ברוקולים ורודים?!

אז זהו, זה נגמר... אפילו לא התרגלתי לעובדה שהתחיל.

היה נהדר. היה מדהים. אני יודעת שהייתי יכולה להוציא מזה יותר- אבל החלטתי לא להצטער בגלל מה שיכל לקרות אלא לזכור להינות מכל זיכרון של מה שהיה (: כי היו הרבה רגעים מדהימים, גם אם רובם היו עם ישראלים, וגם אם פחות התחברנו עם אחרים...

אבל אליו אני מתגעגעת... ואני כן אחשוב מה יכל לקרות אם אולי היית מכירה אותו שבוע לפני הסוף ולא רק ארבעה ימים לפני...

him:

"maybe next year, you will come- right?"

me:

"if i can "

him:

"try to"

me:

"i'll try"

him:

"next year?"

me:

"next year"

):

חיבוק, תמונה... ונשארו רק כמה זכרונות וכתובת סקייפ... שבטח לא תועיל בהרבה בהתחשב בעובדות.

הוא בן 18, מליטא. אפילו עיברתנו לו את השם (:

ואני כל כך מתגעגעת... ואני יודעת שבמקרה הטוב נתראה עוד שנה, רק עוד 348 ימים....

(אני אפילו לא רוצה לחשוב על המצב הפחות טוב...)

אוהבת ומתגעגעת...

ME :)