טוב אז זה שוב חרא.
ושוב העיינים אדומות בכל לילה. ושוב הן מתנפחות.
ושוב הפרצוף התמים שאומר שהכל בסדר אבל בעצם הכל לא בסדר.
והנה אני שוב כותבת כמה רע לי .
ואין כבר משו טוב לרשום - כבר לא אכפת לי מעצמי.
אני רוצה להנות בחיים.חשבתי שההתאהבות הזו היא טובה .
אבל כנראה שלא.
אני נשברת כל פעם מחדש, למה זה צריך לקרות?
" הכל לטובה " אני כבר שונאת ת'משפט הזה.
כלום לא לטובה - שאני סובלת בשבילי זה ממש ממש לא לטובה.
כואב לי - קשה לי - עצוב לי - מבאס לי .
זו לא אני של פעם יותר. יש בי את השמחת חיים זה נכון.
אבל פחות ממה שהיה , ואני צריכה אותך איתי כדי להיות המאושרת באדם.
אבל כמו שזה נראה זה לא יקרה.וקשה לי.אני נשברת לחתיכות ואני לא יכולה יותר\:
וכן מאוד מאוד קשה.
ונראלי שאני יותר לא יחייך מאהבה.והכל בגללך.
כמה שנכנסת אלי בטוב - ככה נשארת אצלי ברע.
אני לא יכולה יותר.אולי תעזוב?!
כמה שאתה יפה - או נחמד שכזה. אני עדיין שונאת את זה שאני אוהבת אותך!
תעזוב תעזוב תעזוב כי אתה גורם לי רק ר-ע.
אתה בנאדם מדהים.אבל אתה גורם לי סבל בלי ידיעה\:
תזרוק לי רק מילה . חיוך קטן . קריצה.תגרום לי לחייך אפילו לדקה.רק תגרום לי לחייך בגללך.:\
*אני חייבת תודה לספיבק.
תודה ספיר. שאת מחזקת אותי - תודה3>*
ולי או לי תודה תודה תודה. נראלי שאת היחידה שמחזיקה אותי לא בוכה ,
או שבזכותך אני פשוט אני - עדיין.
אם לא את , נראלי שעכשיו הייתי אחרת.הייתי עצובה - עם פנים של דיכאון.
ולא הייתי מדברת ולא הייתי מקשיבה ולא קופצת .
פשוט לא הייתי אני אם לא היית כאן לידי. תודה..3>
לא יכולתי לבקש חברה טובה ממך.
רק שתדעי שבגללך אני עוד כאן.
כותבת לפחות ולא שוכבת מתחת לשמיכות בוכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
SuperWomen ™