אפתח ואומר, שאבא שלי גיבור.
אמשיך ואספר לכם, שנשארתי חיה כדי לספר על הפרוונית השחורה הענקית שראיתי היום,
על משקוף הכניסה לחדר הארונות הקטן שלי.
אין אלוהים ואם כן, הוא צוחק עליי \ מנסה לחשל אותי ולהכחיד את הארכנופוביה שלי (זה לא עובד, בינתיים)
תודה אבא,
שהצלת אותי שוב.
-
עם מועקה קודרת,
אני ניגשת מיד לכתוב.
אני מרגישה צורך להתאבל על ג'ים מוריסון,
עכשיו אחרי שצפיתי בסרט הדוקומנטרי על שנות הפעילות של The Doors
אחת הלהקות האהובות עליי.
יש משהו כואב להחריד בדרך שבה חי, בשריפה המהירה שלו.
הכאב, הטירוף, הדיכאון, הסמים, הרגישות,
העדר העור.
אני מנסה להתנער מכל זה. אולי רק היום, אחשוב עליו עוד קצת.
על המוזיקה שלהם. ריי מנזרק, בובי קריגר, ג'ון דנסמור וג'ים, כמובן.
זה לא באמת מושך אותי, להתבוסס בסיפור העגום אודות המת המוכשר שיישאר בן 27 לנצח.
אבל כנראה שנגזר עליי אחר הצהריים אפרורי, אחרי שהיה לי מצב רוח כזה נפלא כל הבוקר.
חושבת על פריז,
לא כעיר בה הוא מת, אלא כמקום שעשה אותי מאושרת מאוד. חלום שעומק רחוק ממני, אבל לא כל כך.
-
אולי מתחשק לי נורא להשתכר ושיחבקו אותי חזק. אבל זה סטייס אופ מיינד שכבר הרבה זמן לא הגשמתי.
אלך להתקלח, בטח ואתן לו להתפוגג.
Before you slip into unconsciousness
I'd like to have another kiss
Another flashing chance at bliss
Another kiss, another kiss
The days are bright and filled with pain
Enclose me in your gentle rain
The time you ran was too insane
We'll meet again, we'll meet again
Oh tell me where your freedom lies
The streets are fields that never die
Deliver me from reasons why
You'd rather cry, I'd rather fly
The crystal ship is being filled
A thousand girls, a thousand thrills
A million ways to spend your time
- When we get back, I'll a line
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
