החלטתי שזה הסוף...(שלי לפחות)
נמאס לי כבר מההתייחסות של ההורים שלי ואחותי כלפי!
נמאס לי מהאבא הזה שחושב שאם הוא יצעק עליי ישפר את מצב הרוח שלו!(וזה נכון)
נמאס לי שכשהאמא הזאת אומרת לי "לשפוך את מה שיושב לי על הלב,את מה ששמור לי בבטן" לה אבל בסוף היא מתייחסת אליי או שהיא פשוט מתעלמת ממני ואחרי זה היא טוענת שאני לא מדברת איתה ומסתגרת בחדר ולא יוצאת ממנו עד השעות המאוחרות של הלילה (מעניין למה...)
וגם כן האחות המסריחה הזאת,שחשה את עצמה פקאצה (איכסססס),חושבת שאין לה אחות,היא לא מסתכלת עליי,לא מדברת איתי (רק כשהיא צריכה עצה).
דיי!!! כמה אפשר לסבול אותכם?!?!
וגם משאר המשפחה נמאס לי כל הזמן יש לה בעיות ואז כל המשפחה משלמת על זה ורק מחמירה את המצב...
אף לא שם אליי לב,כאילו אני רוח...
כאילו אני בכלל לא קיימת!
כמה הייתי רוצה שהכל יהיה אחרת!!!
שאני אפסיק כבר לבכות לפני שאני הולכת לישון,שיתנו לי לנשום בשקט מה שאי-אפשר בבית המחורבן הזה!!!
והייתי רוצה גם חברים שלו ינצלו אותי כמו שמנצלים מידי יום ויום!!!
שאני יחייה בשלווה,חופשייה...
אבל כניראה זה אף פעם לא יקרה...
אני החלטתי...החלטתי שאני לא צריכה לסבול יותר במילא אף אחד ואף פעם לא יהיה מישהו שיהיה שם בישבילי...
כי מצאתי דרך אל השלווה והחופש שחיפשתי כל כך הרבה זמן...רחוק מהמשפחה...
מ"החברים"...זה החלום שלי!
אז להתראות לכם....וכניראה שלתמיד...
ממני נטלי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
