פרק 5:פגישה אחרי שנים.ופרידה לעולמים.
"לא..."מיילי אמרה,היסתובבה והתחילה ללכת ליציאה מהנסיך.
"מיילי!"מיילי שמעה קול שלא שמעה כבר הרבה זמן,אבל היא לא נתנה לזה לעצור אותה מלצאת מהר יותר מהנסיך.
"מיילי! "צעקו שנית.אך מיילי לא עצרה...היא פשוט המשיכה ללכת,בין כול הרחובות המפותלים...הם היו ממש עתיקים, חבל שהרסו אותם וציירו עליהם כול מיני גרפיטי.היא הלכה בין מסדרון אחד,למסדרון אחר...
"היא ברחה.היא ברחה מהנסיך שלה,אחרי שחיכתה לו כול כך הרבה זמן.כניראה שכשאת כבר מחוץ למגדל אז את כבר לא רוצה את הנסיך יותר..."
"מיילי! חכי!!"דניאל המשיך ללכת אחריה.אחרי כול פנייה,אחרי כול רחוב,לכול מקום.אבל היא לא חיכתה לו.היא המשיכה ללכת מהר יותר,ויותר.לבסוף היא הגיע לבית עתיק מאוד.היא פתחה את השער בעדינות,היתקרבה לדלת,פתחה אותה ואז סגרה במהירות.כניראה שדניאל לא שם לב איך שמיילי ניכנסה לתוך הבית והוא המשיך ללכת לחפש אותה.
מול מיילי היו מדרגות.מדרגות שמובילות לדלת גדולה עם מנעול.היא עלתה במדרגות.היה ניראה כאילו היא מכירה את הבית טוב מאוד,עם היא עלתה בכזה ביטחון למעלה.היא פתחה את הדלת עם המפתח שהיא הוציאה מכיסה וניכנסה לתוכו.בתוך הבית היו רהיטים ישנים,אבל היה ניראה כאילו הכול עובד מצויין.היא חייכה לעצמה והתחילה ללכת לכיוון החדר הקטן שהיה בצד.אחרי שהיא היסתכלה על כול הבית,היא חייכה לעצמה ויצאה ממנו.היא ירדה במדרגות,פתחה את הדלת בעדינות,היסתכלה מסביב ויצאה מהדלת.מחוץ לבית היא ראתה את דניאל עומד ומחכה לה.
מיילי היסתובבה במהירות,אבל דניאל השיג אותה.הוא סובב אותה ושם את שתי ידיו בינה.
"תן לי לעבור..."מיילי אמרה
"איך היתגעגעתי לשמוע את הקול שלך..."הוא לחש לה באוזן.
"תן לי לעבור."מיילי אמרה,רצינית.
"ולריח שלך..."דניאל חייך לעצמו.
"למה חזרת?"מיילי שאלה
"היתגעגעתי עלייך..."דניאל אמר.
"ועכשיו אתה חוזר?!"מיילי הרחיקה אותו ממנה באגרסיביות.היא דחפה אותו ממנה הכי רחוק שהיא רק יכולה.
"כן...חזרתי בשבילך.."דניאל אמר והיתקרב עליה.
"בשבילי?! הייתי צריכה אותך כול כך הרבה זמן! ורק עכשיו אתה ניזכר לבוא?! שנה אחרי!?" מיילי צעקה הרחיקה אותו ממנה ויצאה מהשער.היא סגרה את השער עם הידיים וכשדניאל בא לפתוח את הדלת היא החזיקה את השער,היתקרבה עליו ואמרה:"אני לא צריכה אותך יותר."
"כן,את כן..."דניאל היתקרב עליה.
"כבר לא."מיילי אמרה וסגרה את השער בחוזקה.
"את כן צריכה אותי."דניאל אמר וקפץ מעל השער,לכיוונה.
"את היתגעגעת עלי...וגם אני עלייך...את רוצה לחזור עליי..ואני מת לחזור עלייך"דניאל אמר והתחיל ללכת אחרי מיילי.
"ומה יהיה מחר?! עוד הפעם תתחיל עם השטויות שלך?! לא.אני לא צריכה את זה עוד הפעם."מיילי אמרה
"זה לא יהיה כמו פעם..."דניאל אמר,אבל מיילי רק המשיכה ללכת.
"בואי נלך לנסיך...נדבר שמה,ונבהיר הכול...מבטיח."דניאל עצר את מיילי.
"אני לא רוצה לדבר איתך.אני לא רוצה לראות אותך.ואני לא רוצה להבהיר כלום.בשבילי הכול מובהר"מיילי אמרה וחיכתה שדניאל יעזוב אותה.
"לא"דניאל אמר,הרים את מיילי על הכתף והתחיל ללכת עד לנסיך בזמן שמיילי בועטת ומרביצה לו עם הידיים בגב.
"ואו...את יותר כבדה ממה שזכרתי"דניאל צחק כשהשניים ניכנסו לנסיך.
"טוב שניזכרת בי בכלל"מיילי אמרה
"אני תמיד אזכור אותך"דניאל אמר והוריד את מיילי כשהשניים היו במרפסת של הנסיך.מולם היה נוף מושלם.השקיעה... הבתים שהיו באופק...מיילי היסתובבה לכיוון הנוף ואז חייכה.
"לפחות עכשיו אני רואה ממך חיוך..."דניאל חייך.
"תקשיב."מיילי אמרה והורידה את החיוך.
"אני לא רוצה לחזור עלייך...."
"מיילי..."
"לא."מיילי קטעה את דניאל. "אני לא רוצה לחזור עלייך...אני לא יכולה לבלות איתך כי אני סתם מכאיבה לעצמי...אני לא רוצה לראות אותך,כי אני גם מכאיבה לעצמי.תירגע.אני לא יבוא לנסיך יותר,אני גם ככה לא באה יותר.אז אתה פשוט יכול לעזוב אותי במנוחה"מיילי אמרה
"למה לא אמרת לי שאת לא מוצאת את טום?"דניאל שאל
"מאיפה אתה יודע?!"מיילי שאלה
"ונסה אמרה לי."דניאל אמר
"זה לא משנה.אני אמצא אותו.וכבר הודעתי למשטרה."מיילי אמרה בזמן שהשניים עדיין עמדו קרוב אחד לשני.
"נו.והיא עזרה במשהו? תתני לי לנחש...."דניאל היסתובב ואז אמר:"לא."
"זה לא חשוב עכשיו...פשוט,תן לי לעבור...ואל תעקוב אחרי,או תתקשר עלי...בבקשה דניאל.אני פשוט לא רוצה לראות אותך יותר"מיילי אמר ועברה את דניאל.
"לפחות אני יכול להיות רגוע כי אני יודע שאת מרגישה עלי משהו...."דניאל אמר
"להיתראות,דניאל"מיילי אמרה
"לפחות תתני לי לעזור לך למצוא את טום"דניאל אמר
"אני אמצא אותו לבד"מיילי אמרה והלכה משמה במהרה.
"נו...? חזרתם?"סיימון היתקרב לדניאל ושאל.
"לא.."דניאל אמר והיסתובב לכיוון הנוף בזמן שהוא שם את שתי ידיו על המעקה.
"מה היא אמרה לך?"סיימון שאל
"אל תדאג.אנחנו עוד נחזור.אבל קודם...אני צריך למצוא את טום... איפה ראית אותו בפעם האחרונה?"דניאל שאל את סיימון. "הוא עבר בנסיך...הוא דיבר קצת עם כולם...ואז הלך."סיימון אמר
"מתי זה היה?"דניאל שאל והיסתובב לכיוונו של סיימון.
"ואו.לפני הרבה זמן...בערך חודש..."סיימון אמר
"כבר חודש לא מוצאים אותו?! "דניאל היה המום.
"כן...כולם בחיפושים מטורפים מחפשים אחריו..."סיימון אמר
"אני לא מאמין...אנחנו חייבים למצוא את טום מהר."דניאל אמר,רציני.
מיילי ניכנסה לתוך הבית של האחים,במטבח ישב ג'ו כשראשו על ידיו.מיילי חייכה לרגע,כשראתה שהוא ישן.הוא היה הדבר שגם לה לחייך אחרי שראתה את דניאל.היא היתקרבה עליו ולחשה "ג'ו?"
"מה?"ג'ו שאל עם עיניים עצומות.
"תקום...לך למיטה לישון..."מיילי חייכה
"טוב"ג'ו קם ממקומו בזמן שעיניו עדיין עצומות והיתקדם בזמן שהוא ממשש את כול מה שמצדדיו כדי להגיע לחדר,בזמן שמיילי צוחקת.אחרי שג'ו הלך מיילי ניכנסה לתוך חדרה,הוציאה את המזוודות והתחילה להכניס את כול הדברים שלה לתוך המזוודות.זה היה היום האחרון שלה בבית של האחים,הלילה האחרון.היא אספה את כול חפציה והשאירה את החדר נקי ומצוחצח.אחרי שהיא הניחה את כול המזוודות ליד הדלת האחורית היא ראתה את ניק מתקרב לכיוונה.
"היי"מיילי חייכה
"לאן את הולכת עם כול המזוודות האלה?"ניק שאל
"אני שכרתי לעצמי דירה..."מיילי אמרה
"עם חבר שלך..."ניק סינן ואז לקח כוס מהארון ומים מהמקרר.
"מה?"מיילי שאלה
"כלום"ניק אמר והתחיל לשפוך מים אל הכוס הריקה.
"אהה...סתם אני פשוט צריכה לנקות קצת את הראש...וכדאי שתהיה לי דירה מסודרת והכול.."מיילי חייכה
"מה עם חבר שלך?"ניק לא הצליח להיתאפק.הוא שתה את כול המים שיש בכוס ושם את הכוס על השולחן.
"איזה חבר?"מיילי שאלה וסידרה את התיק שלה שהיה על השיש.
"חבר שלך.שהלכת לפגוש אותו וונסה החליפה אותך..."ניק אמר
"הוא לא חבר שלי.הוא האקס שלי."מיילי אמרה
"באמת?"לניק ניפתחו העיניים מרוב אושר.
"כן..."מיילי צחקה "מי אמר לך שאנחנו חברים?"מיילי שאלה וסגרה את התיק.
"לא...סתם..."ניק חייך והיתקרב עליה.
"את עדיין ממשיכה לעבור פה,נכון?"ניק שאל
"לא יודעת...כניראה שרק בסופי שבוע"מיילי אמרה
"בואי אני יעזור לך להביא את המזוודות עד לדירה החדשה"ניק חייך והתחיל לגלגל שתי מזוודות.
"אממ..תודה"מיילי לא הספיקה להגיד כלום וניק כבר יצא מהדלת.
"רגע,ניק!"מיילי אמרה וניק נעצר וחזר למיילי.
"שנייה..."מיילי הוציאה קופסא עטופה בנייר ציבעוני מהתיק ושמה על השולחן,על הקופסא היה רשום"לקווין-מזל טוב!"
ולמטה "מזל טוב" .
"את יודעת שהוא חוגג היום,נכון?"ניק שאל כשהשניים כבר היו באמצע הדרך.
"כן.."מיילי אמרה
"את באה? תהיה היום מסיבה בערב..."ניק אמר
"ניראה..."מיילי חייכה
"את חייבת לברך אותו"ניק אמר
"ניראה כבר"מיילי צחקה כשהשניים הגיעו לאותו הבית שעליו מיילי ניכנסה כשהיא ברחה מדניאל.
"פה?"ניק שאל כשמיילי עזבה את המזוודה והתחילה לחפש משהו בתיקה.
"כן"מיילי אמרה,הוציאה את המפתח מהתיק,היתקרבה לשער פתחה אותו והתחילה ללכת לעבר הדלת עם המזוודה.
"יפה,יפה..."ניק חייך והמשיך ללכת אחרי מיילי.
השניים ניכנסו לתוך הדירה והניחו את המזוודות בצד.
"ואו,כבר סידרתם פה הכול"ניק אמר
"לא,זה כבר היה ככה..."מיילי אמרה
"העיקר שכבר יש לי מקום...זה מה שטום תמיד רצה.שנימצא דירה ונגור בה"מיילי אמרה והלכה לכיוון המקרר והוציאה בקבוק מים.
"מצאת"ניק חייך והיתקרב עליה.
"אבל הפעם טום לא פה..."מיילי אמרה ומזגה מים מהבקבוק לתוך הכוס שהייתה על השיש.
"רוצה לשתות?"היא שאלה כשניק שתק אחרי מה שהיא אמרה.
"כן,תודה"ניק אמר ושתה מהכוס שהייתה על השיש.
"מעניין איפה הוא עכשיו..."מיילי שאלה את עצמה והיתיישבה על הספה שהייתה בסלון.
"אל תדאגי הוא בסדר...והוא יחזור..."ניק אמר והיתיישב לידה.
"תפסיקו לנסות לשמח אותי!"מיילי אמרה
"מה?"ניק שאלה.
"הוא לא יחזור.תודו בזה...זאת הייתה פרידה.הוא פשוט לא רוצה לראות אותי יותר.הוא כבר היה עצבני עלי עוד ממזמן! פשוט נימאס לו...והוא הלך...אני מבינה אותו במקום מסויים..."מיילי צעקה ,אך אז נירגעה.
"לא...אולי זה מסיבות אחרות הוא הלך...ולאן כבר יש לו ללכת?! כאילו הוא ילד בן 12 לאן הוא כבר ילך?! ותירגעי... לכול מקום שהוא הלך...הוא גם יחזור..."ניק אמר ולרגע ניק ומיילי היו ממש קרובים אחד לשני.מיילי שתקה אחרי מילותיו של ניק, וניק גם הוא. הם היו מתנשקים באותו הרגע עם דפיקה בדלת לא הייתה עוצרת אותם.
מיילי היתרחקה מניק,והיתקרבה לדלת.כשהיא פתחה את הדלת,על שפתיה נהיה חיוך והיא רצה עליו וחיבקה אותו חזק.
"טום!!"היא צעקה בזמן שטום חייך.
"איפה היית?!?!"מיילי צעקה.
"איתי."דניאל עלה במדרגות אחרי טום.
"החיים הם מלאי הרפתקאות...לפעמים את חושבת שעם את תיפגשי מישהו אחרי שנים.הכול יהיה אותו הדבר... אתם תמשיכו להיתנהג אחד לשני אותו הדבר.אבל זה לא נכון.אנשים משתנים...וזה כלול לכולם...אחרי הרבה שנים אותו בן –אדם לא יכול להישאר להיות כמו שהוא היה...הוא מסתובב עם אנשים שונים...מנהג סיגנון חיים שונה.
כשאתה פוגש מישהו אחרי שנים...אתה לא מזהה אותו.ואז מאשים אותו על זה שהוא הישתנה...מבלי להבין שגם אתה הישתנתה.ואולי זה לא הוא.אלא אתה,שציפית לראות אותו אחרת.לדבר איתו אחרת.לסמוך עליו כמו פעם... אבל אז שאתה רואה אותו,הכול נעלם...פתאום...הפגישה הזאת אחרי הרבה שנים...הופכת לפרידה לעולמים."
מקווה שאהבתם:)
אם שמתם לב אז אני מעלה פרק רק בסופי שבוע,זה יהיה קבוע :P
ב5.11 היה יום הולדת לקווין!!!!!
אז מזל טוב והרבה אושר ובריאות שישאר כזה חמוד,יפה,ומתוק כמו שהוא!!!!! 33333>
ביי ביי 3333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
