ובשבועות האחרונים, חייתי בצילן, חלמתי אותן, הרגשתי אותן, כאבתי אותן ופחדתי מהן. חשבתי על שבריריות הקיום, על הכאב ועל מעגלי הסבל שבודהה מבקש שנקבל ונלמד לחיות איתו.
ייסורי חיים.
אז איך חיים עם חרדה?
יש שריר, שיש לאלף ולחזק. שריר של איזון וקבלה.
צריך ללמוד איך ללמוד עוד ועוד בלי לפחד לדעת. אסור להאטם. תעלומות קדומות, רוע אינושי, פילוסופיה מפותלת, חיים זמניים בצל הנצח. באופן טבעי, או אולי, כי הייתי זקוקה לזה...
התחלתי לצפות באפיזודה הקודרת 'בלש אמיתי'.
האימה שנחשפת שם, התחברה עם החרדות של התקופה האחרונה.
עכשיו אני הולכת לישון רגועה. בידיעה שאני שולטת על המחשבות שלי.
שלעת עתה, הרגעתי את השדים ואני חיה איתם. חיה עם הידיעה שזמן הוא מימד אכזרי.
כל החיים לפני, אין סיבה להמשיך לתהות כרגע.
לילה טוב לחרדים, לאוהבי החיים, להבנת האקזיסטנציאליזם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
