפות, לתחת ולפה. בלי לדעת מה אני אומרת, התחלתי לאונן תוך שאני אומרת לו איך שאגדל להיות זונה (בלי לדעת בדיוק מה זה אומר) ואיך אני אזדיין עם כל גבר בעולם.

12.

הייתי משחקת ביסודי עם בת-דודה שלי שגדולה ממני בשנתיים, קרי, משחק הפלות מהמיטה, וכל פעם שמישהי הייתה נופלת (אני), היא הייתה מורידה פריט לבוש. השלב הבא לעירומה הוא לפתוח את הפות ולהראות לשנייה והשלב אחרי הוא לפתוח את התחת....

13.

הסרט פורנו הראשון שראיתי היה עם בת-דודה שלי, בגיל ממש צעיר. ישנתי אצלה וזה מה שהיה בטלוויזיה.

14.

כל התחתונים שלי רטובות עכשיו כאילו שפכו כוס של נוזלים אליה, מומלץ שאוריד את המכנס עכשיו.

15.

בגן, אני הייתי זו שעושה פלאש לבנים עם הפות שלי ומשביעה אותם לא לספר.

16.

הישבן הוא אחד האברים הרגישים אצלי. תיגעו, תלטפו, תמששו, תצבטו, תפליקו, תצליפו, תנשכו... כל נגיעה בישבן שלי מגרה אותי.

17.

אני מגלחת הכל. התחלתי לגלח רק בגיל 16.

18.

אני ממש נועזת במיטה, אין לי גבולות.

19.

אני כולה מידה C.

20.

אני:

91

62

93

מדדתי כי דיגמנתי לא מעט. אנשים אוהבים לראות בלונד, יופי הולנדי.

Vynnessia.

..in a lustful mood

יצא לי לבלות עם רוד שלי הרבה זמן כבר, מיום שישי עד עתה. כיף לי שאני איתו הרבה, למרות הריבים הקטנים האינסופיים שהוא בכלל לא מחשיב לריב, אולי בעיקר כי אני היחידה שנכעסת ונעלבת מהשטויות האלה; בכל זאת היה לי כיף. מגלים ככה כמה הקשר עמוק וכמה טוב לי להיות איתו וכמה אני באמת אוהבת אותו והוא אותי.

דימן אמר לי שהוא שם לב כמה רוד אוהב אותי וכמה הוא משתדל ומשקיע. אמרתי לו לראות את זה ככה, הוא, דימן, לא חבר שלי והוא עושה בשבילי כל-כך הרבה... כל הזמן נותן לי כסף כשאין לי מסיע אותי וחברים, הולך ממקום למקום, סוחב לי דברים, עוזר לי וכל-כך הרבה.

אחותו הגדולה של רוד, פלמה, מסתבר שהיא לא היחידה שיודעת עלי כל-כך הרבה מפיו, ולר רק זאת, היא אמנם ידעה עלי הכל מאז הריב הענק שלנו לפני שחזרנו להיות ביחד, אך גם אמו של רוד יודעת עלי את כל הדברים המבישים שעשיתי, שאותם הייתי מעדיפה לשכוח רק שהיא בניגוד לפלמה יודעת אותם מזמן לא מזמן, לאחר שחזרנו להיות ביחד, הוא רצה לשתף אותה כדי לקבל עצות. עכשיו הוא אומר לי מה הגבולות שלו ומתי הוא כועס במקום שזה יתפרץ ממז פתאום או שלא אדע שמשהו שאני עושה הוא לא בסדר מבחינתו. הוא סיפר לה את הפרטים הכי מביישים עלי והוא לא מוכן שאני אכתוב על כך שבכה. הוא אומר שזה לא אותו דבר, מכיוון שקוראים אנשים שהוא לא יכול לסמוך עליהם שלא יספרו. אזהו שאני כן, יופי לי שהוא סומך על אמא שלו, למה אני סומכת על זה שלא תדבר על זה עם חברות שלא או אנא ערף?

זה ממש מעצבן אותי. הוא לא חושבת שאני יכולה לקבוע על מי לסמוך ועל מי לא.

וודן כן יודע להעריך, לסמוך ולצדד בכל מה שאני עושה וממש מאמין בי בכל ליבו ואוהב אותי והוא אף גילה לי שהוא שונא את חבר שלי מכיוון שהוא חושב שהוא לא מעריך אותי כראוי ולא עושה בשבילי מספיק.

אמא חושבת שאני אגואיסטית וגם אבא, והם היחידים. עודי חושב שבדיוק הפוך שאני האדם הכי לא אגואיסט שיש. אני חושבת שהיחס שלי עם ההורים הוא פשוט יחס צבוע ונורא. ההורים שלי כבר שנים חושבים שאני אגואיסטית, רק עכשיו אמא טורחת לזרוק לי את זה בפרצוף ולחפור לי על זה שעה. בגללה פספסתי את שלושת האוטובוסים לחבר שלי והיא אומרת לי שאני סתם מחפשת תירוצים. השעון בסלון שלהם מאחר ב-10 דקות ואני כל פעם שוכחת, היא מפילה עלי מתלות פתאום ומוסיפה לי כלים לשתוף ואז אומרת שאני פשוט לא יודעת לארגן ולתכנן את הזמן. וזה עוד אחרי שעה הטפה.

בסוף תפסתי טרמפ עד הבית שלו. העוגה שעמלתי להכין נמסה לגמרי עד שהגעתי, למזלי כולם בכל זאת טרפו אותה, עוגה ענקית, מתוקה ומעולה.

חבר שלי בחן את העגילים שלי, שקניתי ב-40 שקל בטיילת, ממש יפיפיים והחמיא עליהם. אחר כך הוא התחיל לשחק עם זה ואמרתי לו שיפסיק, שלא יהרוס את זה (הוא הורס כל-דבר בערך, את התנור שלי, 3 חזיות, את הכפתור שמוריד ומעלה את המיטה, סימניה שלי, את השולחן ועוד ועוד ועוד). הוא הניח את העדילים על השולחן ונתן לה מכה חזקה, כאילו בצחוק. מאוחר יותר, אני קולת שהאבן כבר לא שם והעגיל טיפה עקום. הוא הרס לי את העגילים. הוא מכחיש ואומר שראיתי שאז לא קרה כלום. זה ממש מרגיז אותי, כל-כך אהבתי את העגילים האלה והלכתי איתם כל-כך הרבה. הוא בזבז לי עוד 40 שקל. כל-כך כואב לי על הכסף הזה שאין לי ועד שבסוף בכאב לב קניתי לעצמי את העגילים האלה.

מצאנו את האבן ואפשר להרכיב את זה על העגיל וזה מחזיק עד שזה בא בזויות מסויימת. בגלל זה זה נראה היה תקין בהתחלה.

מעצבן אותי שהטבעת ענבר שקנה לי מפולין, שהייתה כל-כך מיוחדת וסניטמנטאלית בשבילי, התברר לי שהוא בכלל קיבל אותה אחרי שאבא שלו נתן לו אותה כיוון שזה היה זול כמו פקק והוא בכלל חושב שזה מכוער, והטבעת גם גדולה עלי. הורדתי אותה ומאז לא שמתי אותה. ואני חשבתי שיש לה ערך סנטימנטאלי עבורי. הוא פשוט הרס את זה.

גם מרגיש אותי שהשרשרת שאני לא מורידה שקיבלתי ליום הולדתי ה-13 או 14 מסילו שמסמלת עבורינו אהבה ונצח, היא לא מקורית והיא אפילו אינה כסף והאבנים בה הם שכוכיות. כנראה שהפצעים שהותירו בי צלקות כיוון שהעמיקו עד לכלי הדם, נבעו באמת מן השרשרת שלעולם לא השחירה והראתה סימני כסף. ואני חשבתי שהוציא עלי 100$ או קצת פחות אם מצא דיל, על שרשרת מקורית. ראיתי מהתחלה שהיא לא בדיוק אתו דבר כמו בתמונה, יש כמה דברים שהם לא אותו דבר. גם האחורה של השרשרת הוא איננו מעוצב בכלל, רק החלק הקדמי. סתם זיוף זול שאני מתעקשת לא להוריד מתוך אהבה לסנטימנטאל ואשר התעקתי לא להוריד במחיר צלקות על עורי ויצירת ידיעה ברורה עוד יותר בקרב הוריי לאהבתי אל סילו.

כשהיינו בעיר, אני, רוד, מריה, סווטה, דניאלה, וג'ון התפצלנו כי דניאלה הייתה צריכה להשאר בעיר בגלל שחיכתה לחברות שלה שהיו אמורות לבוא ואני וסווטה לא הרגשנו נעים להשאיר אותה לבד, אז חיכינו איתה והבנים הלכו לבית של רוד. מהר הגיע בחור שראה את שלושתינו, דניאלה, בעלת החזה הענק והשופע, סווטה, החתיכה בלבוש צמוד, ואני, הבלונדינית יפת התואר. הוא אשל אותנו איפה אנחנו עובדות. הוא חשב שאנחנו עובדות במועדון החשפנות שהיה 10 מטר מאיתנו. כנראה קיווה לאיזה ריקוד אחרי שראה אותנו מנופפות לשלושת הגברים שהייו חברים שלנו ואני שולחת לו נשיקה באוויר.

אחרי שהחברות שלה אחרי שעה וחצי עוד לא הגיעו הלכנו כבר לבית של רוד במונית כי דניאלה הייתה על עקבים ואחרי עוד שעה הם מתקשרות לומר לה שהם שם, כלבות. והם עוד אמרו לה "אנחנו עוד לא יוצאות" כשהן ידעו אז שהיא מחכה להן ו"בקרוב" למרות שרק שעתיים כמעט אחרי הן באמת היו שם. בטח מתאפרות שעה ועושות אחת את השנייה ואז מאפרות שוב.

היום חבר שלי ראה את אבא של אמא, אופה (Opa = סבא בהלונדית, מבטאים כ- O ו- pa. כמו O-pa; אני הולנדית). למזלי אופה לא עשה שטויות ונראה לי הוא חיבב את רוד מספיק. מקווה שבדרך, שהוא הסיע אותו יצא להם לדבר עם מוזיקה, והגיעו לזה שרוד שומע מוסיקה קלאסית. למזלי אני יודעת שעל ספרים יצא להם לדבר. אני רוצה שיהיה למשפחה רושם טוב על רוד שלי.

מריה אמרה שהיא קנתה לי מתנת יום הולדת, אמנם באיחור אבל היא מצאה. היא אמרה שזו הפתעה אני ממש רוצה לדעת, חמוד מצידה לקנות לי. אמא שלה זונת כסף שאוהבת לענות את הבת שלה בעבודה, אי הערכה, צעקות, לקיחת כסף ואי נתינה טוטאלית.

חבר שלי אומר שהוא יודע מה לקנות לי לשנה שלנו ביחד. הוא אומר שאני אוהב את זה. הוא מאלה שקשה להם להחזיק משהו כהפתעה ומת לספר לי. לצערי אני לא יכולה לומר לו "בבקשה תספר לי" כי אז הוא באמת יספר לי... ואני רוצה שזה יהיה הפתעה, אני אוהבת הפתעות, אני פשוט סקרנית.

לצערי בטעות הייתה לי פליטת פה וכשהתלוננתי על הקושי בקניית המתנה בשבילו כי צריך להזמין את זה מחו"ל והכל, בטעות אמרתי מה זה ועכשיו אני לא יודעת מה אעשה. בטח אומר לו שאין כסף לזה ונגמר להם המלאי.

השנה שלנו יוצא איזה חודש אחרי היומולדת שלו, אין לי כסף בכלל, בקושי עומדת בחשבון הטלפון ומתה לעבוד ולא יכולה והוא יודע את זה אבל מבאס שאני לא יכולה לקנות לו 2 מתנות, לזה ולזה. מזל שגרמתי לו לחשוב בכלל על לקנות לי מתנה לשנה שלנו ביחד, פשוט אמרתי לו אחרי שכבר הרסתי את ההפתעה שחשבתי לתת לו את זה לא ביום הולדת אלא בשנה שלנו ביחד, מכיוון שזה שעון כיס מעוצב יפייפה שאני יודעת שהוא כבר שנים רוצה אחד, חשבתי שזה יוכל לסמל את הזמן שאנחנו ביחד ואז תת לו את זה בשנה שלנו. זה גרם לו לחשוב על זה שוואלה, מומלץ לחשוב על משהו לקנות לי.

יצא לנו לעשות סקס במיטה של ההורים שלו. נדמה היה לי מוזר כזה וכשאמרתי לו את זה, הוא הזכיר לי שעשינו גם במיטה של ההורים שלי... ואז לא נראה היה לי מוזר. אצל ההורים שלי היה לנו את אחד הזיונים הפרועים אבל היה ממש מדהים. אצל הוריו עשינו דוגי סטייל וכמו אצל הוריי, יש מראה ענקית בחדר שאפשר לראות דרכה את כל האקט ואותי זה ממש מחרמן. קצת מפחיד לחשוב שאולי זה באמת נועד בין היתר בשביל זה OO

אחרי הסקס שלנו במיטה של ההורים שלו, מרוב שזה היה מהיר, הוא התעייף ואני רכבתי עליו ושיערתי מבולגן לגמרי, שנינו עייפנו ובסוף גם הזין שלו היה אדום וכואה מרוב שהשפשוף היה מהיר.

היה לי קונצרט היום בו שרתי 2 שירים מהפנטום אופרה, של אנדרו לויד וובר, (לא פעם ראשונה), אחד היה דואט והשני היה סולו. הדואט הלך לי לא משהו, למרות שמשום מה אחרים ממש התלהבו. השני היה כמעט מושלם, למרות שלעולם לא התכוננתי עליו, היה ממש טוב, וכרגיל, נתתי את שיר הסיום. הרבה באו לראות אותי במיוחד, חמישים אחוז מהאולם בא בשבילי, שזה נחמד, רק חבל שההופעה של השיר הראשון לא הייתה טובה כמו השני.

מחר יש לי 3 בגרויות במתמטיקה, שלושת השאלונים הכי קשים ואני לא מוכנה בכלל. מזל שיש מועד ב' ומזל שיש זמן עד מועד ב' מכיוון שאני רוצה תקופת רגיעה, לדעת שסיימתי בית-ספר, סוף סוף... לחוש את זה מעט.

למרות שאני לא יודעת מה קורה עם ביולוגיה. עשיתי את העבודת גמר, הגשתי הכל נגמר - אבל עוד לא זימנו אותי לראיון שמהווה 20% מציון העבודה שהיא 50% מהציון הכללי שלי בביולוגיה, היות והעבודה היא בקוטר 5 יח' לימוד.

חבר שלי כבר מתחיל להתעצבן מכך שאני חושבת שהשמנתי (יודעת, המשקל מראה הכל, וזה בדיוק ממאז שהפסקתי להתאמן, ככה ששריר זה לא). הוא אומר שזה בולשיט ושאני רק מדמיינת ולהפסיק לחשוב על זה. אם אפסיק לחשוב על זה, ואו אני ממש אשמין.

אמא שלי ממש התעצבנה שנתתי לחבר שלי להתקשר לשאול אם אני יכולה לישון אצלו עוד לילה, הוא רצה לראות את ג'ון עוד זמן כי הם לא יתראו חודש בערך והבית שלי רחוק. היא ממש כעסה עלי כשהגעתי הבייתה, כי זו פעם שנייה שאני עושה את זה.

יש לה קטע נורא מעצבן ומוזר, היא חושבת שבחורה צריכה תמיד לשים תחבושות הגינייות כיוון שיש הפרשות.... אני חושבת - לא, את התחבושות שמות אלו שלא שמות טמפונים או אלו שיש להן דימום כבד, הרי התחתונים נועדו לספוג את ההפרשות "לא שיש הרבה אז מה לכל הרוחות...) בכדי שזה לא ילכלך את המכנס... אני אומרת לה שאני לא במחזור והיא מתעצבנת ומנמקת לי שעה את סיפור ההפרשות ושזה "לא הגייני" ללכת בלי. מי שמע על בחורה שהולכת עם תחבושות כל הזמן?1 זה בזבוז כסף מטורף, לא נוח ופשוט לא.. גם ככה מכבסים תחתונים אחרי כל פעם שלובשים אותם, מה אני אמורה למחזר את זה?! מה זה חזייה?!

אמא שלי היא מוזרה. לא פלא שאני יצאתי מוזרה, רק די בכיוון הפוך ומנוגד. אני אהיה אמא כל-כך שונה, בחיי.

הם חושבים שאני hard crack... שיחכו לראות מה אחותי הקטנה, הלנה תגדל להיות, כולה בת 10 ביולי ובגודל של ילדה בגן חובה וכבר מתנשקת עם בנים על-הפה. הבעייה היא שאי אפשר אפילו כאחות גדולה להסביר לה על הדברים האללה, היא לא תבין, היא לא מבינה דברים כאלה, היא כל-כך תמימה ומצד שני כל-כך לא... שקרנית כזאת ו-ואו, היא עומדת להראות טוב. אני חייבת לתפוס אותה לשיחות שלא תשתרלל לי ותבזבז את הנשיקה הראשונה, הסקס הראשון וכל אלה.

אני שמחה שהנשיקה הראשונה שלי הייתה עם מי שהייתה, איך שהייתה ואיפה שהייתה, זה היה הדבר הכי מושלם בעולם והרגע הכי יפייפה בחיי. הפעם הראשונה נדפקה לי בגלל רוד שדחף אותי בכוח בפעם הראשונה שהיינו ביחד. אני שונאת את זה. ואני דואגת לגרום לו להרגיש רע על זה.

הבטחתי את הפעם הראשונה לסילו, ורוד עבד עלי. אם הוא לא היה עושה את זה, עד כה הייתי שוכבת רק עם סילו ורוד בטח, אולי גם עם קרמייד, החבר השוודי שהיה לי למשך שלושה שבועות, אבל לא בטוח.

בכל אופן, בגללו עשיתי דברים עם אנשים שלא הייתי צריכה. נכון, לא שכבתי עם כולם, רק עם קרמייד ועוד שוודי שהיה יזיז שלי, קלן. חוץ מזה לא שכבתי עם אף אחד, סה"כ 4. 3 מתוכם היו חברים שלי. 1 מהחברים היה שוודי, היזיז היה שוודי גם הוא. 2 החברים הנותרים, פולנים.

2 השוודים, זין שלם, לא יהודים. הזין של קרמייד, לעולם לא ראיתי זין גדול כל-כך, כאילו הוא קרע לי את הרחם כמעט, איזה 25 ס"מ או משהו מטורף כזה. לשם שינוי מישהו בלי רגשות באסה על זין קטן.

אני מרגישה רע על פתיחת הבלוג הזה, כאילו אני כותבת דברים שאני לא מתכוונת לכתוב בכלל. רע לי עם זה ואני מרגישה חרא.

רוד, אהובי, אני אוהבת אותך.

אני חוזרת ללמוד מעט למתמטיקה.

Vynnessia.

בסוף הלכתי לישון ב-4, קמתי ב-8 לראות את החדר המטונף שלי, עייפה ומותשת. בא לי רק להמשיך לישון ולחלום שטוב יותר. אני קמה כי אני יודעת שאני צריכה להתקלח והכל אבל ראיתי שאין לי זמן כי איכשהו פשוט נרדמתי לעוד חצי שעה. שמתי עלי את השמלה האדומה מאתמול, שאני לא מבינה למה כל-כך הרבה אנשים טרחו להחמיא לי עליה, שמלה פשוטה כזאת פרחונית אדומה. בכל אופן, השיער שלי בלגן איימים כאילו הרגע יצאתי מסקס מטורף. האיפור קצת מרוח ואני חייבת לטוס למרפאה הקרובה לפני השעה 10 וחצי כדי שאקח את הגלולה של אתמול בלילה.

זאת הייתה החבילה האחרונה. אם לא היה להם הייתי חייבת למצוא מישהו עם רשיון שיסיע אותי ליעד הבא וכל הפרוצדורה הייתה לוקחת לפחות שעה ובדיוק חשבתי לעצמי שכל-כך הגיוני שעם המזל שלי עכשיו לא יהיה להם את זה...

כדאי שאתחיל עם המטלות שלי. החומרים להכנה עוגת בראוניס עשירה ומתוקה עם שבבי שוקולד בגודל 2 שכבות וביניהן קרם השוקולד הכי טעים בעולם, ומעל, קצפת מתוקה וטעימה - - מחכים לי.

חוץ מזה אני חייבת קודם להיתקלח ולהתגלח.

כמובן לסדר את החדר ולהחליף את המצעים שעוד יש עליהם דם.

אני לא יודעת מה אני עושה עם עצמי מבחינה כלכלית. יש לי כמה גרושים ואפילו חשבון בנק לא פתחתי לעצמי, אין לי אופצייה לעבוד (לא ארחיב, אבל זה ממש ככה) חוץ מבמקום אחד שזה יצא פחות מ-1000 שקל בחודש בהנחה שאני עובדת כל יום 8 שעות והייתי מתה לצאת לעבוד ולהרוויח קצת אבל אין לי את הזמן והיכולת הביורוקראטית כרגע בשביל זה.

חשבון הטלפון שלי גדול ואני מתרוקנת. הזמינו אותי היום לסרט ואמרו לי להביא כסף. אני לא יודעת מהלעשות. אין לי כסף. לא אבקש מאמא שתשאיל לי מכיוון שהיא בכלל לא רוצה שאצא, קל וחומר לא לסרט, היא תסיק מכך שבכלל לא למדתי.

אתמל, מכיוון שעשיתי הפסקה בכתיבת הפוסט, שכחתי כמה דברים שרציתי לכתוב.

בעיקר על כך שתיארתי לרוד דברים שהייתי רוצה שיעשה לי במשחק המקדים. חוץ מהליקוקים באוזן ויניקות הצוואר והחזה... למה שלא ינשק לי את ידי, ואיזור הסרעפת, והכל באיטיות והשקעה ואז ירידה כלפי מטה, לאט, בלי למהר, והבטן התחתונה, והיריכיים.. כן... הירכיים, שינשק קרוב הרבה זמן, אבל שיפסח על הפות כך שרק נשימות יגרו אותי בעוד היריכיים יספגו נשיקות, וידיו ילטפו כל מקום בי בעדינות כייפית. שירכון מעלי, ינשק ויחמיא לי על הריח הטוב, שילטף את החזה הלבן והעגלגל שלי לתחושת הפטמות הורדרדות מזדקרות להן בעוד שיאמר לי כמה חיננית אני.

אני לא זוכרת מה עוד רציתי לכתוב אבל אולי חצי שעה תיארתי לו כל מני דברים.

תארתי לו גם הרבה מחשבות לגבי העתיד, והוא אמר ששלו הרבה יותר שקטות. הוא אמר את הדברים הבנאליים, שברורים, לגור איפשהו בסקנדינביה, לשבת יחדיו מכורבלים מקור, לצפות בשקיעה, או לשבת מול האחד מכורבלים שמושלג. כל מני דברים כאלה של פשוט להתחבק ולהיות אחד בזרועות השני במקומות רומנטיים.

מה עם לשבת לאכול בבוקר ליד מזרקה, ופתאום, רוח שטות, ואני דוחפת אותו פנימה, והוא מתחיל לרדוף אחרי בכיכר ולבסוף תופס ומחבק אותי ומרטב את כולי...

מה עם ללכת ולהאכיל את הברווזים באגם? מה עם להכין אוכל יחדיו ופתאום ובהדרגה להתחיל מלחמת קרם...

מה עם ללכת לעשות פיקניק עם הילדים שלנו, ולצאת לדוג.

או, לחזור באיזו חופשה למלון, אחרי ריצה מטורפת בגשם וקפיצה בשלוליות, כדי להתחמם ולעשות מקלחת חמה יחדיו ואז לצאת ולראות שהוא הזמין יין וארוחה טובה לנו.

או, בדרך חזרה במטוס, לשחק מנצ'קין ולהתחיל ריב כמו שחייב להיות לנו במהלך המשחק ואז אני מתעצבנת ועוברת לשבת במקום אחר. עד שהוא לבסוף נשבר ובא לקרוא לי.

או אני בעבודה והוא בא לבקר אותי עם הילד, ומביא לי פרחים.

תיארתי לו כל-כך הרבה זמן, הרבה מחשבות קטנות כאלה, שמחות. כמו שכרונות עתיד. מחשבות מתוקות שגורמות לי לחייך למרות שמעולם לא קרו...

הוא שתק והקשיב ושמח לשמוע שאני חושבת על העתיד שלנו כך.

אני מתה על חתולים, החיות הכי מתוקות ונפלאות. בת-דודה שלי, שונאת חתולים, עש נבכי נשמתה. היא פתאום אומרת לסילו שהיא רוצה לגדל חתול. שלאתי אותו כשסיפר לי "היא לא שונאת חתולים?" במחשבה שאולי התבלבלתי, "זהו, אני לא יודע מה קרה לה" הוא ענה. אני חושבת שהיא איכשהו מנסה לעשות דברים שאני עושה כדי שלא יראה בי את אהבת נפשו. היא יודעת, היא פשוט מכחישה כי נוח לה להאמין לשקרים שלנו. ואני עוד ילדה תמימה. היא כל-כך שונאת אותי אבל כל-כך צבועה אלי ונחמדה.

סילו אמר שהיא ממש מחפשת איזשהו סוג מסויים עם תעודות על הגזע והכל, חתול ממש יקר.... נורא. החתול שלה הוא כמו מותג. החתלתולון היפייה שלי, מצאתי כשרק פקח עיניו, והוא שבה את ליבי וגידלתי לי אותו והוא עכשיו נמר צייד, חתול בר יפייפה וחמוד מאין כמוהו.

היא חייה בקופסא והוא עושה טעות שנותן לחייו לגלגל אותו במקום לשלוט בהם. הוא הבטיח לעצמו שלו זה לעולם לא יקרה והנה הוא עובד עצות ופונה אלי, מצב שלרוב הוא הפוך. הוא יודע את דעתי, אבל בדיוק כמו במצב שלי, זה לא פשוט, ואני מודעת שגם המצב שלי רק יחמיר.

לו רק חטף אותי סילו וברח, לו רק היה פורטל קסום לעולם אחר.

בשבילו הייתי מוותרת על הכל.

משהו שרוד לא היה עושה בשבילי. ולצערי, גם אני לא לו.

ברור לי את מי אני רואה בתור אידיאלי, אני פשוט מתקשה לקבל את זה בגלל המצב והמצפון.

אני שונאת אנשים בלי מצפון, בעיקר כי אני פוחדת מהם.

אני פוחדת מרוד, הוא אם מאיזושהי סיבה כבר לא יהיה לו איכפת ממני,  I am doomed.

הוא פשוט ישתף את חבריו בכל סודתיי הכמוסים מבלי להתחשב או להרגיש רע, ויתנהג אלי בקרירות כמו שהוא יודע. אני מקווה שזה לעולם לא יקרה. אני מניחה שזה תלוי בי. הוא אמר שאלץ לעשות לו משהו ממש רע.

כואב לי שהוא רוצה "לפתח חסינות" לבכי שלי. הוא אמר שזה מרכך אותו ואמא שלו אומרת שאני עוד עלולה לנצל את זה נגדו, לעשות משהו ולבקש מחילה בעודי בוכה ומתנצלת וכך חלילה. כואב לי לדעת שהוא לא סומך על כך שלא אעשה זאת והוא רוצה "להתחסן" מפני ההתרככות הזאת. אני רואה את עצמי בוכה והוא לא איכפת לו או משהו כזה.

טוב שהוא מספר לי על זה.

טוב, אני חייבת ללכת, כל-כך הרבה מטלות. אני לא יודעת איך אספיק ואיך אצליח ללמוד, אני כל-כך עייפה. אצטרך הרבה רד-בול.

אגב, שיהיה ברור, אני ממש אוהבת את רוד, וזקוקה לו. אני שמחה שאראה אותו היום. עד יום ראשון בערב... כמה נהדר. אני מתגעגעת אליו, לריח שאני כל-כך אוהבת, לטעם הנשיקות שלו, לחיבוק שלו, זרועותיו, החזקות וגופו הגדול. אני אוהבת בחורים עם מסה (לא שמנים!). גם סילו ככה וגם דימן וגם וודן. לא הייתי יכולה להיות עם מישהו קטן, אני צריכה את תחושת ההגנה, הביטחון, החום.

אני מתגעגעת לטיז התת-מודע שלי לרוד. למרות שאמרתי שלא אעשה זאת, ואתן לו לשם שינוי להיות זה שמתחיל את האקט ככה שיעשה את המשחק המקדים, אחרת באמת כשאני חושבת על זה, אי אפשר להאשים אותו בכך שלא עשה משחק מקדים. אני היא זו שהחלה את האקט כל הזמן ואחראית ל-3 פעמים סקס ביום. מסכן אם היה צריך לעשות בהכל משחק מקדים, למרות שאני אוהבת לפעמים לתת לתאווה והזימה לצאת והחרמנות שלי יוצרת סקס קינקי וברוטאלי שכזה ואז לא מצפים למשחק מקדים.

כל-כך נחמד שגם אחי הסקס הכי פרוע, הוא מחבק אותי באהבה ומחייך ואומר לי שהוא לא אוהב לעשות לי את זה, הוא מרגיש שהוא מוריד ממעלתי. כמובן שהוא נהנה בסקס. פשוט חושבים על רגשות האשם רק אחר-כך.

טווב שאני גולשת לסקס אני יכולה לדבר שעות. עדיף שאעצור כאן.

Vynnessia.

הוא ביקש שלא אכתוב על זה בבלוג. הוא אומר שיש אנשים ששנינו מכירים והוא לא רוצה שידעו. הוא רואה בזה פגיעה בגבריות ומשהו שלעולם לא קורה.

זה התחיל בשיחה הטלפונית הקבועה של הלילה; ששאלתי אותו אם הוא מוכן פעם אחת להשקיע יותר זמן, מחשבה והשקעה במשחק המקדים. פתאום נפל לו האסימון והוא הבין שהוא לעולם לא עשה כזה. הוא פתאום קלט שאני לא כמו גבר, שאני כן זקוקה לזה. הוא הרגיש כל-כך רע וכל כך הצטער אינספור פעמים.

התחלתי לתאר לו למה אני מתכוונת יותר, ואמרתי לו ש*זה* לעשות לי אהבה, לא פשוט לעשות סקס שהוא איננו קינקי או ברוטאלי ולחבק אותי ולנשק אותי ולהביט בי עם מבט אוהב... אלא להשקיע ולהראות לי שהוא אוהב אותי.

תיארתי לו איך שינשק כל חלק בגוף שלי וישקיע בכל הנקודות ולא רק ברגישות. הרעיון הוא לפתות, לגרות, ליצור תשוקה להוביל אותי לזה, לרצות את זה יותר, להרגיש נאהבת, שמשקיעים בי...שזה בעצם לעשות אהבה.

שמעתי אותו נשנק, ושאלתי באי נעימות אם הוא בסדר, והוא ענה שכן. שאלתי אותו אם הוא בוכה והוא ענה שלא. שאלתי אותו שוב, "רוד... אתה בוכה..." יותר כידיעה... הוא אישר זאת. מיד הדמעות החלו לזלוג שוב, הוא אמר שהוא פשוט כל-כך נפגע לדעת שכל מה שהוא חשב שהיה לעשות אהבה, כל פעם שהוא חשב שריצה אותי וסיפק לגמרי לא היה מספיק בעצם ואני בכלל לא התייחסתי אל זה כאל עשיית אהבה. ניסיתי לגרום לו להבין שזה ממש לא ככה. לא סתם בכיתי מהתרגשות (נדיר) כשהרגשתי שעשינו בפעם הראשונה ממש אהבה. הסברתי לו שבוודאי שהרגשתי שעשינו אהבה, זה פשוט שיש הבדל בין לעשות לי אהבה לבין פשוט לעשות אהבה. הוא פשוט כל-כך נפגע ובכל זאת העדיף שאומר לו זאת, שיידע.

מערכת היחסים שלנו מבוססת עלל אמת, ישרה, כנות... עם כל הקושי שבדבר זה פותר הרבה דברים. נכון, האמת לא מושלמת, ומה שעצוב זה שרוד לא מבין שהאמת כן מושלמת עם סילו, ולמרות אהבתו של רוד אלי, אני מעדיפה את האמת חרף הכאב הרבה שנגרם על-ידיה.

זו הייתה הפעם הראשונה שגרמתי לו לבכות כך. הייתה פעם אחת שגרמתי לו להזיל דמעה, כשלא סיפרתי לו על קיום אותו יומן וירטואלי אותו מצא לפני שחזרנו להיות ביחד, שגרם לריב הכי גדול שהיה לנו עד כה. הוא כאב כל-כך על זה שהסתרתי ממנו עובדה שכזו, בעיקר בהתחשב בעובדה שידעו על קיומו- סילו, מריה- חברתי הטובה ורומי שהכיר אותי משם ונפגשנו במציאות בדרך המקרה.

פתחתי את הבלוג הזה כי הבלוג ההוא כבר התחיל להיות צבוע. נטיות לכיוון רוד או סילו והשמטה של פרטים בהם אני מתביישת, בעקבות חשש, בעיקר מרוד משום מה, למרות שלא זכור לי שהסתרתי שם משהו שהוא לא יודע, זה פשוט מפחיד אותי שיבין עד כמה הכל נכון.

הייתי חייבת לכתוב את זה.

חזרתי מהצגה של דימן, אחרי שנשארתי אצלו שעות בדירה, כי ממש נהניתי. הוא שולח רמזים על כך שהוא אוהב אותי לדעתי. אבל אני מבינה למה הוא לא מסוגל לומר לי את זה. אמא התקשרה בעצבנות וכשחזרתי הבייתה....

אמא עוד מתייחסת אלי כאל ילדה קטנה ולא נרדמת עד שאני בבית וכועסת עלי על זה שאני הופכת לי את הימים ושאני צריכה לקום מוקדם וללמוד ושהיא יודעת שאני לא אלמד כשאהיה עם חבר שלי והחברים, ושזה העתיד שלי, ושהיא אמרה שהיא לא תתערב יותר כי נמאס לה (אבל היא אומרת את זה בכל שעת הטפה יומית) ושאני דופקת את עצמי וגם היא דואגת כי הייתי אמורה לחזור כבר, ושהיא דואגת ושהיא לא התקשרה ב-12 כדי לא להיות קרציה, אבל שלא הגיוני שההצגה נמשכה עד-כל כך מאוחר וידה-ידה... והיא גורמת לי פשוט לרצות להעלם ואני נותנת לרגליי ליפול וברכיי פוגעות ברצפה הקרה, כאילו אני נותנת לרצפה לגיטימציה להעלים אותי ואני פשוט מתחננת ובא לי פשוט לאזור אומץ ולשאול אותה "אבל למה את גורמת לי לרצות למות? זה רק מסית את דעתי מהלימודים עוד יותר".

סיימתי ללמוד גם ככה. אני לא מבינה מה היא רוצה ממני. מה היא תשעה כשאעזוב את הבית עוד חודשיים? לא תישן בכלל? תחביא לי מצלמות בדירה לראות שאני הולכת לישון? לא אתפלא. אחרי הכל, לא סתם הם גילו על שיחות הסייבר שלעולם לא תועדו, מפגשיי עם סילו ותלונותיי עליהם. לא סתם הם שואלים איפה הייתי ומה עשיתי מספר פעמים בניסוחים שונים כל-פעם שאני לא עושה בדיוק מה שאמרתי להם.

היום אוננתי פעם ראשונה מאז הסקס האחרון, כאילו לא היה לי חשק בכלל עד היום, וגם היום לא הייתי רטובה, גמרתי מהר ונותרתי יבשה.

הייתי צריכה לקחת גלולה היום, אבל מסתבר שאין לי חבילה של גלולות כמו שהייתי בטוחה ואני אאלץ למהר מחר בבוקר.

החדר שלי מטונף, אני חייבת מחר לסדר אותו, לגלח, לקחת את הכדורים, להכין את העוגה... ללמוד.

כדאי שאלך לישון, יש לי יום ארוך מחר.

Vynnessia.