החלטתי להעלות פרק במיוחד לפסח :)
אז פסח שמח וכשר! 
פרק 16:זיכרונות.
בפרק הקודם-
"עזבי אותי"ניק אמר והתחיל ללכת לכיוון הכניסה למגרש.אבל אז שמעו צרחה נוראית.הכול קפא במקום אלכס קפאה ואותו הדבר ניק.מאחורי הסורגים הם רואים את כולם מתרחקים אחורה וסטיב מחזיק סכין מכוסה בדם. ועל הריצפה זאק שוכב פצוע וכואב.
"זאק!!"אשלי היחידה שקלטה מה קרה באותו הרגע,היא הראשונה שבאה למקום בו זה קרה. כול השאר לא זזו...כניראה שהם עדיין לא הבינו שזה לא משחק ילדים.
פרק 16:זיכרונות.
"תתקשרו לאמבולנס כבר!!!"אשלי צרחה על כולם וכולם הישתתקו.
"זאק!!"אלכס רצה לכיוונה של אשלי "תתקשרי לאמבולנס!"אשלי צעקה והיסתכלה על זאק המדמם היא היסתכלה עליו והוא חייך עליה,חיוך מרגיע ואמר "אל תדאגי" בקול חלש.זה היה הקול היחידי שיצא מגרונו.
"ניק כבר הזמין אמבולנס"אלכס אמרה
"מה אתם מסתכלים! רואים מה עשיתם?!"אשלי צעקה על כולם והם עדיין שתקו,במיוחד סטיב.
היה שקט,אף אחד לא העז להוציא מילה מהפה שמעו רק את אלכס לוחשת "מפגרים..." ומתחילה להילחץ.
"אתם רואים למה זה הוביל אותכם?!"אשלי צעקה ואז ברקע שמעו קולות אמבולנס.
"אני ירים אותו"סטיב אמר כשהאמבולנס הגיע.
"אני יעזור"עוד אחד מחבורת C אמר ושניהם הרימו את זאק לעבר האמבולנס והכניסו אותו לתוכו לפני שאנשי האמבולנס יצאו לעזור.
"נו מה איתו?"אלכס שאלה את אשלי כשהיא יצאה מהחדר של זאק.
"לא יודעים,הם אמרו לי לחכות"אשלי אמרה ודימעה ירדה מעיניה.
"תירגעי...הכול יהיה בסדר.."אלכס חייכה חיוך מרגיע ואז מרחוק היא ראתה את ג'ו מחפש מישהו ואז כשראה את אלכס הוא היתקרב. "מה קרה? איפה זאק?"הוא שאל וראה את אשלי בוכה.
"אשלי...תירגעי..."ג'ו אמר וחיבק אותה בזמן שהדמעות של אשלי ממשיכות לנזול מעיניה כמו מפל שלא נעצר.
"תפסיקי...הוא יהיה בסדר..."ג'ו אמר בחיוך.
"ועם לא? ג'ו אני אוהבת אותו"אשלי אמרה בזמן שעוד דימעה יורדת מעיניה.נשימתו של ג'ו נקטעה,הוא התחיל להיחנק...
האויר נעלם ואז חזר שוב.ליבו הפסיק לפעום אבל אז כשראה את עיניה של אשלי,העיניים העצובות שלה הוא הבין שאסור לו לחשוב על עצמו ברגע הזה אלא עליה ולקוות שהכול יסתדר עם זאק.
"הכול יהיה בסדר..."קולו של ג'ו היה חלש והוא חיבק את אשלי.
אלכס נישענה על פינה של הקיר והיסתכלה על ג'ו ואשלי.היא חשבה איך להרגיע את אשלי ואת עצמה."איך זאק?" סטיב היתקרב ושאל.
"בינתיים לא יודעים...מטפלים בו עכשיו"אלכס אמרה
"אני מיצטער"סטיב אמר
"זה לא יעזור"אלכס אמרה והלכה למכונות קפה שהיו מולה וסטיב אחריה.
"אני יודע,ועם יש משהו שאני יכול לעשות..."
"פשוט תעזוב את הקרבות האלה"אלכס אמרה
"אני יעזוב" הוא אמר רציני. "נידמה לי שאחרי זה כולם יעזבו את הקרבות"הוא המשיך.
"נקווה"אלכס אמרה והוציאה קפה מהמכונה.
"יש לך חבר?"הוא שאל כשהיא היתקדמה כמה צעדים.
"אתה מפגר?או שאתה עושה את עצמך?"אלכס צחקה
"לא..."הוא חייך
"אז תעזוב אותי כבר.אני יותר מידי דואגת בשביל שתשאל אותי דברים כאלה "אלכס אמרה והלכה לכיוונם של ג'ו ואשלי שראו מרחוק שהיא קצת נירגעה. "קפה?"אלכס שאלה
"לא..."אשלי אמרה והישתחררה מחיבוקו של ג'ו בזמן שהיא מנגבת את עיניה ומתיישבת על הכיסא שהיה ליד.
"הכול יהיה בסדר...תירגעי"אלכס אמרה והיתיישבה לידה.
"איך זאק?"ניק היתקרב למקום.
"עדיין לא יודעים"אלכס אמרה
"נקווה שיהיה בסדר..."אשלי אמרה ושמה את המרפקים שלה על רגליה והניחה את ראשה על כפות ידיה בזמן שהיא מסתכלת על הדלת של החדר של זאק.
"להביא לך משהו לשתות?"אלכס שאלה את אשלי.
"אני לא צמאה"אשלי אמרה
"אני יביא לך בכול זאת"אלכס קמה ממקומה והתחילה ללכת לכיוון המדרגות כדי לרדת לקומה הראשונה,להביא לאשלי משהו לשתות.וניק הלך אחריה.
"איך את?"ניק שאל אותה בזמן שהיא הולכת ולא מיסתכלת לשום כיוון חוץ מישר.
"הינה זה"היא אמרה וניכנסה לתוך המזנון שהיה בבית החולים והזמינה שתייה לכולם.
"הכול בסדר?"ניק שאל עוד הפעם
"תודה שקראת לאמבולנס..."אלכס חייכה חצי חיוך.
"זה בסדר...אבל את בסדר?"ניק שאל כבר פעם שלישית.
"הינה ההזמנה שלך"אישה הביאה 3 כוסות קפה ו-3 כוסות תה.
"תודה"אלכס אמרה.
"תעזור לי?"היא שאלה את ניק והוא הינהן בהסכמה ולקח את שלושת הכוסות שנישארו על השולחן והלך בעיקבותיה של אלכס.
"הבאתי שתייה"אלכס היתקרבה לחבורה ששתקה ודאגה לשלומו של זאק.אחרי שאלכס חילקה לכולם שתייה היא נישענה על הקיר ליד הדלת של זאק ואז היתיישבה על הריצפה ונישענה על הקיר ולידה היתיישב דרייק בזמן שכול השאר ישבו על הספסל שהיה מולם. הייתה שתיקה בין כולם....כול אחד חשב על משהו אחר...כול אחד והבעיות שלו...כמובן שכולם הכי דאגו זה לזאק ובגלל זה כולם היו כאלה לחוצים ולא יכלו להוציא מילה מהפה.
"אני שונאת בתי חולים..."אלכס אמרה בשקט לדרייק.
"אני זוכר את התקופה הכי רעה שלי שהייתי בבית חולים..ואחרי זה...אני אפילו מפחד להיכנס למקום הזה...אני ניזכר בזה ואני מתחיל להילחץ...כניראה שעדיין לא קלטתי שהם כבר לא פה..."דרייק אמר ושניהם לא היסתכלו אחד על השני הם רק ישבו והיסתכלו על נקודה מסויימת.
"כניראה שזה נכון....כניראה שבאמת לא ניראה אותם עוד אף פעם...למה הכי טובים מתים הכי ראשונים?" אלכס שאלה את עצמה...אבל ידעה שלא תהיה לה תשובה.
"זוכרת?"דרייק שאל
"איך אפשר לשכוח..."אלכס אמרה
"זה היה בדיוק באותו יום כמו היום....היום...עברו 14 שנה מהיום הזה..."היא המשיכה
"זה היה יום מחריד...אני זוכרת שישבנו אני וזאק אצלך בבית..."אלכס חייכה ואיתה דרייק.
"שיחקנו במכוניות...אני זוכר היינו בני שנתיים,ואמרנו שכשההורים שלנו יחזרו אז נצא החוצה...לשחק בגן משחקים... את אמרת שאת תנצחי אותי בכדורגל...וזאק אמר שהוא ינצח..."לדרייק ירדה דימעה מעיניו.
"כן..."אלכס צחקה "הוא אמר שהוא הכי טוב בכדורגל...שהוא ינצח את כולם חוץ ממני...כי לי הוא תמיד יתן לנצח..." אלכס חייכה.
"אני זוכר שבאותו היום ישבנו לבד בבית וניפרדנו מההורים שלנו...ואז זאק הציע רעיון להכין לנו אוכל...זה היה מצחיק" דרייק חייך חצי חיוך.
"הוא אמר שנכין בעצמינו פיצה,ונשאיר קצת גם להורים..."אלכס חייכה ודימעה ירדה מעיניה. "אני זוכרת שהמטבח שלך היה כזה נקי כשניכנסו עליו...אבל אחרי שסיימנו להכין את הפיצה ראינו שהמטבח היה כזה מבולגן"אלכס צחקקה בשקט.
"איך פחדנו שיצעקו עליינו..."דרייק חייך חצי חיוך.
"אני זוכרת את היום הזה כאילו זה קרה אתמול...אני זוכרת כול פרט מדוייק...איך שישנו מול הטלויזיה...איך שחיכינו וחיכינו...ואז אמרנו שבטח הם עצרו בחנות מתנות..כדי לקנות לנו משהו..."אלכס חייכה חצי חיוך.
"אבל אז דפקו בדלת"דרייק אמר והחיוכים של אלכס ודרייק נעלמו כאילו שמעולם לא היו שמה.
"אל תדאגו הכול יהיה בסדר..."אלכס מילמלה את המישפטים שאמרו להם בבית חולים
"אחרי זה אתם תיסעו איתם לים והכול יהיה בסדר"דרייק אמר עוד משפטים שאמרו להם.
"אל תבכו..."אלכס אמרה ועוד דימעה ירדה מעיניה.
"הם ינצלו..."דרייק היצטרף.
"ואז...כשהרופא יצא..."אלכס אמרה והדמעות ירדו מהר יותר ויותר.
"ואת רצת מהר לתוך החדר שלהם"דרייק אמר
"אבל הרופא עצר אותי..."אלכס דמיינה את הרגע הזה בתוך ראשה.
"הרגע הזה....הרגע הנוראי הזה..."אלכס לחשה
"הרגע שאני לא אשכח בחיים שלי..."דרייק אמר
"אתה הראשון שהתחלת לבכות...ואחרייך אני,אבל זאק נישאר רגוע,הוא רק חיבק אותנו ואמר שהכול יהיה בסדר...כמו מבוגר..."אלכס כבר לא יכלה לדבר...הדמעות עצרו אותה.
"הוא כול כך אחראי...הוא אף פעם לא יעזוב אותנו..."אלכס חייכה לעצמה ושמה את ראשה על כתפו של דרייק.
"נכון...?"היא שאלה את דרייק,אך הוא לא ענה.
"דרייק?"אלכס הורידה את ראשה והיסתכלה עליו.
"הוא לא יעזוב אותנו...נכון?!"אלכס שאלה
"תירגעי...יהיה בסדר"דרייק אמר
"הוא לא יעזוב אותנו!"אלכס צעקה
"אני לא יודע,אלכס...אני לא יודע"דרייק חיבק את אלכס.
"הוא לא יעזוב אותנו...אני יודעת..."אלכס לחשה ואז הרופא יצא מהדלת.
"איך זאק?!"אשלי הראשונה שקמה ממקומה והיתקרבה לרופא.ואחריה כול השאר.
"אתם הקרובים של זאק?"הרופא שאל
"כן! תדבר! מה יש לו? הוא בסדר?"אלכס שאלה
"תשמעו...הסכין הייתה ממש קרובה ללב שלו...לא יכולנו לעשות כלום..."
מקווה שאהבתם :)
ביי ביי 33>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
