On a mission from god

The green mile

The big Lebowski

אין לי שום בעיה עם סופי שבוע פרודוקטיביים מבחינת השכלה קולנועית,
גם לאור העובדה שהם לא פרודוקטיביים בשום תחום אחר.

מצדיעה למייקל דאנקן ולטום האנקס, לאחים כהן ולג'ון גודמן

טליה 

האנג'לסי בטור הופעות.
מישהו חייב לקחת אותי.

אני מניחה שלא אצליח למצוא דרך לנייד את עצמי להופעה שלהם בשבת בחיפה- הו, רישיון נהיגה, היכן אתה?

-

זה כמעט לא ייאומן שזן כזה של מוזיקה חוזרת לחיי דווקא בימים אלה.

לא נתקלתי בהם עכשיו, אבל רק אתמול התחלתי להתעמק.  

-

מתחשק לי לבכות. בזכרון אשר דוהה בתוך הלב ובלה בלה.... לפחות בתוך הבדידות המעיקה הזאת.

חברויות בחיי חזקות מתמיד. ויש בי המון אהבה לחברותיי הטובות.

נהדר לי לחשוב שאלו חברותיי ואלה הן שיעידו מי אני, גם בימים שאני קצת שוכחת.

טליה

(שרוצה שמישהו ייקח אותה להופעה של האנג'לסי.)

כן.

נהייתי סיפור של בה"ד 10. סיפור משעשע על הבחורה הזו שהולכת מכות עם הצבא
ותכלס? ביום השחרור שלי, גם צה"ל ישתחרר מעול. סתם, לצה"ל לא מזיז. אבל על האנשים שעמדו מולי,

הותרתי רושם וזו מחשבה די נחמדה. אני אוהבת להשאיר חותם. 

-

כאן, נהייתי זו שנטשה. זו שנשארת בבית בסופשים או בורחת לירושלים. או לתל אביב.

-

שם, אני זו שלוקחת הכול ללב. שבירה, אבל לא מתפוררת בקלות.

-

כמעט ולא שתיתי, כמעט ולא עישנתי ואני מתגעגעת.

-

לא נתתי לאף אחד להתקרב במחשבה שלאף אחד לא מגיע. שאריות של התנשאות מאותה סבתא מפלצתית שעכשיו יושבת בבית אבות.
סגירת מעגל זו קלישאה שנועצת ציפורניים עמוק במציאות שלי ושל הקרובים אליי (אמא, למשל)
-

אני ואחי קרובים וזה כיף לי.
מגששת את דרכי גם אל אחותי שכאן בארץ ומתגעגעת לדוסה שכבר שנים בבלגיה. 

תוהה איך אהיה דודה לבת שלה שראיתי רק פעם אחת מאז שנולדה.

-

אצלו, אני די כלבה. לא ייאומן שהגעתי למעמד כזה אחרי שהוא היה מניאק שגרם לי לבכות.

לא כיף להיות כלבה. אבל זה היה לי בריא.

וידוי?

אני בקריז, בקרייב, לאהבה. יותר מתמיד. 

עוד וידוי?

קצת עצוב לי שהרבה אנשים נעלמו מכאן.

אבל גם אני נעלמת מכאן לאט לאט, בתקווה שאפציע במקומות אחרים.

טליה