בכל התקופות שעברו עלי בחיים אפשר לסכם את התקופה הזאת בתור התקופה הכי קשה
הדרך שלי להיכנס לחיים שלך והדרך לצאת משם,
זה מה שהפך את זה לכל כך מסובך
אז נכון שהיום אני כבר לא אותה תינוקת כמו פעם
אני כבר גדולה אני לא כותבת יותר פוסטים על כמות הסיגריות שעישנתי
ועל הריבים של עם אמא שלי.
החלטתי להקדיש את עצמי לכתיבה שונה
לתת לעצמי לבטא את הרגשות שלי והמחשבות שלי
בדרך הכי חופשית שבי להיות אני במקום היחיד שבו אף אחד לא יודע
מי אני,בעולם אחר בעולם ווירטואלי,שנכון לעכשיו הוא העולם הבטוח ביותר בשבילי.
החלטתי לכתוב לך בפעם האחרונה לסכם את כל הסבל הענקי שגרמת לי להרגיש
פעם אחר פעם יום אחר יום במשך שנה וחצי..
והסבל מתבטא לא רק במילים אלה גם המבטים שלך,
הדרך שבה הסתכלת עלי ואני,כמו פוסטמה האמנתי שיש תיקווה..
שאולי אתה? אתה,סוף סוף רואה אותי..
אם היית יודע כמה לילות הייתי יושבת ובוכה ,בוכה עד אור הבוקר עד שלא היו עוד דמעות
ואז הייתי נרדמת.
כמה כאב לי להבין שאתה בחיים לא תקבל אותי כמו שאני
אז חשבתי לעצמי את כ"כ מכוערת שהחשק היחיד הוא לרצות להקיא מעצמי
אז החלטתי להרזות ירדתי 13 קילו בגללך
שתיתי תרופה בשביל לטפל בחצ'וקנים הרסתי לעצמי את הכבד וגם אז לא הספיק..
תמיד מצאת דרך לפגוע בי ..
והיום אחרי שנה וחצי שבה סוף סוף וויתרתי עליך
וסוף סוף יש מישהו חדש בדרך שלי
אני לא יכולה לתת לו את כל האהבה העצומה שנתתי לך
והילד הזה מביא לי אור כזה גדול לחיים
אתה? שלא ידעת להעריך אותי קיבלת ממני הכל..
את כל הנשמה שלי, הכל נתתי לך.
ועכשיו,אפילו עכשיו כשאני מתסכלת במראה אני עדין מצליחה לראות בתוכי עמוק
בפנים את הכאב הזה שהשארת שם..
אני עדין רואה את הדמעה הזאת ..
את הצלקת שלא מוכנה להפסיק לדמם מכל מבט שלך.
אתה עדין שם,מזכיר לי יום אחרי יום שאתה קיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
waiting 4 you2 come 3>