פרק 1:יום הולדת שמח!
"כשהייתי קטנה...האמנתי בסיפורי אגדות...תמיד חלמתי להיות נסיכה.נסיכה בארמון יפייפה,נסיכה כזאת שיש לה מלא משרתים.נסיכה כזאת שתמיד שהיא אומרת משהו כולם מקשיבים לה ועושים מה שהיא מבקשת.נסיכה כזאת שאמא שלה היא המלכה הכי יפה בעולם.והמלך,היה האבא הכי מדהים,והוגן שיש בעולם.חלמתי על ארמונות,וכירכרות מפוארות. חלמתי על מכשפות,מכשפות רעות שרוצות לפגוע בי.אבל המלך והמלכה הגנו עלי...וכשהם לא היו בסביבה...תמיד הציל אותי מישהו...מישהו גבוה,עם עיניים כחולות...ושיער שטני...הנסיך המושלם.הנסיך שלבסוף אנחנו היינו מתאהבים ומתחתנים וחיים באושר ואושר...
כן...ממש כמו באגדות.רק חבל שהנסיכה הזאת היא נערה רגילה,שאין לה מלך או מלכה,כי הם מתו בתאונת דרכים, חבל שהארמון של הנסיכה הזאת הוא בית גדול...אבל לא בדיוק הבית שלה,והכירכרות אלא אוטובוסים מלאים באנשים שצורחים כול היום.יש הרבה מכשפות שרוצות לפגוע בי...אבל הפעם...אין אף אחד שיגן עלי...כי החיים...הם לא סיפור אגדה."
היא שכבה במיטתה,עיניה עצומות והיא יושנת לה בנחת.פניה היו חלקות,שיערה היה שחור,עיניה היו ירוקות,אפילו שלא ראו אותן מבעד לעיניה העצומות.אך משהו הפריע לה לישון.השעון המעורר צילצל וצילצל,והיא פקחה את עיניה וסגרה אותו עם ידה.היא עברה למצב ישיבה בזמן שהיא משפשפת את עיניה,ואז פותחת את הוילונות והולכת לאט,לאט לכיוון האמבטייה שהייתה בחדר.אך אז היא היסתכלה על השעון.נישארה לה רק עוד רבע שעה להיתארגן.היא היתלבשה במהירות.היא לבשה מדים של בית ספר,חצאית שחורה-כחולה וחולצה אותו הדבר,ועל שניהם סמל.היא לבשה נעלי ספורט,סירקה את שערה מהר,היסתכלה על עצמה במראה,לקחה את התיק שלה ויצאה מהחדר במהירות. היא ירדה במדרגות וראתה את חברתה ונסה יושבת ואוכלת ארוחת בוקר.
"למה לא הערת אותי?"הנערה שאלה והיתיישבה ליד השולחן בזמן שהיא אוכלת במהירות את מה שהוריה של ונסה הכינו בצלחת."מיילי,בואי שנייה..."ונסה קמה ממקומה לכיוון הסלון ומיילי אחריה.על השולחן בסלון הייתה עוגה ועליה היו 16 נרות "ואו..."מיילי חייכה ואז אמרה "תודה רבה גברת סטון"מיילי אמרה והגברת אמרה:אין על מה להודות...זה היום הולדת שלך,תבקשי משאלה"הגברת חייכה וחיבקה את מיילי לכבוד יום הולדתה.
"קדימה עוד נאחר לבית ספר!"ונסה אמרה ומיילי עצמה את עיניה חייכה לעצמה ואמרה "הלוואי...שהחיים שלי...היו סיפור אגדה"מיילי אמרה לעצמה ונשפה כול כך חזק שכול הנרות נכבו בשנייה.
"אז מה ביקשת?"ונסה שאלה את מיילי כשהשתיים עמדו ליד הלוקרים שלהם,הלוקר של ונסה היה למעלה ולמטה היה הלוקר של מיילי,היא אף פעם לא אהבה את המקום של הלוקר שלה...אבל היתנחמה בעובדה שבשנה הבאה היא תקבל לוקר חדש,במקום חדש."אוי...עוד הפעם הם..."ונסה אמרה לעצמה כשראתה מרחוק את קווין ג'ונאס וג'ו ג'ונאס מתקרבים לכיוונם. "מה קרה?"מיילי שאלה והרימה את ראשה. "אלה הבנים שאני הכי לא סובלת בבית ספר.הג'ונאס בראדרס"ונסה אמרה וסגרה את הלוקר שלה. "למה?"מיילי שאלה.מיילי רק עברה לבית ספר של ונסה ,היא הייתה שנה מתחתיה ורק עברה לתיכון."כי הם מתלהבים...הם חושבים שבגלל שהם להקה מאוד מצליחה אז הבית ספר הזה שלהם.והוא לא.אז אין לי כוח לפוזות שלהם ולא לראות אותם,בואי מיילי"ונסה אמרה והתחילה להיתקדם לכיוון הכיתה שלה,בזמן שמיילי הכניסה מהר את החפצים לתוך הלוקר,סגרה אותו במהירות אך השרוך של הנעל שלה ניתקע בלוקר והיא נפלה כמה שניות אחרי שהיא ניסתה לקום. למזלה כמעט אף אחד לא שם לב חוץ מכמה נערים שהיו לידה,אך היא הוציאה את השרוך מהר מהלוקר והלכה במהירות אחרי ונסה."למה את כול כך שונאת אותם?"מיילי שאלה כשהם הלכו לכיוון הקפיטריה.
"לא את כולם..."ונסה חייכה כשראתה את ניק ג'ונאס עומד ליד הקפיטריה מדבר עם מישהו.
"הוא בשכבה שלך,נכון?"מיילי שאלה
"כן..."ונסה חייכה והיתקרבה לכיוון החדר אוכל בתקווה שניק יסתכל עליה.
כשהשניים עברו לכיוון החדר אוכל מיילי בחנה את ניק מהרגל ועד הראש,היא עברה כדי לבדוק כול פרט בבן שמוצא חן בבן שונסה אוהבת...ניק והיא היסתכלו אחד על השני כול הדרך עד שהיא ניכנסה לקפיטריה.
"את ראית?"ונסה קפצה משמחה.
"מה?"מיילי שאלה מבולבלת.
"הוא היסתכל עלי.ורק עלי...פשוט עברנו אחד מול השני והוא היסתכל רק עלי..."ונסה חייכה ואז ראתה חבורה של ילדים קוראת לה לשבת איתם. "בואי אני יכיר לך את החברים שלי..."ונסה חייכה ומשכה את מיילי אחריה.
השתיים היתיישבו בשולחן ומיילי הכירה את כול חבריה של ונסה.
מיילי היתיישבה בכיתה לשיעור הראשון.בשיעור האחרון היא כבר הייתה ממש עייפה,כול ההפסקות היא טיילה עם ונסה והחבורה שלה ובשיעורים הקשיבה ולמדה.מיילי סיימה ללמוד,לקחה את תיקה ויצאה מהכיתה לכיוון הלוקרים,היא נעמדה מול הלוקר שלה,פתחה אותו באיטיות כדי שכול הדברים שלה לא יצאו מהלוקר.היא רק פתחה את הדלת של הלוקר וכול הספרים נפלו על הריצפה.לא היה אף אחד במיסדרון ככה שאף אחד גם לא ראה שהספרים נפלו. היא התחילה לאסוף אותם לאט,לאט ואז כשהיא אספה כמעט את כולם חוץ מאחד שהיה קצת רחוק ממנה,היא שמה את הספרים שהיא כבר אספה בלוקר ואז היסתובבה כדי להרים את הספר שעדיין לא הרימה,אך מולה עמד מישהו מוכר...היא היסתכלה עליו והוא חייך ואמר:"אני חושב ששכחת את הספר הזה..."
"כן...תודה"היא חייכה והורידה את הראש בזמן שהיא לוקחת את הספר מהנער ושמה אותו בתוך הלוקר.
"אני ג'ו..."הוא חייך והושיט לה את היד.
"אני יודעת מי אתה... "מיילי חייכה ולחצה לג'ו את היד.
"למה את כזאת לחוצה?"ג'ו שאל
"אני לא לחוצה."מיילי אמרה זאת כעובדה.
"מה שתגידי...את לחוצה ממני? למה?"ג'ו צחק
"אני לא לחוצה,אוקיי."מיילי אמרה וסגרה את הלוקר שלה בזמן שהיא שמה את המפתחות בתיק.
"רגע....מי את?"ג'ו שאל
"מיילי..."מיילי חייכה
"מיילי סיירוס?"ג'ו צחק ומיילי נתנה לו מכה חלשה בגב.
"טוב,נדבר כבר מיילי..."ג'ו חייך והלך לכיוון השירותים.
אחרי שג'סי היתרחק ממנה היא חייכה לעצמה והתחילה ללכת לכיוון היציאה מהבית ספר, ונסה כבר מזמן הייתה בבית ומיילי רק רצתה לבוא הבייתה בשביל להנות ביום הולדתה.כשהיא יצאה מהבית ספר כמה בנות אמרו לה מזל טוב וניק עמד ליד השער ושמע את הבנות.אחרי שהבנות היתרחקו ומיילי עמדה במקום וחיפשה משהו בפלאפון שלה,ניק היתקרב עליה,חייך ושאל:"יש לך היום יומולדת?"
"כן..."מיילי חייכה ושמה את הפלאפון בכיס.
"מזל טוב"ניק חייך
"תודה"מיילי חייכה והתחילה ללכת לכיוון הבית שלה.
"חכי שנייה"ניק תפס בידה "מה?"מיילי שאלה
"אני יסיע אותך..."ניק חייך "במה בדיוק תסיע אותי?"מיילי שאלה
"רגע,האחים שלי יצאו וקווין יסיע אותנו"ניק חייך
"אהה...אוקיי"מיילי חייכה.
"אז איך קוראים לך?"ניק שאל ונישען על הקיר בזמן שמיילי היתקרבה לכיוונו.
"מיילי,ולך?"מיילי שאלה
"ניק"
"מגניב"מיילי לא ידעה מה להגיד וסובבה את הראש בזמן שהיא ראתה מולה מעקה שאפשר לשבת עליו.היא היתקרבה למעקה והיתיישבה מעליו."בת כמה את?"ניק היתקרב עליה ושאל אותה.
"16"מיילי חייכה
"גדולה..."ניק חייך.
"למה בן כמה אתה? 12?"מיילי צחקה
"לא...הגזמת...אני בן 10. מה לא רואים?"ניק חייך
"רואים אבל...."מיילי לא סיימה את המישפט והיא ראתה את ג'ו יוצא מהשער כשכמה בנות לא מהבית ספר מקיפות אותו ומבקשות חתימה.
"אבל מה?"ניק שאל
"מה?"מיילי שאלה
"התחלת להגיד משהו.."ניק אמר ואז צעקו מהצד "ניק! בוא!"ניק היסתובב וראה את קווין קורא לו מהמעגל של הבנות ומושך את ג'ו אחריו,ואז כשהגיע לניק ג'ו משך את ניק וניק משך איתו את מיילי,לפני שהם שמו לב הם ניכנסו לתוך הלימוזינה וסגרו את הדלת.
"אוי איזה מזל"ניק חייך וחגר חגורת בטיחות.
"מיילי תכירי,זה קווין"ניק היסתכל על קווין וחייך ואז אמר:"וזה ג'ו"וחייך לג'ו.
"אנחנו כבר מכירים"ג'ו חייך.
"כן..."מיילי חייכה והמשיכה להיסתכל על ג'ו.
"מאיפה אתם מכירים?"ניק שאל
"מכירים,מה את מסבך את העיניין"ג'ו אמר וחגר חגורת בטיחות.
"תחגרי..."ג'ו אמר
"מה?"מיילי עדיין הייתה שקועה בעיניו של ג'ו.
"תחגרי"ג'ו צחק
"אהה!"מיילי צחקה וחגרה חגורת בטיחות.
"היום יום הולדת...היום יום הולדת..."נשמעו קולות מהסלון כשמיילי ניכנסה לתוך הבית.היא המשיכה ללכת בעקבות הרעש ואז כשראתה את כול משפחתה של ונסה עומדת מולה היא חייכה חיוך ענקי ורצה לחבק את אימה של ונסה,סוזן.משפחתה של ונסה הרגישה למיילי כאילו שזאת המשפחה שלה.כי הוריה של מיילי היו החברים הכי טובים של הוריה של ונסה אז היא הכירה אותם מאז שהיא מכירה את עצמה "תודה"מיילי חייכה. "ויש מתנות!!"ונסה חייכה והיסתכלה לצד.על הספה היו מלא מתנות עטופות בנייר צבעוני.
"הבאתי לך מתנה"ילד קטן עמד ליד סוזן עם קופסא קטנה וברכה ליד.
"תודה,טום"מיילי היתקופפה אל עבר אחיה הקטן,חיבקה אותו והיסתכלה על הברכה עם הכתב העקום,האותיות הלא מובנות והציור הקצת עקום שהיה מתחת לברכה שלה ושלו.טום לא הספיק להכיר את הוריו.מיילי מספרת לו הכול עליהם... לא שהיא הכירה אותם כול כך טוב,אבל היא הכירה אותם יותר טוב ממנו. "תודה רבה טומי...זאת המתנה הכי טובה שיכולה להיות!"מיילי חייכה וחיבקה את אחיה.
"מזל טוב,מיילי"טום חייך והיתיישב חזרה על הספה,נבוך ממה שהוא עשה עכשיו.
ונסה הדליקה מוזיקה וצעקה בקול רם "מזל טוב למיילי!!!!!"
"יש לי משהו בשבילך..."סוזן אמרה למיילי ולקחה אותה לצד.
"אמא שלך נתנה לי משהו להביא לך ביום הולדת ה16 שלך...היא רצתה שזה יהיה בתאריך מיוחד..."סוזן חייכה ופתחה קופסא קטנה ובפנים שרשרת שהטליון שלה ניפתח ובפנים הייתה תמונה.תמונה שלה,של הוריה ושל טום שהיה רק בן שנה שמיילי מחזיקה אותו. "תודה,סוזן..."מיילי חייכה
"אין על מה,בתי...לכי תהני ביום הולדתך"סוזן חייכה ומיילי ענדה את השרשרת והלכה לעבר ונסה הרוקדת עם טום.
בערב מיילי וטום ישבו בחדר של ונסה ופתחו ביחד את המתנות שהביאו למיילי.
"איזה קמצנים תסתכלי הם הביאו לך נרות"טום ישב על השטיח על הריצפה והוציאה שתי נרות גבוהים והראה למיילי שישבה על המיטה. "טום,אל תגיד את זה.זה לא יפה"מיילי אמרה והיסתכלה על הנרות.על נר אחד היה רשום "אהבה" ועל השני "תקווה"
"סתם קמצניות החברות שלך"טום אמר
"טומי...בוא לפה"מיילי שמה את הנרות בצד,קירבה את טום עליה והתחילה לדגדג אותו חזק "אסור להגיד דברים כאלה,אתה מבין?"היא צחקה והוא צחק מהדיגדוגים.
"מיילי?"ונסה ניכנסה לתוך החדר,ומיילי הפסיקה לדגדג את טום. "אנחנו יכולות לדבר ,שנייה?"ונסה שאלה
"טום תצא לאכול עוגה"מיילי חייכה וטום יצא מהחדר.
"יש לי מתנה בשבילך..."ונסה חייכה,היתיישבה מול מיילי והביאה לה קופסא גדולה.
"מה זה?"מיילי שאלה
"מתנה! פותחים אותה ואז מגלים מה זה"ונסה צחקה
"אהה...עכשיו הכול מובן"מיילי צחקה.היא פתחה את הקופסא,בתוך הקופסא היה ספר עבה מאוד,שעליו היה רשום באותיות מוזהבות ומחוברות "סיפור האגדה שלי..."לידו היו כמה עפרונות מעץ בכמה צבעים .היא פתחה את הספר והוא היה ריק,רק על הכריכה היה רשום"אוהבת אותך מלא...מחברתך הטובה ונסה"
"למה זה ריק?"מיילי שאלה
"כי סיפור האגדה שלך רק מתחיל..."ונסה חייכה
"כן...ממחר כשאני עוברת לבית חדש"מיילי אמרה,סגרה את הקופסא,חיבקה את ונסה ואמרה:"תודה רבה,ונסה...אהבתי מאוד את המתנה"מיילי חייכה
"אני הריי יודעת מה ביקשת ביום הולדת שלך..."ונסה חייכה
"מאיפה....?"מיילי לא סיימה את המשפט וונסה חייכה עליה ואמרה"כי אני יודעת,ועכשיו את יכולה להיות בטוחה שהחיים שלך יהיו סיפור אגדה...ועם לא...תמציאי כזה..."ונסה חייכה והיסתכלה על הספר שהיה בצד.
"ובהצלחה מחר אצל הג'ונאס"ונסה אמרה
"תודה"מיילי אמרה "אני אזדקק לזה..."היא המשיכה.
"אסור שטום ישמע מזה...אני לא יודעת איך אני אגרום לו לעבור איתי לבית של הג'ונאס אבל אני אמצא דרך...אבל בכול זאת...אסור לו לדעת שממחר אני יעבוד שמה כמשרתת,אוקיי?"מיילי שאלה
"תסמכי עלי..."ונסה חייכה.
מקווה שאהבתם את הפרק הראשון :P
ביי ביי 333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
