פרפרים לבנים
אורי בנאי
עוד הריח שלך עלי מאתמול
ועוד הטעם שלך בפה
אני רוצה לדעת הכל מהכל
מה בעצם אומר כל זה
עוד נושר עלה מהעץ על החול
ועוד צומח אחר חדש
אני רוצה לצייר לי עולם עם מכחול
בצבעים של מתוק מדבש
פרפרים לבנים שוב עפים לאור
כמו השירים הסיפורים
נכנסים לתוך הנפש פנימה
שוב אותה התחושה שכדאי להמשיך
ושאפשר להרים מבט
גם כששוקעת השמש גם כשמחשיך
זה שנינו יחד אני ואת
פרפרים לבנים שוב עפים לאור
כמו השירים הסיפורים
נכנסים לתוך הנפש פנימה
נכנסים לתוך הנפש פנימה
עוד הריח שלך עלי מאתמול...
-
הנגינה שלו פשוט מרטיטה כל עצה ועצב בגוף שלי, מין התרגשות כזו, פרפרים.
זה קסום, מהפנט. האצבעות שלו נעות על הקלידים בכזאת רכות, בכזה ריכוז, וזה מכשף.
כל הגוף רועד, אני מוכנה להמשיך לשבת כאן ולהקשיב לו מנגן לנצח.
לא הייתי מאמינה שהוא מנגן כל כך קסום בפסנתר. פתאום מתגלה בו צד אחר, רגיש יותר.
אבל בעצם אליי הוא רגיש, הוא שם לב לכל דבר קטן.
הוא לא יכול להיות טיפה פחות מתחשב? טיפה פחות מבין? טיפה פחות רגיש? טיפה פחות חמוד? מצחיק?
זה היה יכול להיות הרבה יותר קל ככה..
למה הוא מכשף אותי ככה? למה הוא מתנהג ככה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
