פרק 13-האמת
בפרק הקודם-
הייתה שתיקה במשך כמה דקות."אז איך אבי מרגיש?"אסף שבר את השתיקה.
"בסדר,הוא התעורר ועכשיו אנג'ל איתו..."אלכס חייכה
"הם ביחד נכון?"אסף שאל
"כן..הם זוג כול כך יפה!"אלכס חייכה
"אהה...."לאסף ירד החיוך.
"מה קרה?"אלכס שאלה
"לא,כלום...סתם..."אסף אמר
"הבנתי מה קרה..."אלכס אמרה והיתישבה ליד אסף.
"מה?"אסף שאל
"אתה אוהב את אנג'ל....ואתה מקנא שהיא עם אבי...אבל באמת אתה תמיד אהבת אותה... וביומולדת שלך כעסת עליה לא בגלל שהיא איחרה...אלא בגלל שהיא איחרה כי היא הייתה עם מישהו אחר,ושכחה ממך..."אלכס אמרה
"מאיפה את יודעת את כול זה?"אסף שאל
"כי אני חכמה...אני מבינה בדברים האלה....אבל אולי תגיד לה שאתה אוהב אותה?"אלכס שאלה
"לא ניראלי..."אסף אמר
"למה?! אולי היא מרגישה כמוך או משהו...."אלכס אמרה
"האמת את צודקת...כי...גם ככה אבי ואנג'ל לא יכולים להיות ביחד..."אסף אמר
"למה?"אלכס שאלה
"כי הם מאותה המשפחה..."אסף אמר
"מה?!"אלכס שאלה מופתעת.
פרק 13-האמת
"ששש......!"אסף צעק
"איך זה שהם קרובי משפחה?!"אלכס שאלה
"שמעתי את אבא שלי מדבר עם קורל בטלפון והיא אמרה לו את זה...היא אמרה שהיא אפילו דיברה עם אבא שלך והוא אישר לה את זה והוא לא רוצה לספר לה."אסף אמר
"אבל...עם אנג'ל קרובת משפחה של אבי...אז היא גם קרובת משפחה שלי!"אלכס חייכה
"כן..."אסף חייך.
"אבל אסור לך לספר את זה לאף אחד!"אסף אמר
"הפה שלי סגור!"אלכס אמרה.
אנג'ל ואבי שכבו במיטה של אבי כשהוא מחבק אותה.
"ואי! שכחתי לגמריי מאסף...אני אלך לבקר אותו ואחזור..."אנג'ל אמרה וניסתה לקום ממטתו של אבי.
"לא...תישארי איתי..."אבי אמר
"אני יחזור...אני אבקר את אסף ואחזור..."אנג'ל חייכה.
"מבטיחה?"אבי שאל בחיוך
"בטח"אנג'ל חייכה נישקה את אבי ויצאה מהחדר.
אנג'ל פתחה קצת את החדר של אסף ושמעה את אלכס ואסף מדברים
"אני לא מאמינה...אנג'ל היא קרובת משפחה גם שלי..."אלכס חייכה
"ככה זה ניראה..."אסף חייך ואנג'ל סגרה קצת את הדלת כדי שהם לא יראו שמישהו מקשיב מהצד השני.
"אבל...היא גם לא תוכל להיות עם אבי..."אלכס אמרה
"זה גם נכון..."אסף אמר
"אני לא מאמינה..."אלכס אמרה
"מה אמרת?!"אנג'ל ניכנסה לתוך החדר ושאלה את אסף ואת אלכס.
"אנג'ל...את שמעת הכול?"אלכס שאלה וקמה מהכיסא.
"איך זה שאני קרובת משפחה של אבי?!"אנג'ל צעקה.
"אנג'ל..."קורל ניכנסה לתוך החדר.
"קורל...הם אמרו שאני קרובת משפחה של אבי! זה לא נכון!! תגידי לי שזה לא נכון!!"אנג'ל צעקה בבכי.
"אנג'ל...אני לא דימיינתי שתגלי את זה ככה..."קורל אמרה וחיבקה את אנג'ל.
"את ידעת?!"אנג'ל צעקה
"רציתי לספר לך...אבל תביני...לא היה לי זמן...עם כול התאונה של אסף..."קורל אמרה
"אני..אני לא מאמינה...אבל מי אני?!"אנג'ל שאלה
"תשבי..אני אספר לך הכול..."קורל אמרה
"אני....אני....."אנג'ל אמרה ולפני ששמה לב היא הייתה על הריצפה מעולפת.
אנג'ל קמה וראתה את כולם עומדים מסביבה.
"אנג'ל מאמי איך את מרגישה?"אלכס שאלה
"נורא..."אנג'ל אמרה
"איפה קורל?"אנג'ל שאלה את כול מי שהיה בחדר שהיא אפילו היא לא הכירה.
"היא כבר יודעת?"אבא של אלכס שאל את קורל.
"עכשיו אני אספר לה..."קורל אמרה והיתקדמה לעבר אנג'ל.
"טוב...מאיפה להתחיל?"קורל שאלה את אנג'ל.
"מההתחלה..."אנג'ל אמרה
"טוב בואו נצא..."אלכס אמרה וכולם לאט לאט יצאו מהחדר.
"ההתחלה...טוב...לאמא שלך קוראים ברברה ריי...ולאבא שלך תומאס ריי...."קורל אמרה
"רגע! אני....ואבי.....בני דודים?!"אנג'ל שאלה
"לא...גיליתי לפני כמה ימים שברברה ילדה ילדה לא מתומאס...אלא מגבר אחר..."קורל אמרה
"ולמה היא נטשה אותי?"אנג'ל שאלה
"היא לא...הבעל שלה נטש..."קורל אמרה
"תומאס?"אנג'ל שאלה
"כן...כשנולדת ברברה בדיוק מתה...ותומאס לקח אותך לבית יתומים...אחרי כמה שנים ברחת ממנו ואני מצאתי אותך בגשם.."קורל אמרה
"אבל....מה עם אבא שלי?"אנג'ל שאלה
"לא יודעת...הוא נעלם..."קורל אמרה
"אז...תומאס נטש אותי...."אנג'ל אמרה
"כן..."קורל אמרה
"מתי נודע לך?!"אנג'ל שאלה
"לפני כמה חודשים..."קורל אמרה
"חודשים?!"אנג'ל צעקה
"טוב לא..פחות...אבל תומאס אמר שהוא יגיד לך...אז חיכיתי..רציתי להגיד לך את זה לפני התאונה אך....לא הספקתי...."קורל אמרה
"ואיך קוראים לי?"אנג'ל שאלה
"את יודעת שהם ארגנטיניים...וגם את..."קורל חייכה
"איך קוראים לי?!"אנג'ל שאלה
"קוראים לך חסמין..."קורל אמרה
"אני...אני לא מאמינה.."אנג'ל אמרה
"אני רוצה להיות לבד..."היא המשיכה
"אנג'ל...."קורל אמרה וליטפה את ידה של אנג'ל.
"אני רוצה להיות לבד..."אנג'ל אמרה והזיזה את ידה.
"בסדר..."קורל אמרה ויצאה מהחדר.
אנג'ל קמה מהמיטה,היא הייתה לבושה בבגדיה,היא רצתה להיות לבד...להיתרחק...היא הרגישה ריקה,היא הרגישה יותר ריקה ממה שהיא הרגישה כשלא ידעה מי היא...
היא הזיזה את הוילון והגשם ירד...היא ראתה את כולם עם מטריות,היא יצאה מחדרה,אף אחד לא היה לידו,היא התחילה לרוץ למדרגות החירום,ואז כשהיא יצאה מבית החולים והגשם נפל עליה כמו אבנים קשות,היא התחילה ללכת לאט,לאט....נותנת לעצמה לסבול כמו שלא סבלה בחייה היא המשיכה ללכת אפילו שהגשם רק היתחזק הדמעות ירדו כאילו היו בעיניה נהרות שלמים של מים,היא הלכה לכיוון הים...המקום הרגוע ביותר להירגע ולחשוב....
הגשם עדיין ירד והמים היו סוערים יותר מתמיד,היא עמדה מולם...רואה את כול הסיפור מתרחש כול העבר שלה בזיכרונה...היא ידעה שאנג'ל היא הילדה השמחה הילדה המאושרת עם החיוך על הפנים....וחסמין...היא הילדה הממורמרת...הילדה שתמיד תירצה לנקום...לנקום בתומאס ריי....
מקווה שאהבתם,
יצא דווקא ארוך לא? :)
ביי ביי =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
