כי יש עולם בחוץ

 אז פתחתי בלוג סיפור...אם לא יהיה לי כח לעדכן אני בטח ימחק...לא נורא הינה בנתיים מקווה שתאהבו3>

*(אני יודעת שהתמונה לא מתאימה לרקע ושהכינוי שלי מטומטם אבל תתגברו...)*

זאת הייתה השנה האחרונה שראיתי אותו. היום האחרון שדיברתי איתו. השעה האחרונה שהייתי איתו.  הדקה האחרונה שהסתכלתי לו בעניים. השניה האחרונה שחיכתי אליו. זה היה החיבוק האחרון שלנו. זהו זה ניגמר אין יותר.  אני לא אראה אותו לעולם!!!

את כל החברות שלי, את רוני ושירה, אני לא אראה עוד. אני עוזבת, הולכת, אין יותר ליה לפחות לא להם...

כמו שהבנתם קוראים לי ליה ואני בת 13 וגרה ובתל אביב. היום היה היום הכי עצוב בחיים שלי. ניפרדתי מכולם. מכל החברות שלי מאיתי. אני נוסעת היום עם ההורים שלי לאפריקה. אנחנו נוסעים לשליחות. אני לא יודעת כמה שנים נהיה שם אבל זה יהיה כמו נצח בשבילי. לראות כל יום בבוקר מראה אחר ולא את תל אביב ואת החברות שלי והידידים והבצפר!!! תחשבו על זה יום יום אתם רגילים לראות אותם דברים. פתאום מעבירים אותכם למקום אחר ואתם רואים דברים שונים לגמרי! זאת אפילו לא אותה הארץ! מילא הייתי עוברת למקום אחר בארץ עדיין הייתי יכולה לנסוע שעה שעתיים ולהגיע לתל אביב אבל אפריק!! אפריקה?! WTF?!?! הכי מעצבן שאין לי גם אחים ואחיות לחלוק איתם את זה. אני בת יחידה!

אני יסביר לכם קצת...שירה ורוני הן החברות הכי טובות שלי. הן הכי חמודות בעולם ותומכות בי אנחנו עושות הכל יחד!  מעניין מה יקרה שאני יעבור...מי תחליף אותי, אם בכלל....

איתי הוא הילד שאני דלוקה עליו ברמות או יותר נכון אוהבת אותו ואנחנו ידידים דיי טובים...יש לו עניים כל כך יפות!!! הן כחולות ואני לא אשכח אותו בחיים.  באפריקה אני בחיים לא ימצא מישהו. אני גם לא טובה בללמוד שפות. אני יודעת קצת אנגלית אבל זה לא בדיוק יעזור לי שם אנחנו נוסעים לכפר...לא לעיר או משהו. אני לא רוצה לנסוע לשם! ממש לא! ההורים שלי התחייבו ואנחנו צריכים לעזוב את הכל ולטוס! הם אמרו לי את זה לפני חצי שנה. אני התנגדתי הכי שיכולתי אבל זה לא עוזר.

היום בבצפר זה היה היום האחרון של בצפר וגם ניפרדתי מכולם. המון דמעותה היו שם, בעיקר שלי.

אני רגישה לסיטואציות כאלו. כולן הביאו לי ברכות ומכתבים לנסיעה וחיבוקים ונשיקות אבל חברות כאלו אני לא ימצא באפריקה וידידים כאלו גם לא וילד כזה יפה וחמוד עוד יותר לא! החיים שלי נהרסו.

לא יהיו לי חיים כאלו. גם עכשיו אני בוכה. אני לא עומדת בלחץ!

אבא שלי הבטיח שיהיה לנו מחשב בעברית. הוא יודע כמה חשוב לי לשמור איתם על קשר בכל זאת.

היום רציתי להגיד לאיתי שאני אוהבת אותו. אבל לא יכולתי. לא הייתי מסוגלת. זה סתם היה שובר לי ולו את הלב יותר. כי אז הייתי יודעת שלא נוכל להיות יחד כי אני טסה... אוף הכל מתערבב יחד הלוואי שכבר נגיע וכל הסיוט הזה יגמר.