פרק 1-בית מ'ס 14.
הגשם יורד,הרחובות רטובים ממים,הרבה שלוליות על הריצפה.
ורק ילדה אחת הולכת בין השלוליות,ילדה שאין לה בית כדי לגור בו,ילדה שאין לה הורים דואגים,או בגדים יפים כמו לכולם.
היא מיתיישבת על הריצפה מיתחת לגג של חנות ומחכה...
מחכה שכול הסיוט הזה יגמר,מחכה שכול הדברים שהיא עוברת ישכחו ממנה ושמישהו ימצא אותה.
ואז לפתע כמו נס,אישה עוברת לידה עם מיטרייה,מיתכופפת אל הילדה ושואלת אותה.
"מה השם שלך?"
אך הילדה לא עונה..היא שותקת ומיסתכלת על האישה.
"בטח קר לך,בואי להיתחמם..."האישה הורידה את מעילה ונתנה לילדה,הילדה לקחה את המעיל והיתכסתה בו טוב,טוב.
"בואי עלי הבייתה...תתחממי בו.."האישה חייכה.
הילדה קמה באיטיות והלכה אחרי האישה שחייכה כול הדרך.
הם הגיעו לבית קומותיים,שעומד בשורה של ביניינים באותה הצורה ובאותו הצבע.
"הינה,בית מ'ס 14...."האישה חייכה וחיטטה בתיקה כדי למצוא את המפתח.
"הינה המפתח!"האישה חייכה בחינניות ופתחה את הדלת,ואת המתג הקטן שהיה בצד.
"את יכולה להרגיש כמו בבית."האישה חייכה והילדה עדיין היסתכלה מסביבה,הבית היה מאוד מסודר.מול הדלת עמדו מדרגות שהובילו למעלה ,מצד ימין הייתה דלת למיטבח ואז עוד מיסדרון ששמה היה שירותים,אמבטיה ומחסן קטן מיתחת למדרגות.ובצד שמאל היה הסלון עם הספות הנקיות והלבנות.
"את בטח מאוד רעבה...אבל קודם את צריכה ללכת למיקלחת,אני אראה אולי אני אמצע עוד בגדים מהאחיינית שלי..."האישה חייכה והתחילה לעלות במדרגות.
"בואי חמודה...את לא צריכה להיתבייש."האישה חייכה,והילדה עלתה אחריה.
למעלה היו 2 דלתות אחת הייתה החדר של האישה והשנייה הייתה ריקה,היו שמה הרבה קופסאות ואבק,בקומה השנייה גם היו עוד שירותים ואמבטיה.
הם ניכנסו לאמבטייה והאישה הורידה מהילדה את המעיל,הילדה היסתכלה על האישה במבט מוזר.האישה שאלה:"את רוצה להיתקלח לבד?"
הילדה לא ענתה היא חיבקה את האישה,ולא שיחררה.
"חמודה אני איתך..אל תדאגי אני אקלח אותך..."היא חייכה.
הילדה חייכה אל האישה והאישה שאלה אותה:"איך קוראים לך?"
הילדה לא ענתה,רק חייכה."לי קוראים קורל....קורל אדמונד,ולך?"האישה אמרה וחייכה.
"אנג'ל"הילדה חייכה.
"נעים מאוד אנג'ל....את יודעת למה קראו לך ככה?"קורל שאלה.
"לא,אין לי אמא או אבא.."הילדה חייכה.
"אז איך את יודעת שקוראים לך אנג'ל?"קורל שאלה,אך הילדה לא ענתה היא היסתכלה על המים החמים שאמבטיה ועל בועות הסבון שהיו על המים ושיחקה איתם בחיוך.
"את רוצה להיתקלח כן?"האישה שאלה,"טוב אז אני ישאיר לך פה בגדים ואת תתלבשי אחרי שתסיימי להיתקלח"קורל חייכה,ויצאה מהחדר.
אנג'ל היסתכלה על הבגדים שקורל הביאה לה....זאת הייתה שמלה ורודה עד הבירכיים ותחתונים ורודים עם חתול קטן אליהם.
אנג'ל היסתכלה אלהם בפרצוף מוזר,היא ראתה שרפרף שהיה בסוף החדר,הרימה אותו ושמה אותו ליד הכיור הגדול.היא עלתה על הכיסא והיסתכלה על עצמה במראה,היא ראתה פנים רזות ושחורות מהליכלוך,עיניים כחולות ועצובות,ושיער ארוך בלונדיני עם פסים שגלש של מותניה.
היא פתחה את המים החמים בכיור,ושמה את ידה מיתחת למים,היד היתנקתה דיי מהר,היא היסתכלה על היד הנקייה וניקתה את פניה.אחרי כמה דקות פניה היו נקיות ויפות כמו שהן אמורות להיות.
אנג'ל הורידה את בגדיה וניכנסה לתוך האמבטייה.המים היה כול כך חמים שאנג'ל לא רצתה לצאת מהם בחיים.היא ניקתה את עצמה כול כך טוב,שחשבו שהיא בובה.
היא לבשה את השימלה הורודה והיסתכלה על עצמה במראה,היא לקחה את 2 הגומיות שהיו על השידה ועשתה לעצמה 2 קוקיות.היא הייתה ילדה יפיפיה.
אחרי כמה דקות,קורל ניכנסה והיסתכלה על אנג'ל."אנג'ל? את ניראת מדהים...את ילדה מאוד יפה!"קורל חייכה.אנג'ל לקחה את בגדיה המלוכלכים והלכה לעבר קורל.
"את רוצה לשמור את הבגדים האלו?"קורל שאלה
"אני לא יודעת..."אנג'ל אמרה.
"אני יגיד לך מה...אנחנו נישמור אותם בצד ועם תירצי לזרוק אותם אז נזרוק.."קורל חייכה.
"בסדר"אנג'ל אמרה,ונתנה לקורל את הבגדים.
מאותו היום אנג'ל נישארה לחיות עם קורל,היא נהפכה להיות אמא שלה,אך ידעה שהיא לא באמת כזאת,אנג'ל ידעה שקורל היא לא אמא שלה,אך החשיבה אותה לאחת כזאת.
לאט,לאט אנג'ל גדלה ונהפכה להיות נערה יפיפייה בת 18.
כול יום שהיא הייתה יוצאת מהבית כולם מסביב היו אומרים לה שלום,כולם היו אוהבים אותה מאוד.
היא הייתה עובדת בשוק שהיה ליד ביתה עם הידיד הכי טוב של קורל,שקראו לו אוראל.
היא הייתה עוזרת לו למכור,לנקות,ולסדר.
לאוראל היה בן שקראו לו אסף.הוא היה גבוהה,עם שיער שטני ותמיד הלך עם גופייה כשעזר לאביו בשוק.
"אנג'ל! חמודה! יאלה עוד מעט יבוא גל של אנשים! בואי תעזרי לי לסדר את כול המיצרכים."צעק אוראל
"איפה אסף?"אנג'ל שאלה
"הוא הלך להביא עוד פירות מהבית,יאלה בואי נתחיל כבר לסדר מהר..."אוראל אמר והתחיל לסדר מהר את הפירות והירקות שהיו בשקיות.אחרי כמה דקות אסף בא,הוא ואוראל סידרו הכול ואוראל היה ליד הקופה .הלקוחות התחילו לבוא מהר....
אסף ואנג'ל עמדו בצד ואסף אכל תפוח והיתישב על שולחן.
"סתכל על העשיר הזה שמה....בטח יש לו איזה שקיות של כסף בבית.."אנג'ל צחקה והיתישבה ליד אסף בזמן שאיש גבוהה עם חליפה עובד לידם.
"כן,אה...בטח הנייר טואלט שלו עשוי משטרות.."אסף אמר ונגס עוד ביס בתפוח.
"עם אני אשמע את הבדיחה הזאתי עוד פעם אחת,אני יחנוק אותך!"אנג'ל חייכה.
"חה,חה! מצחיק מאוד...אבא אמר שהוא קונה לי ליומולדת מכונית..."אסף חייך.
"מה באמת? אבל...."אנג'ל לא רצתה להעליב את אסף אבל לאבא של אסף לא היה כול כך הרבה כסף...הם לא היו עניים אבל לא היה להם מספיק כסף למכונית..
"כן,אני יודע אבא שלי לא עשיר....אבל הוא אמר שהוא ינסה...והוא אמר שהכול המישפחה והחברים יתנו את חלקם...ואת חייבת לי!"אסף אמר.
"ברור! יש לי חסכונות אל תדאג..."אנג'ל חייכה על אסף.
"ידעתי שאפשר לסמוך עלייך אן.."אסף חייך והמשיך לעבוד.
אחרי יום עבודה רגיל אנג'ל התחילה לחזור הבייתה.
היא נעמדה מול המעבר חצייה,שמיתחתיו הייתה שלולית גדולה של מים. ברמזור היה אדום.לא הייתה אף מכונית בסביבה אך אנג'ל לא סיכנה את עצמה היא חיקתה לירוק...
ואז כשהיה ירוק,היא היתכוונה לעבור ומולה נעצרה מכונית והשפריצה את כול המים שהיו בשלולית מולה אל נעליה ועל רגליה,אנג'ל היסתכלה על המכונית והנערים צחקו.
"מה אתם מטומטמים?!"אנג'ל צעקה.
"לא בונבון...עם באלך אנחנו יכולים להקפיץ אותך הבייתה...אבל אמא שלך תחשוב שהשתנת!"הנער שישב מול ההגה צחק,הוא היה עם עיניים חומות דבש ועם שיער שחור,הייתה עליו חולצת מותגים והוא ניראה יותר עשיר מתמיד.
"טוס לי מהעיניים לפני שאני אכסח אותך!"אנג'ל צעקה.
"מה את אומרת?"הנער יצא מהמכונית,היתקרב לאנג'ל ושאל:"מה תעשי לי?"
"עוף מפה כבר!!"אנג'ל צעקה.
"ו....עם אני לא רוצה!"הוא אמר והיתקרב אליה עוד יותר עד שאנג'ל ניתקעה בעמוד.
"תיזהר ממני..."היא אמרה.
"מה תעשי לי בונבון?...את לבד עמדת על הכביש לבד מחקה למישהו שיזיין אותך טוב,טוב ואת גם לא ניראת כול כך רע...באנו לעזור לך"הוא חייך וסם את ידיו על העמוד.
מקווה שאהבתם...
20 תגובות לפרק הבא! =]
ביי ביי =]
נ"ב-מי שרוצה להיות בקבועים...שיגיד לי בתגובות :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
