פרק 2:ההתחלה,האמצע והסוף.
בפרק הקודם-
"אני הריי יודעת מה ביקשת ביום הולדת שלך..."ונסה חייכה
"מאיפה....?"מיילי לא סיימה את המשפט וונסה חייכה עליה ואמרה"כי אני יודעת,ועכשיו את יכולה להיות בטוחה שהחיים שלך יהיו סיפור אגדה...ועם לא...תמציאי כזה..."ונסה חייכה והיסתכלה על הספר שהיה בצד.
"ובהצלחה מחר אצל הג'ונאס"ונסה אמרה
"תודה"מיילי אמרה "אני אזדקק לזה..."היא המשיכה.
"אסור שטום ישמע מזה...אני לא יודעת איך אני אגרום לו לעבור איתי לבית של הג'ונאס אבל אני אמצא דרך...אבל בכול זאת...אסור לו לדעת שממחר אני יעבוד שמה כמשרתת,אוקיי?"מיילי שאלה
"תסמכי עלי..."ונסה חייכה.
פרק 2:ההתחלה,האמצע והסוף.
"אני כול כך מקווה שהכול יסתדר..."מיילי אמרה
"יסתדר...את תיראי"ונסה חייכה
"מחר טום ישאר אצלנו...ואת כבר תיראי מחר מה את אומרת ואיך...אל תדאגי אנחנו שומרים עליו טוב..."ונסה המשיכה.
"תודה...את לא מתארת לעצמך איך את עוזרת לי"מיילי חייכה
אחרי שמיילי וונסה המשיכו לדבר ,מיילי לקחה את המתנות שנתנו לה והלכה לחדר אורחים,כול הבית כבר ישן והיא ישבה במירפסת עם הקופסא שונסה הביאה לה,היא פתחה את הספר והתחילה לרשום "ההתחלה,האמצע,והסוף"
"הסיפור מתחיל בבית גדול...בית שהיה קשה לא להבחין בו.הבית היה גדול ולנקות אותו זאת הייתה עבודה קשה ...ילד קטן ישב בצד והיסתכל על כול האנשים מסביב מסתובבים וממשיכים ללכת מפה לשם... מלא ארגזים היו מונחים על הריצפה בצדדים שונים,הרהיטים היו מבולגנים,כולל הפריטים שהיו מונחים מעליהם... הילד ישב בצד,מרוב ההליכה של כול המבוגרים,לא שמו לב עליו..."
האורות...החושך...הרעש של המכוניות...המכה בראש....הצעקה...
מיילי קמה במהירות,פניה היו רטובות מהזיעה ועיניה היו מבוהלות כאילו הרגע ראתה רוח.אחרי שהיא נירגעה... היא היסתכלה על השעון,השעה הייתה 6:00 והיא קמה מהמיטה,היתלבשה,אספה את חפציה וירדה למטבח. טום ישב מול המירפסת,עם שמיכה על כתפיו. "טום?"מיילי שאלה
"מה?"טום שאל
"למה אתה יושב פה לבד?"מיילי שאלה והיתיישבה ליד טום.
"אני יודע הכול,טוב? אני יודע שאת הולכת להיות משרתת בבית של הלהקה המחורבנת הזאת,טוב? ואני אצטרך לעבור איתך, ומה אני יגיד אחרי זה בבית ספר? שאחותי משרתת? לא.אני לא מתכוון להגיד את זה"טום קם ממקומו והתחיל ללכת.
"טום...."מיילי הלכה אחרי טום.
"אתה לא מבין שאין לי ברירה,אין לי במה לעבוד חוץ מזה"מיילי אמרה
"את יכולה למצוא עבודה אחרת,עם את באמת רוצה..."טום אמר בזמן שהוא מתחיל לעלות לחדר.
"אבל אני חייבת כסף דחוף.והם משלמים לי הקדמה"מיילי אמרה
"אני יודע איך הסיפור הזה מתחיל,ואיך הסיפור הזה ניגמר ,טוב? "טום נעצר במדרגות.
"אבל אתה לא יודע מה האמצע של הסיפור הזה. לך תדע אולי יהיה לך טוב"מיילי אמרה
"טוב? בזה שאני אראה אותך עובדת וכמו תמיד...כולם עובדים...ורק אני נישאר לבד,מסתכל על כולם...מסתובבים מפה, לשם, עוד הפעם אוספים ארגזים...עוד הפעם אני יושב בצד...זה האמצע של הסיפור הזה. והסוף?"טום התחיל לעלות במדרגות. "את כבר יודעת מה הסוף"טום אמר ועלה לחדר.
מיילי נישארה בסלון,חושבת על מה שטום אמר...והלכה למטבח...היא הבינה שהוא צריך להירגע לבד,והיא לא תוכל לעשות כלום בנוגע למה שהוא חושב. היא הכינה לעצמה תה ושתתה בזמן שהיא מסתכלת על הספר שהיה מונח על ידה.
"ילדה קטנה שהייתה גדולה מהילד בכמה שנים,עמדה לידו עם בובה ביד,השניים היסתכלו אחד על השני...ואז המשיכו להיסתכל על כול המבוגרים הולכים משם לפה מבלי אפילו להיסתכל לכיוונם.נער גבוה עבר עם ארגז בידו, ובשביל להיכנס לחדר שהילדה עמדה לידו הוא דחף אותה עם הארגז וניכנס לתוך החדר.הילדה הורידה את ראשה והיתיישבה ליד הילד...לאט לאט הידיים של השניים היתקרבו אחד לשני ובסופו של דבר הם החזיקו ידיים והיתקרבו אחד לשני...."
אחרי שמיילי היתארגנה והייתה מוכנה ללכת לראיון עם משפחת ג'ונאס,היא הורידה את תיקה מהקולב שהיה ליד הדלת ושמה בתוכו את הספר,אך לפני שהיא יצאה היא ראתה את טום עומד בסוף המדרגות ומיסתכל עליה.מיילי סגרה את הדלת מפנים והיתקרבה לטום היושב על המדרגות."תבין...אני חייבת למצוא עבודה...וזאת תביא לנו כסף..."מיילי היתקופפה לכייוונו של טום. "כסף?! הם יביאו לך פחות ממה שהם יגידו לך את תיראי."טום אמר
"הם יביאו לי מספיק כסף..."מיילי אמרה
"מספיק למה?"טום שאל
"מספיק בשביל לשלם על הבית ספר שלך"מיילי אמרה
"אני לא צריך ללכת לבית ספר.אני לא צריך את כול הסנובים האלה בבית ספר שלי"טום אמר
"אתה רוצה לעבור בית ספר?"מיילי שאלה
"אני לא רוצה להיות בבית ספר.את לא מבינה?!"טום שאל
"על זה אני לא הולכת להיתווכח איתך עכשיו"מיילי אמרה וקמה ממקומה,אך טום תפס בידה.עיניה ניפתחו,היא חייכה והיסתכלה על הידיים שלהם ואז על טום."את תיראי...הם לא יתייחסו עלייך טוב כמו שמתייחסים עלינו פה"טום אמר
"אני יודעת..."מיילי אמרה
"אוקיי,עכשיו תבוא עליינו נערה שממש ניראתה לי טוב,אז..."דניס,אמא של הג'ונאס התחילה להגיד ואז דפקו בדלת.
"זאת בטח היא..."דניס חייכה ופתחה את הדלת.מיילי ניכנסה באיטיות לתוך הבית.
"שלום,גברתי..."מיילי חייכה
"בואי,מיילי..."דניס חייכה ומיילי הלכה אחרי דניס לחדר עבודתה,בזמן שהיא עוברת מול,ג'ו וניק שחייכו עליה ובאותו הזמן היו בשוק.
לאחר שיחה ארוכה בחדר עבודתה של דניס,דניס יצאה לרגע וניק היתקרב לדניס ואמר"אמא,תקבלי אותה לעבודה..בבקשה"
"למה?"דניס שאלה והמשיכה ללכת לכיוון המטבח.
"כי אני מבקש ממך...בבקשה"ניק אמר
"אמא,כדאי שתקשיבי לניק"ג'ו אמר מהסלון.
"למה אתה רוצה שאני אקבל אותה?"דניס שאלה בזמן שהיא מכינה לה ולמיילי משהו לשתות.
"מה היא לא ניראת לך טוב? היא ממש חמודה והיא תעשה כול מה שתבקשי ממנה"ניק אמר
"עכבר!!!!!"פיתאום מישהו צעק מהחדר למעלה.
דניס וניק שמעו את הרעש ונישארו לרגע קפואים במקום.
"עכבר!!!!"צעקו עוד הפעם והשניים עלו לכיוון חדרו של פרנקי.
כשהם ניכנסו לחדרו של פרנקי הם ראו את מיילי מחפשת משהו מתחת למיטה שלו והוא מלמעלה צוחק.
"אהה...עכבר,אה?"מיילי הוציאה משהו ממתחת למיטה ואז חייכה כשראתה שזה מזוייף
"איך ידעת?"פרנקי שאל
"כי רואים"מיילי חייכה והחזיקה את הצעצוע ביד.
"רואה?"ניק שאל את דניס.
"מיילי...בואי,אנחנו צריכים לעבור על המשכורת שלך...היתקבלת"דניס חייכה
"היתקבלת?"ונסה שאלה את מיילי כשהיא ניכנסה לבית.
"כן..."מיילי חייכה
"איזה יופי.אולי ההתחלה של הסיפור שלך התחילה טוב..."ונסה חייכה
"נידמה לי שזה כבר הסוף של הסיפור.."טום עבר ליד ונסה ומיילי ואמר.
"טום,תפסיק כבר"מיילי אמרה
"ואת גם עובדת אצל ניק..."ונסה לחשה למיילי.
"את יודעת זה לא כזה טוב"מיילי צחקה
"וגם עם ג'ו"ונסה הרימה גבה בחיוך. "מה?! מה ג'ו קשור?"מיילי שאלה
"כלום..."ונסה צחקה והתחילה ללכת לכיוון המטבח.
"טום,יכול לישון פה כמה ימים? עד שאני אדבר איתו...ואדבר עם דניס..."מיילי התחילה להגיד.
"מה את מפגרת?! ברור שהוא יכול!"ונסה חייכה
"תודה"מיילי חייכה
"בעליית הגג היה ספר ישן...ספר אגדות ששני האחים תמיד היו קוראים בו ביחד...היה מסופר בספר על נערה, ועל נסיך...אך שניהם לא יכלו להיות ביחד...כי הנערה הייתה משרתת,והנסיך היה שחצן מידי כדי להבין מה היה לו מול העיניים...הנערה הייתה מאוהבת בג'ו עוד מהפעמים שראתה אותו סתם עובר בבית ספר..."
"שיט..."מיילי אמרה כשראתה שרשמה ג'ו במקום "נסיך" היא מחקה מהר את השורה האחרונה ורשמה עוד הפעם.
"...הנערה הייתה מאוהבת בנסיך עוד מהפעם הראשונה שראתה אותו. אבל הוא אפילו לא היה מבחין בקיומה. למה? כי בסיפור האגדות הזה...ההתחלה היא מרגשת...האמצע הוא מותח...והסוף? הוא רע."
מיילי סיימה לכתוב בספר...ואז חשבה לעצמה. "בסיפור האגדות הזה...ג'ו בחיים...לא יסתכל על המשרתת שלו"
מקווה שאהבתם :)
הפרק יצא קצר...כי היו קצת תגובות...
כאילו התחלתי סיפור חדש כי חשבתי שיש קוראים בבלוג,
כאילו יש לי 50 מנויים...אז חשבתי שחבל שכול אלה שקוראים יתאכזבו...
אבל אני היתאכזבתי...
אף אחד לא מגיב!
אני לא מדברת על אלה שכן מגיבים...
אבל עם לא היו קוראים בבלוג שלי כבר הייתי סוגרת את הבלוג שלי אחרי הסיפור "משחק אהבה"
והתחלתי עוד סיפור בשביל שלא תתאכזבו... 
ביי ביי 333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
