ברוקולים ורודים?!

קרה כל כך הרבה בשנה אחת... אבל הכי טוב שקרה היתה ההחלטה לעבור לבצפר הזה, כי שם סוף סוף מצאתי את עצמי. וכל כך טוב לי שם עם האנשים המדהימים האלה ששם.

אז מה היה....:

*בצפר חדש.

*חברים חדשים.

*לימודים שונים ומענינים יותר, ברמה אחרת.

*הצטרפות לצופים.

* הצטרפות לקבוצת דיבייט 3>.

*יציאה ראשונה.

*לנסות להגיד "לא".

*פרישה מהבלט,[המשכתי עם היפהופ ומודרני].

*המון בלבולים ותהיות.

*טיול שנתי, גיבוש וקירוב קשרים עם עוד ילדים בשכבה.

*חבר ראשון.

*פרידה ראשונה.

*קבלה לקבוצה שתסה לבולגריה ומיליון הכנות.

* ציונים טובים בשתי המחציות.

*חברים שהם כמו משפחה.

ותמיד אותה אובססיה שהייתה ונשארה. [זה הפוסט האחרון שאני הולכת לכתוב על זה. אני אנסה להפסיק לחשוב איך לשכוח אותו, פשוט זהו, הוא לא קיים.]

מאוד מאוד התבגרתי השנה. הבנתי דברים משמעותיים לגבי עצמי, ואני מכירה את עצמי יותר טוב מאי פעם.

התקרבתי כל כך אל כל החברים שלי, הישנים והחדשים. ובמיוחד אלו שהייתי נוסעת איתם יום יום פעמיים, מחכגה איתם לאוטובוס, יורדת על מורים, צוחקת משטויות, רבה, מתווכחת וחיה כמעט 20 שעות ביממה ו 8 ימים בשבוע [כי גם מחוץ לבצפר נפגשנו מלא...].

עכשיו אני רק יכולה לקוות שההמשך יהיה אפילו יותר טוב, כי הרי כל שנה היא רק טובה יותר מהקודמת [זה אפשרי בכלל?].

אפילו שמשנה הבאה זה כבר בגרויות. אבל בקטנה (:

הוא נכנס לי לראש וללב, ופשוט לא יוצא משם.

אני רוצה להתרגש שוב.

אבל אני כל כך מפחדת, זה ממש מסוכן. אני עלולה לאבד כל כך הרבה, אבל אולי.... אולי גם לקבל הרבה?

אולי אני אעביר את הבלוג לכתובת אחרת, יותר מידי אנשים שמכירים אותי קוראים פה. אם כן, אז בבקשה אל תחפשו אותו, לא בא לי להחליף שם.

תודה רבה וחופש מדהים שיהיה לכם.