היקי על הצוואר?!?!?!?!?!?!

כן. כך פתחתי את הבוקר. התעוררנו אני והחבר וניגשנו לצחצח שיניים.בעודנו מצחצחים, מדסקסים וצוחקים, החבר עוצר לפתע את צחצוחו ומביט באימה בצווארי.

"אנאדרוואן!" הוא קורא בתדהמה. "מה יש לך על הצוואר?".

"אין לי כלום" אני אומרת ומביטה במראה בצווארי. ואז, אז אני מבחינה בו. אדמדם... מנוקד... והכי נורא: מלשין על מעללי הלילה הקודם (שאגב לא היו כ-אלה חוצי גבולות כמו שיכול להשתמע).

אני שותפתחת בזרירות את משחת השיניים מפי ופוצחת בשורה ארוכה של "שיט! שיט! שיט! שיט!" חוזרים ונשנים. החבר מסיים לצחצח בנונשלנטיות ומשועשע מהסיטואציה. "אני לא עשיתי את זה" הוא מתמם ומחייך.

אני מתעלמת בבגרות וממשיכה ברצף היסטרי של "שיט שיט שיט שיט". והחבר ממשיך "אני לא זוכר שזה קרה...".

וכך אנחנו עומדים שם. הוא מנסה להזכר מתי הוא ייצר לי על הצוואר את הטעות הנוראית הזאת, ואני מנסה לחשוב מה אני אעשה היום כשאגיע הביתה ומה לעזעזל אגיד לאמא.

זאת חווית ההיקי השנייה בחיי. הראשונה קרתה בתחילת דרכי עם החבר כשהוא הגיע לישון לילה אחד בקומונה. לאחר שהוא הלך חברת קומונה הסבה את תשומת ליבי לסימן אדמדם קטנטן שלכל הדעות היה היקי אך יכל בקלות גם להיחשב לעקיצה מוזרה. על כן יכלתי להבליג על העניין. חברי לקומונה צחקו עליי... אך אף אחד מלבדם לא ידע.

והנה, עכשיו, אני עומדת בפני ארוחה משפחתית ואם ששמה לב לכל פרט קטן בגופי לאחרונה. וכאן, אין איפה לטעות. הסימן ברור... גדול... ובאמצע הצוואר כמעט!

בהיסטריה סימסתי לחברה הכי טובה "מצב חירום! מצב חירום! היקי ענק על הצוואר! מה אני עושה?". פצחנו בסישן של הסתמסויות בו היא גוערת בי על כך שלא עושים דברים כאלה, ומנסה להציע פתרונות. הפתרון המתקבל ביותר על הדעת היה לתפוס את הרכב ולעבור דרכה לפני שאני חוזרת הבייתה. החבר ניסה גם הוא לעזור. "אני לא מבין. אני אומר שאם היא תשאל פשוט תגידי - נו, אמא, את יודעת מה זה. אל תביכי אותי". אבל הוא קיבל מבט נוזף בתמורה, שתק, וליווה אותי לאוטו, עדיין, משועשע. לצערי, גם אצל החברה לא נמצאה הנחמה. ניסנו מספר שיטות ומייקאפ ושום דבר לא הצליח להסתיר את הייצור.

החלטנו בהחלטה משותפת שאסתובב בבית עם שיער פזור (בצורה מאוד לא אופיינית לי) ואניחו בצורה מלאכותית על הנקודה הרצויה, ושאם אמא במקרה תשים לב בכל זאת אתמם, אתפלא, אגיד שלא ראיתי... שאין לי מושג מה זה... ושאולי זה מכשיצאנו אתמול ובטעות כ' הרביץ לי בצוואר. ואני הרי מקבלת סימנים כחולים מהכל ואולי היא תקנה את זה. ואם לא - אז לפחות ניסיתי. מה עוד אני יכולה לעשות?!

כרגע אני בחדר. בעוד חצי שעה נקרא לאכול. מי ייתן ואצליח להתחמק מזה! אאאאאאאאמן!

לגבי הפוסט הקודם -

תודה על ההמלצה. פעם שניה שם :) זה היה נחמד. ומפתיע. הפוסט לא היה כתוב בצורה כל-כך מעניינת... אבל כנראה שזה הנושא שמעסיק לשמחתי לא רק אותי. לכל הבנות שנכנסו להיסטריה - הפואנטה הסופית שלי הייתה שמתגברים. שזה נהפך להיות מצחיק ושסה"כ זה עוד אחת מסה"כ החוויות.

אנאדרוואן.

בבעיה. פתרונות מהירים בחצי שעה הקרובה ייחשבו לברכה!