החיים על פי אלטר אגו

זה רק קוקי שמתגעגע לחבר שלו.

ורוצה שחבר שלו כבר יחזור הביתה.

למזלי הוא לא סוגר שבת בסוף, אז הוא יחזור ביום שישי D:

נמנמנמ... טוב זה היה אמור להיות פוסט שמתאר כמה אני מתגעגע לאנג'ל.

אבל בשום פנים ואופן לא פוסט אימואי.

אבל כמה אפשר כבר לכתוב על זה שאני מתגעגע לחבר שלי מבלי לצאת אימו?

אז מה אם אני בקושי מתחבר למסן כי הוא לא שם?

אז מה אם אני שורף לעצמי את התקציב במיליון הודעות SMS אליו?

אז מה אם כמה דקות איתו בטלפון עושות לי את היום?

אז מה אם אני מחבק את הכרית-אנג'ל שלי חזק חזק בלילה ומדמיין שזה אותו שאני מחבק קרוב אליי, מכורבל איתו שניות לפני שאני נודד לשינה?

אז מה אם בזמן הצפירה של יום השואה אני בעצם חושב על מה שנעשה כשהוא יחזור? [אל תשפטו אותי, אני רק בן אדם]

אז מה?

זה לא אומר שאני אימו.

אני רק קוקי.

שמתגעגע לחבר שלו.

ורוצה שחבר שלו כבר יחזור הביתה.

וכמה שיותר מהר, כי אני מתחיל להתחרפן.