פרק 21:שאלות ללא תשובות.
"אז מה איתך עכשיו? אתה וקלואי ניפרדתם?"מישל שאלה כשהיא וניק ישבו בחוץ וניק עדיין ממשיך לשתות את הקפה שלו.
"כן...לא הלך ביננו כול כך"ניק חייך
"וג'ו? הוא וברנדה?"מישל שאלה
"הם גם ניפרדו..."ניק חייך
"אהה..."מישל אמרה
"כן...כולם פה ניפרדים,חוזרים"ניק צחק
"אבל נידמה לי שקלואי קיבלה את הפרידה שלכם טוב...עם כבר יש לה חבר זה אומר שהיא קיבלה את הפרידה ממש טוב" מישל צחקה וקמה ממקומה,ונעמדה מול ניק.
"יש לה חבר?"ניק שאל וקם ממקומו ונעמד מול מישל.
"כן...נידמה לי שכן...אבל מי זה אתה תצטרך לנחש לבד..."מישל חייכה,נישקה את ניק בלחי והיתקדמה לעבר הביניין.
"רגע,מישל!"ניק צעק ומישל נעצרה והיסתובבה לכיוונו של ניק.
"זה עשה לי טוב שדיברנו"ניק חייך
"גם לי..."מישל חייכה והמשיכה ללכת לכיוון הביניין.
"מישל תמיד נישארת מישל"ניק צחק,וסיים את הקפה שהיה לו ביד בזמן שהוא הולך לעבר הפח וזורק את הכוס.
מישל עלתה לחדר של טום ודייב ופתחה אותו באיטיות.
"דייב?"היא שאלה ודייב יצא מהמקלחת כשמגבת על מותניו.
"טום אמר שאין לכם מים במקלחת"מישל צחקה וניכנסה לתוך החדר.
"שיקר לך.בטח סתם רצה להיתקלח אצל אמילי"דייב חייך והיתיישב על המיטה.
"אני היום יושנת במיטה של טום"מישל סגרה את הדלת והיתיישבה על המיטה של טום.
"כן..אני יודע"דייב חייך.
"אז...? דיברת עם קלואי?"מישל שאלה אחרי כמה שניות של שקט בזמן שהיא מסתכלת לצדדים,מחפשת על מה להיסתכל.
"לא,עדיין לא.אני לא ממש יודע עם היא כתבה את זה"דייב אמר
"עם היא כתבה מה?"מישל שאלה
"את הפתק,שהיא אמרה לך להביא לי"דייב חייך וניסה לגרום למישל להיזכר.
"אהה! הפתק הזה!"מישל צחקה
"כן,אז מה עוד חשבת?"דייב שאל,לבש את הבוקסר שלו במהירות מבלי שמישל תשים לב ונישכב על המיטה.
"לא יודעת...סתם שאלתי עם דיברתם...אולי כבר הספקתם להיות ביחד,והיא אמורה לשבת פה עכשיו ולא אני"מישל אמרה קמה ממקומה והיסתכלה מהזכוכית של החלון של המרפסת.
"לא..אנחנו לא ביחד...אבל אני ראיתי שאת וניק ביחסים טובים"דייב קם מהמיטה והיתקרב למישל.
"כן...כמוך וכמו קלואי"מישל אמרה,פתחה את הדלת של המירפסת ויצאה לבחוץ.
"מה אתם ביחד?"דייב שאל אחרי כמה דקות שהוא היתבונן במישל מסתכלת על הנוף כשידיה נישענות על המעקה.
"מי? אני וניק?"מישל היסתובבה לכיוונו של דייב שהיתקדם לכיוונה.
"כן.."דייב אמר והיתקרב יותר למישל בזמן שהוא שם את שתי ידיו על המעקה ובינהם עמדה מישל.
"לא...אנחנו רק ידידים"מישל חייכה
"ואנחנו?"דייב שאל
"אנחנו מה?"מישל שאלה והורידה את ראשה
"אנחנו רק ידידים?"דייב שאל והיתקרב למישל.
"לא יודעת...אנחנו רק ידידים?מישל שאלה והפנים של דייב ומישל רק היתקרבו יותר ויותר אחד לשני.
"לא...אני לא יכול להיות ידיד שלך"דייב אמר,היסתובב והלך לעבר מיטתו בזמן שהוא נישכב עליה.
למישל לקח רגע לקלוט מה קרה הרגע ולמה דייב לא נישק אותה והיא היתקרבה עליו ושאלה
"למה?" בזמן שהיא עומדת לידו והוא שוכב על המיטה ומסתכל עליה מלמעלה.
"קודם.אנחנו צריכים להיות באותו הגובה"דייב אמר והפיל את מישל עליו,השניים צחקו כשמישל נפלה על דייב בדיוק על הרגליים ואז היא היסתובבה ודייב עבר למצב ישיבה.ככה שיצא מצב שמישל יושבת על רגליו של דייב,והוא קרוב עליה.
"כי אני לא רואה אותך כידידה שלי"דייב אמר וליטף את פניה של מישל בזמן שהוא מתקרב עליה.
"גם אני לא אותך..."מישל אמרה וקמה מרגליו של דייב.
"כן.ואת עם ניק"דייב אמר וקם ממקומו.
"אני לא עם ניק.אבל בטוח שאתה עוד מעט תהיה עם קלואי"מישל אמרה ושילבה את ידיה
"ואת עם ניק. אתם צוחקים ביחד.מתלחששים...אחרי שהוא עשה לך מה שהוא עשה לך את עדיין מדברת איתו?! מישל סולחת למישהו? לא ניראלי.זה ברור שאת חולה לו על התחת!"דייב אמר
"ואתה לא חולה על קלואי? הריי הנשיקה שלכם הייתה דיי "חברותית"מישל אמרה בציניות.
"אחרי הפתק שהיא שלחה לי איך אי אפשר לחבב מישהי כזאת.לפחות היא לא אגואיסטית שחושבת רק על עצמה. אחת כזאת שיכולה לזרוק כול אחד בשביל מישהו שאפילו לא שם עליה.לשחק בכולם בשביל בסוף לחזור למי ששיחק בה מההתחלה."דייב היתקרב למישל.
"את טעית מישל.אני לא אחד כזה שאפשר לשחק בו כול שנייה.אבל כניראה שאת כן כזאת..."דייב היסתכל על מישל במבט מזלזל.
"ניק יכול לשחק בך כמה שהוא רוצה...ואת...את פשוט תתני לו.כי את הריי אוהבת אותו.לא?"דייב שאל
מישל הישתתקה.דייב בהחלט פגע בנקודת התורפה שלה.הוא הראה לה את המציאות שמישל חיה בה.
אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה ו/או אחדות עמוקה כלפי אדם אחר, בעל-חיים או חפץ כלשהו. אהבה זאת מילה חזקה.עם משמעות רבה.אהבה זה אומר שאתה לא יכול להיות בלי מישהו.מישהו שאתה יכול לתת לו הכול.מישהו שתמיד יהיה לצידך בהכול.
אבל האם אפשר לתאר אהבה באמת?
האם באמת האהבה קיימת? אתה יכול לעשות הכול למען האהבה.גם עם זה לא שווה את זה ואתה אחרי זה תיפגע. מה גורם לנו לעשות את זה? האהבה קיימת.רק שאף אחד לא יודע איפה.
"כן.אני אוהבת את ניק ג'ונאס."מישל אמרה,רצינית והיסתכלה על דייב שהיה המום ממה שהיא אמרה הוא לא ציפה לזה בכלל.
"כן.אני אוהבת אותו.ובגלל זה אני נותנת לו להשפיל אותי.לשחק איתי.ולהיות איתי כמה שהוא רוצה.ותנחש מה..."מישל היסתובבה לכיוון הדלת.
"זה משהו...שאני אף פעם לא ארשה לך לעשות...ואתה יודע למה?"מישל סובבה את ראשה לעברו של דייב.
"כי אני לא אוהבת אותך.ואף פעם לא אהבתי."מישל אמרה ויצאה מהדלת.משאירה את דייב משותק.מלא במילים.שהוא לא יכול להגיד אותם.הוא היה יותר מידי המום ממה שמישל אמרה כרגע.הוא פשוט היה בשוק.
האם באמת מה שמישל מרגישה לניק זאת אהבה? עם כן.למה היא מרשה לו לפגוע בה?
אהבה לא אמורה להיות יפייפיה?
למחרת מוקדם בבוקר,טום קם מהמיטה במהירות כי היה חייב דחוף לשירותים.הוא הזיז בעדינות רבה את אמילי שחיבקה אותו,קם ממקומו והלך לכיוון השירותים.כשהוא יצא מהשירותים הוא היסתכל על אמילי ששכבה על המיטה עדיין יושנת. פתח את המרפסת והיסתכל מסביב.זה היה יום שבת.השמיים היו כחולים והיה כול כך שקט בחוץ ששמעו רק את קול הציפורים והרוח השורקת.הוא חייך לעצמו ואז היסתכל על השולחן על המכתב שקווין שלח לאמילי.
טום היסתכל על אמילי שישנה ברוגע ופתח את המכתב בשקט והתחיל לקרוא אותו.כשהוא סיים לקרוא אותו והיה רשום מתחת את השם"קווין" הוא התחרפן.הוא פתח דף חדש,העתיק את המכתב של קווין עם כמה שיפוצים ואז שם את המכתב של קווין בכיס של הג'ינס שלו וסגר את הפתק ושם אותו במקום שבו היה המכתב של קווין.
הוא חייך לעצמו ועלה על המיטה בה אמילי ישנה בזמן שהוא מנשק אותה בעדינות בפה והיא מחייכת.
אהבה לא אמורה לפגוע? מי שאוהב מישהו אחר אמור להגיד לו את זה. אבל למה יש כאלה שלא מרשים לו להגיד לה מה שהוא מרגיש...למה טום לא מרשה לקווין להגיד לאמילי מה שהוא מרגיש.הריי עם היא אוהבת את טום היא פשוט תגיד לקווין שהיא לא מרגישה כמוהו.
אולי טום יודע שאמילי כן מרגישה מישהו לקווין ולכן הוא לא רצה שהיא תקרא את הפתק.בגלל שאולי היא תתאהב סופית בקווין אחרי כול המילים היפות שהוא כתב.ועכשיו..כשהיא תקרא את המכתב של טום.היא תתאהב יותר בטום בגלל המילים היפות ש"הוא "כתב. כן? היא תתאהב יותר בטום? או שלא...?
למחרת בבוקר מישל ישנה במיטה של טום ודייב במיטה שלו.הם לא קמו עד שטום הגיע לחדר וטרק את הדלת,וזה גרם למישל ודייב לפתוח את עינהם.
"איך זה שאת יושנת במיטה שלי?"טום שאל
"אמרת שאני אשן אצלך..."מישל בקושי הצליחה לדבר.היא אמרה את זה בקול ישנוני ועם עיניים עצומות.
"נכון...אבל חשבתי שתשני ביחד במיטה של דייב"טום היתיישב על המיטה שלו ליד הרגליים של מישל "ותהני איתו..."טום צחק והזיז את הרגליים של מישל.בזמן שהוא ודייב צוחקים.
"תפסיק לחפור בשכל.ותן לישון"מישל אמרה והיסתובבה לצד השני.
"מישהי קמה עצבנית בבוקר..."טום חייך
"ועצבנית מאוד.אז תפסיק לחפור!"מישל צעקה עברה למצב ישיבה וזרקה כרית לכיוונו של טום והוא קם מהמיטה והיתרחק בזמן שהוא צוחק.
"תיזהר היא מאוד עצבנית בבוקר"דייב אמר והלך לאמבטייה.
"ואתה אל תתחיל איתי"מישל אמרה,לקחה את הכרית של טום ויצאה מהחדר.
"מה את עושה זאת הכרית שלי!"טום צעק ופתח את הדלת כשהוא רואה את מישל ממשיכה ללכת בזמן שהיא אומרת בקול ישנוני"כבר לא..."
"אז מה? איך היה?"טום סגר את הדלת והיתיישב במהירות על המיטה ליד דייב העומד מול הסיפרייה ושם דאודורנט.
"איך היה מה?"דייב שאל ושם את הדאודורנט במקום בזמן שהוא מתיישב מול טום על הכיסא שהיה לידו.
"עם מישל..."טום חייך חיוך שובב.
"כלום.רבנו "דייב אמר,קם ממקומו והלך לעבר הארון.
"מה?! למה?"טום שאל והיתקרב לדייב שבדיוק היתלבש.
"כי ככה.מאז שניפרדנו אנחנו רק רבים"דייב אמר והמשיך להיתלבש,
"מאז שניפרדתם?! ניפרדתם שילשום!"טום צחק
"נכון"דייב סגר את הארון בזמן שהוא כבר לבוש "ומאז אנחנו רבים"דייב חייך ,לקח את הפלאפון שלו ושם בכיסו ואז את המפתח שהיה על הסיפרייה.
"לאן אתה הולך?"טום שאל ונישכב על המיטה שלו.
"לקלואי"דייב אמר
"בשביל?"טום שאל "אהה...הבנתי...עם מישל לא נותנת לך מה שאתה צריך...הולכים למישהי אחרת"טום המשיך
"אהבתי את צורת החשיבה שלך"טום אמר אחרי כמה שניות ודייב צחק ויצא מהחדר.
"אוי...בנים"טום צחק לעצמו.
מישל ניכנסה לחדר ונישכבה על המיטה בזמן שהיא עוצמת עיניים וממשיכה לישון.
"איזה חמוד טום!!!!"אמילי צעקה וגילגלה את הכיסא המסובב בדיוק ליד מישל.
"למה?"מישל שאלה מבלי לפקוח את עיניה.כול מה שהיא רצתה זה היה לישון,זה היה יום חופש והדבר היחידי שהיא רצתה זה לישון.
"זה באמת מעניין אותך?"אמילי חייכה לעצמה כשהיא שמעה שמישל שאלה למה.
"לא.בא לי לישון"מישל אמרה עדיין בקול ישנוני.
"טוב.לא משנה אני אספר לך בכול זאת.."אמילי חייכה והתחילה להקריא את המכתב של טום.
אחרי שאמילי סיימה להקריא את המכתב של "טום" היא אמרה"נכון שהוא חמוד!!!"בזמן שהיא קמה ממקומה ועשתה סיבוב מסביב לעצמה בזמן שהיא מחבקת את המכתב,ואז היסתובבה לכיוונה של מישל לשאול אותה מה היא אומרת על זה. "מישל?"אמילי שאלה,אבל לא היה טעם.מישל נירדמה.
"למה טום חייב להיות כזה חמוד?"אמילי שאלה בחיוך,הניחה את המכתב על השולחן בזמן שהיא מנשקת אותו פעם אחרונה ואז יצאה מהחדר בשביל לתת למישל לישון.
אחרי כמה דקות שמישל ישנה ברוגע,ואף אחד לא הפריע לה לישון מישהו דפק בדלת.
"לא לשים לב מישל...הוא ילך...פשוט להמשיך לישון..."מישל חשבה לעצמה והיסתובבה לצד השני,אבל המשיכו לדפוק בדלת.
"מה?!?"מישל צעקה וקמה ממקומה בזמן שהיא הולכת ופותחת את הדלת,עצבנית.מולה עמד קווין.
"מה?"מישל שאלה
"אמילי בחדר?"קווין שאל
"אתה לא חושב...שעם היא הייתה בחדר היא הייתה פותחת את הדלת ולא אני!"מישל צעקה
"רגע...לפני שאת טורקת לי את הדלת בפרצוף.היא קיבלה אתמול את המכתב?"קווין שאל
"כן"מישל אמרה וסגרה את הדלת בזמן שהיא נופלת על המיטה.
"רגע...."היא פתחה את עיניה."טום שלח לה מכתב...לא קווין...רגע.זה היה קווין?!"מישל שאלה ופתחה את הדלת שוב.
קווין הספיק להיתרחק קצת.
"קווין!"מישל צעקה ורצה אחריו.
"מה?"קווין נעצר כשמישל סובבה אותו עליה.
"אתה כתבת את המכתב הזה? לא טום?"מישל שאלה
"אממ...לא יודע איזה מכתב כתב לה טום,אבל אני כתבתי לה פתק אהבה...."קווין חייך
"בוא שנייה"מישל לקחה את קווין בידו ושניהם הלכו לחדרה.
"תסתכל..."מישל אמרה והראתה לקווין את המכתב.
"אני הולך לרצוח אותו!!!"קווין צעק
"אתה כתבת את המכתב?!"מישל שאלה ותפסה בידו של קווין.
"כן! רק שהוא שינה את החלק השני של המכתב...בחלק השני של הפתק היה כתוב על זה שהיא וטום ביחד"קווין אמר
"אני אטפל בטום...אתה לך תגיד לאמילי שאתה כתבת את המכתב"מישל אמרה
"אוף.למה הוא היה חייב לשנות? מה הוא מפחד שהיא תתאהב בי ותפסיק לאהוב אותו?"קווין שאל
"אני לא יודעת"מישל אמרה
"למה הוא חייב להיות כזה זבל! ולמה הם חייבים להיות ביחד?! למה הייתן חייבות בכלל להתחיל עם כול המשחק הזה של לשחק בנו..."קווין אמר
"תחשוב על זה ככה...עם לא היינו עושות את זה לא היינו מכירים..."מישל חייכה
"נכון...אבל בכול זאת...למה היא הייתה חייבת להיות עם טום...למה לא איתי?"קווין שאל
"כניראה שאלה שאלות ללא תשובות...הגורל קבע ככה...וזאת לא אשמתך...אתה פשוט חייב לעשות את מה שאתה מרגיש ולמה ? כי ככה.ככה צריך."מישל חייכה
"ככה זאת לא תשובה"קווין צחק
"וכאפה עכשיו.זאת תשובה?"מישל צחקה
"א-ו-ק-י...אני הלכתי לחפש את אמילי"קווין אמר ויצא מהחדר לפני שמישל באמת תיתן לו כאפה.
מישל היתארגנה והלכה לכיוון החדר של טום ודייב.היא הייתה בדיוק מול הדלת שלו.
"מה את עושה פה?"מישל שמעה קול מאחורה,היא היסתובבה וראתה את ניק במגבת עומד מולה.
"סתם...אני צריכה לדבר עם טום"מישל חייכה
"אהה...מה אתם ביחד?"ניק שאל
"טום חבר של אמילי"מישל אמרה
"אהה!! אוקיי"ניק חייך ואז דפק בדלת חדרו כדי שיפתחו לו.
"טום!!!"מישל צעקה ודפקה על הדלת בחוזקה.חוזקה כזאת שהדלת ניפתחה במהירות וטום עמד בבוקסר מולה,הצעקה של מישל גרמה לניק לפתוח את עיניו ואת ג'ו לפתוח את הדלת מהר וגם לפתוח את עיניו
"אני ואתה צריכים לדבר!"מישל צעקה,ניכנסה לתוך החדר וסגרה את הדלת.
"מה קרה?"טום שאל והתחיל ללכת אחורה כשמישל התחילה ללכת קדימה.
"איזה מכתב יפה"מישל חייכה ברוגע.
"איזה מכתב?"טום שאל והמשיך ללכת אחורה.
"זה שקווין כתב!"מישל צעקה וטום נפל על המיטה של דייב.
"מה?! אני כתבתי את המכתב הזה! לא קווין"טום אמר
"תספר סיפורים למישהי אחרת..."מישל אמרה וטום שם לה רגל ומישל נפלה על טום בטעות.
"מה אתה עושה?!"מישל צעקה וטום תפס אותה במותניה ונישק אותה,אך היא ניסתה להיתרחק.
"מישל!!"מישל וטום שמעו צעקה מאחורה והיסתובבו אחורה.מולם עמדו אמילי ודייב.
באותו הרגע מישל שאלה את עצמה למה? למה דווקא היא? דווקא אותה טום היה צריך לנשק?
היא כבר ידעה מה ילך מפה...היא כבר ידעה שאמילי תאמין לטום ולא לה.הריי הוא החבר שלה.
ומישל תמיד הייתה פלרטטנית.אבל למה דווקא הוא? למה דווקא טום היה חייב לנשק אותה? דווקא החבר של החברה הכי טובה שלה?
כן.אבל כמו שהיא אמרה...יש שאלות ללא תשובות.שאלות...שאף פעם לא תוכל לענות עליהם...
מקווה שאהבתם :]
יצא פרק ארווך :P
ביי ביי 33333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
