פרק 3:הנסיך.
בפרק הקודם-
"בעליית הגג היה ספר ישן...ספר אגדות ששני האחים תמיד היו קוראים בו ביחד...היה מסופר בספר על נערה, ועל נסיך...אך שניהם לא יכלו להיות ביחד...כי הנערה הייתה משרתת,והנסיך היה שחצן מידי כדי להבין מה היה לו מול העיניים...הנערה הייתה מאוהבת בג'ו עוד מהפעמים שראתה אותו סתם עובר בבית ספר..."
"שיט..."מיילי אמרה כשראתה שרשמה ג'ו במקום "נסיך" היא מחקה מהר את השורה האחרונה ורשמה עוד הפעם.
"...הנערה הייתה מאוהבת בנסיך עוד מהפעם הראשונה שראתה אותו. אבל הוא אפילו לא היה מבחין בקיומה. למה? כי בסיפור האגדות הזה...ההתחלה היא מרגשת...האמצע הוא מותח...והסוף? הוא רע."
מיילי סיימה לכתוב בספר...ואז חשבה לעצמה. "בסיפור האגדות הזה...ג'ו בחיים...לא יסתכל על המשרתת שלו..."
פרק 3:הנסיך.
אחרי שמיילי עברה לבית של משפחת ג'ונאס,היא ישבה בחדר קטן בקומה הראשונה שקרוב למטבח וליציאה האחורית כולל לגינה.היא היסתכלה על החדר הקטן שהיה מלא בהרבה דברים שלה וחייכה.היא היסתכלה מהחלון על פרנקי,אח של האחים משחק כדורגל עם ניק,וניק חייך למיילי.
היא יצאה מהחדר לכיוון המטבח והתחילה לשטוף כלים.יום העבודה שלה התחיל בשבילה.היא ניקתה את המטבח,הוציאה את הזבל,סידרה את החדר של פרנקי,ושל האחים,היא ניכנסה למטבח והתחילה להכין משהו לאכול.
ניק היתיישב ליד השולחן במטבח עם השיעורים. "ואי אני לא מצליח!"הוא אמר בקול רם כך שמיילי תישמע.
ואז עוד הפעם:"ואי זה כזה קשה,אני לא מבין כלום!"
"במה?"מיילי שאלה והיתקרבה לניק.
"בספרות..."ניק אמר ומיילי היסתכלה במחברת שלו ואמרה:"מיצטערת...אני ממש לא מבינה ספרות"והלכה חזרה לכול הסירים בשביל להמשיך לבשל.
"קווין!!"ג'ו ניכנס לתוך המטבח עם מחברת בידו.
"קווין הלך לארוסתו,הם קובעים דברים לחתונה...מה רצית? אולי אני יעזור..."מיילי אמרה והיסתכלה על ג'ו.
"זה בחשבון...אני לא מבין כלום,אז חשבתי שקווין יעזור לי"ג'ו אמר
"ואו,אני ממש טובה בחשבון"מיילי אמרה והיסתכלה על המחברת של ג'ו.
"באמת? "ג'ו חייך
"כן...אני יודעת הכול..."מיילי חייכה והיסתכלה על המחברת של ג'ו.
"מיילי?"ונסה ניכנסה מדלת האחורית עם שקיות ותיק בידה.
"אהה...את עסוקה..אני אדבר איתך אחר כך"ונסה אמרה והיסתובבה כדי לצאת מהמטבח.
ג'ו לא הסיר את מבטו מונסה,וברגע שראה אותה עוזבת הוא ישר צעק:"לא!"
"רגע..."ג'ו חייך ושם את המחברת בצד והיתקרב לונסה.
"אני ג'ו..."ג'ו חייך לונסה ואז לחץ את ידה ונישק אותה.
"אני ונסה..."ונסה היסתכלה על ג'ו מוזר ואז על מיילי לראות את תגובתה.מיילי לא הייתה מרוצה במיוחד שג'ו מתחיל עם ונסה,אבל לא יכלה לעשות עם זה כלום,הריי היא לא תכריח אותו לאהוב אותה.
"לא תמיד מספיק למצוא את הנסיך המושלם...צריך גם ללמוד להשיג אותו בדרך הנכונה...כי אם הנסיך לא רוצה אותך כמו שאת רוצה אותו...זה לא עוזר לך שאת אוהבת אותו,כי את לא תוכלי להיות איתו....ויכאב לך עוד יותר עם תיראי אותו עם מישהו אחרת.."
"תקשיבי...יש לי פה בעיה בחשבון...ואני לא מצליח לפתור אותה...אולי תעזרי לי?"ג'ו שאל
"אני ממש גרועה בחשבון.."ונסה חייכה והיתקרבה למיילי.
"אני צריכה לדבר איתך..."ונסה אמרה למיילי ואז אחרי כמה שניות שמיילי לא ענתה היא אמרה לה"דחוף"
"מה קרה?"מיילי שאלה את ונסה כשהשניים היו בחדרה של מיילי.
"טום נעלם..."ונסה אמרה
"מה?!"מיילי שאלה
"כן...אני לא מוצאת אותו בשום מקום..."ונסה לא סיימה את המשפט ומיילי קטעה אותה:"ממתי?!" בזמן שהיא לובשת ג'קט ושמה נעליים.
"מהבית ספר..."ונסה אמרה
"אני הולכת לחפש אותו,ואת תלכי הבייתה,אולי הוא יבוא ואז תתקשרי עלי ותודיעי לי"מיילי אמרה ויצאה מהחדר במהירות ואפילו לא אמרה לניק וג'ו מה קרה,היא פשוט המשיכה ללכת לכיוון מקום שקוראים לו "הנסיך".הנסיך היה מקום של כול ילדיי הרחוב שגרו בשכונות קטנות.כול הנערים קראו לו הנסיך כי המקום היה ההפך מכול משפחת המלוכה,הוא היה מקום גדול עם חבורה גדולה שהיו יכולים לעשות שמה הכול.המקום היה מחוסה בגרפיטי וכול מיני שלטי הפגנות.קראו לו בציניות
הנסיך,כי בשבילם כול אחד מהנערים שיושב בנסיך הוא אחד שיש לו כבוד...ולאף אחד אין זכות להגיד לו כלום.
"איפה טום?"מיילי היתקרבה למקום וצעקה.כולם הכירו את מיילי,הוריה היו אחד מהבעלים של הנסיך,ונתנו לה ולאח שלה הרבה כבוד.
"מי?"נער גבוה היתקרב עליה ושאל.
"טום. איפה טום?! הוא נעלם"מיילי אמרה והתחילה להיסתובב בכול המקום כדי לחפש אותו.
"הוא היה פה"הנער אמר
"לאן הוא הלך?!"מיילי שאלה
"אין לי מושג..."הנער אמר ומיילי דחפה אותו והתחילה ללכת מהר בחיפושים אחרי טום.
כול הערב,וחצי מהלילה מיילי לא הפסיקה לחפש את טום...ונסה לא היתקשרה,וכשמיילי שאלה עם טום חזר הבייתה היא אמרה שלא.לבסוף מיילי חזרה לבית האחים,עם עיניים דומעות.היא הייתה בפאניקה לאן כבר יכול היה ללכת אח שלה?
היא החליטה לנוח ואז לחפש אותו בבוקר,וגם ללכת לבית ספר שלו באותה ההיזדמנות.היא כבר כמעט הפסיקה ללכת לבית הספר עם כול הדברים שיש לה על הראש.מזל שזה כבר היה לקראת סוף הלימודים.
היא שתתה תה חם,וגשם התחיל לרדת מחוץ לחלון."שיט..."מיילי חשבה לעצמה ודמעה ירדה מעיניה.
"היא נסיכה במגדל הכי גבוה.
חלשה,רעבה,ולא ישנה כבר ימים.
מחכה לנסיך שיציל אותה.
היא מחכה ימים ולילות...לא עוצמת עין.
ראשה מסתכל מהחלון,מחפשת אותו בין
כול האנשים שבחוץ...
אבל אחרי שעוברים הימים..
והחודשים...
התקווה ניחלשת.
את כבר לא מאמינה שהוא יגיע מתישהו."
עברו הימים...וטום לא נימצא בשום מקום.המשטרה כבר מחפשת אותו...וכול האנשים שמיילי מכירה גם כן...מיילי לא מפסיקה לחשוב על טום...מה עובר עליו...מה הוא מרגיש...והכי חשוב איפה הוא. היא דואגת לו כול כך שלא מסוגלת לעבוד כראוי.היא ממשיכה לעשות את עבודתה אבל לא מפסיקה לחשוב על טום.כול לילה שעובר...קשה למיילי יותר...
היא מסתכלת על החלון...ואז על המיטה הריקה שטום היה אמור לישון עליה עכשיו...ודמעותיה מתחילות לנזול...
"אם אני מוצאת אותך,טום...אני מבטיחה לך...אני נישבעת לך.שאני אקנה לנו דירה,בית,אפילו רק של שתי חדרים... אבל אנחנו נגור ביחד,טום...ועד אז אני מחכה...אני מחכה שאתה תחזור..."מיילי אמרה לעצמה והיסתכלה על החלון.
אולי טום באמת שמע...אבל מה שמיילי יודעת שאותו הלילה היה כמו כול הלילות שהיו לפני.מלאים בכי...ודאגות לטום.
"אחרי חודשים שלמים של צפייה
היא החליטה להיחלץ לבד.
היציאה מהמגדל הייתה קשה,
אפילו קשה מאוד עבורה...
אבל לבסוף היא הצליחה.
היא יצאה מהמגדל שהיא הייתה
כלואה בו כול כך הרבה זמן."
בבוקר למחרת,מיילי קמה בבוקר,היסתכלה שוב מחוץ לחלון ,היתלבשה והלכה להכין אוכל לכול המשפחה.
"יש חדשות?"דניס שאלה את מיילי כשהמשפחה אכלה ביחד ארוחת בוקר.
"לא.."מיילי אמרה ומזגה שתייה לדניס.
"אוי...אני ממש מיצטערת...המשטרה עושה הכול כדי למצוא אותו..."דניס אמרה
"כן...אני יודעת..."מיילי אמרה וניכנסה לתוך המטבח.עיניה נהיו רטובות עוד הפעם,לא מספיק שמתחת לעיניה היו שקיות, היא גם המשיכה לבכות...היא לא יכלה לעצור...
היא היתיישבה על כיסא ליד השולחן שהיה במטבח ושמעה צעדים מתקרבים עליה...
"את בסדר?"היא שמעה קול מהצד.
"להריח את הריח של החופש
זה היה דבר חדש בשבילה.
פשוט לדעת שעכשיו היא יכולה
ללכת לאן שהיא רוצה,לעשות מה שהיא רוצה.
בלי להיות תלוייה באף אחד.
ובמיוחד לא בנסיך.
שלעולם לא יגיע."
"כן..."מיילי לחשה והרימה את קולה וראתה את ניק מולה.
"הכול יהיה בסדר...את תיראי עוד ימצאו אותו..."ניק חייך ומיילי קמה ממקומה וחיבקה את ניק.החיבוק הזה עשה לה טוב באותו הרגע...כניראה שזה היה הדבר הכי מנחם שהיה לידה עכשיו.היא היסתכלה על ניק,והוא עליה...הוא חייך עליה חיוך מרגיע...כאילו שלא משנה מה יקרה,הוא תמיד יעזור...ותמיד יהיה שם...היא הרגישה מוגנת פתאום...היא חייכה עליו ואז אמרה"תודה..."
"אין בעיה...אנחנו תמיד איתך..."ניק חייך והחזיק את ידה של מיילי.
"מיילי...את בסדר?"ג'ו ניכנס לתוך המטבח.מול מיילי היו שני בנים...האהוב שלה,ההוא שהיא כול כך אהבה...והידיד שלה... האחד שהיא יכלה לסמוך עליו בהכול...רק חבל שהנסיך שהיא כול כך חיכתה לו לא היה שמה בשביל לעודד
אותה...היא הריי חיכתה לו כול כך הרבה זמן.
מקווה שאהבתם :)
ומיצטערת על האיחור :P
החלטתי שכול פעם ביום שישי או שבת...אני יעלה פרק :]
ביי ביי 333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
