טוב ניסיתי לחפש לכם תמונות שמתאימות לאיך שאני מדמיינת את הדמויות אבל לא ממש מצאתי .....
אני אתאר לכם בקצרה טוב?
גאיה\אנה יצחקי\גולדמן :נערה בת 16 גבוהה יחסית אם שיער חום בהיר ועיניים בצבע שקד .
היא אוהבת ללכת אם צמה או שתיים ועגילים גדולים .
שרונה\ג'סיקה יצחקי\גולדמן :אישה מבוגרת בת 48 בעלת שיער חום קצת מתולתל ועיניים ירוקות . היא בערך
בגובה של גאיה אבל קצת יותר גבוהה ממנה .(דמינו לכם אמא קלאסית חח )
מיכאל\בנג'מין יצחקי\גולדמן : בחור מבוגר בן 52 בל שיער חצי שחור וחצי לבן (אתם מבינים את הכוונה כן?)
גבוהה מאוד ורזה.
טום : הייה תיאור שלו בפרקים הקודמים אני לא יכולה להגיד עכשיו יותר מידי דברים עליו.
עידן:בן 17 וחצי, גבוהה בעל שיער שחור ועוה קצת כהה עם זיפים על הפנים וחיוך כובש.
מיקה:בת 16 נמוכה יחסית , בעלת שיער שטני בהיר ועיניים ירוקות .
*אם יהייו עוד דמויות אני אעשה כוכבית ואסביר עליהם.
אני מקווה שעזרתי ונתתי כיוון .... כי תמונות לא ממש מצאתי...
סוף הפרק הקודם:
היא חזרה לחדרה ונשכבה על המיטה עד שצילצול טלפון הקפץ אותה משם.
'מגניב יש לי גם טלפון פה...' חשבה כשראתה את מכשיר הטלפון בחדרה. היא הרימה אותו אבל אביה כבר הקדים
אותה , מהטלפון היא שמעה קול שהייה לה מוכר, אבל מאיפה?
"אדון גולדמן?"נשמע הקול מעבר לקו.
"כן?" ענה אביה .
"אני מקווה שהכל עבר בשלום ." אמר בקול שגאיה ניסתה להיזכר מאיפה הוא מוכר לה.
"הכל עבר מצויין אל תדאג אנחנו בסדר"
"מעולה אני אצור איתך קשר יותר מאוחר להתראות."אמר האיש מהצד השני של הטלפון.
"להתראות"ענה אביה וניתק את הטלפון .
גאיה הניחה בזהירות את הטלפון כדי שלא ישמעו שהאזינה לשיחה . ' הקול הזה...' חשבה ' הוא מוכר לי, שמעתי
אותו פעם ... אבל איפה?' גאיה ניסתה להריץ במוחה את כל הקולות שנשמעים דומים לקול הסמכותי בטלפון .
ואז היא ניזכרה, לבחור בחליפה שדיבר איתה במשרד בשדה התעופה הייה קול כזה , קול סמכותי
ועבה כו של זה בטלפון . ' מה הוא קשור לאבא שלי? ולמה בכלל הוא מתקשר אלינו לבית החדש בלונדון ?
ולמה לעזזל אנחנו בלונדון?! להביא יהודים לארץ זה דבר שלא קשור בכלל להורים שלי! אז למה?' גאיה נישכבה
על המיטה בעייפות .' תשכחי מזה' החריכה את עצמה 'תנצלי כל רגע ותפסיקי לשאול שאלות!'
________________________________________________
עידן ישב על יד המחשב בחדרו מחכה למייל מגאיה שתבשר לו שנחתה בשלום וכבר הספיקה למצוא
כמה חנויות בגדים טובות בסמוך לביתה החדש, עד שצילצול הפלאפון ניתק אותו מהמחשב.
"מיקה" הייה כתוב על הצג.
"הלו מיקה ." ענה .
"היי תגיד שמעת מגאיה? היא לא עונה לי לטלפונים ... אני דואגת לה" אמרה בנשימה אחת .
"את האמת שכן... היא לא דיברה איתך?"
"לא... איפה היא?" שאלה מודאגת.
"באנגליה..." ענה חושש מהתגובה של מיקה.
"מה?!" צווחה וגרמה לעידן לעוות את פניו ולהרחיק את המכשיר מאוזנו. "אתה עובד עלי?!"
"לא , ממש לא במקרה היתקשרתי אליה כשהיא הייתה במטוס לפני הטיסה , ההורים שלה הפתיעו אותה ,
היא לא הספיקה להיפרד מאף אחד." ניסה להרגיע את מיקה.
"אם אתה עובד עלי זה ממש לא מצחיק!"
"אני לא עובד עלייך נשבע!"
"היא השאירה כתובת או משהו ?" שאלה.
"לא... אבל היא בטח תשלח מייל ברגע שהיא תוכל." ענה וניגש שוב אל המחשב בודק את תיבת המייל שלו
באכזבה.
"אה... טוב... אז דבר איתי אם אתה שומע ממנה עוד משהו טוב?" אמרה מבואסת.
"אין בעיה וגם את תעדכני אותי אם את שומעת ממנה." אמר גם הוא מבואס כשהציץ בתיבת המייל שלו וראה
אפס הודעות חדשות.
"סבבה, בי!"
"בי" הוא ניתק את הטלפון וזרק אותו על המיטה והיתישב לכתוב מייל לגאיה.
________________________________________________________________
גאיה ירדה למטה ובחנה גם את הקומה התחתונה של הבית ' נחמד... ' חשבה לעצמה בזמן שהיסתובבה
בין החדרים הגדולים .
"את רוצה משהו לאכול?" קולה של אימה קטע את הסיור שלה.
"אמ... כן ." ענתה גאיה והיתישבה ליד שולחן האוכל הגדול.
אימה הגישה לה צלחת עם סלט ירקות , שניצל מוכן ופירה .
"תודה!" אמרה גאיה בחיוך ואכלה עם המון תאבון את מה שהייה על הצלחת.
"אנה ..." אמרה אימה והיתישבה לידה , זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא קראה לא אנה , זה הייה כל כך
מוזר בישבילה , אבל היא היתעלמה ונתנה לה להמשיך. "אנחנו צריכות לדבר רגע" קולה ניהייה סמכותי ודואג
באותו הזמן.
"על מה?" שלאה גאיה מבולבלת.
"לי ולאבא הולכת להיות המון עבודה בסוכנות היהודית כבר מהימים הקרובים ... לכן , את הולכת להתחיל לימודים
כבר ממחר" אמרה וחיכתה לתגובתה של גאיה.
"למה ? תנו לי קצת זמן להיתרגל!" גאיה עזבה את הסכום בפתאומיות.
"אני יודעת שזה קשה לך חמודה אבל תביני שאין אופציה אחרת, בית הספר הזה נמצא במרחק רחוב מכאן ,
והוא נחשב לאחד הבתי ספר היותר טובים באנגליה !" ניסתה אימה לעודד אותה.
"אז אני מבינה שאין לי כל כך כבר מה להגיד בנושא..."
"אני מצטערת ...." אמרה אימה .
גאיה הוציאה אוויר מאפה , השעינה את ראשה על ידה והיסתכלה לתוך עיניה של אימה בשתיקה.
"התילבושת שלך מחכה לך בארון למעלה" שברה אימה את השתיקה ביניהם.
גאיה קמה בשתיקה מהשולחן והיתקדמה לכיוון המדרגות.
"הי תרגעי חמודה"עצרה אותה אימה. "יהייה טוב !" שלחה אליה חיוך קטן ונשיקה באוויר.
גאיה החזירה אליה חיוך מאולץ ועלתה במהירות לחדרה . היא פתחה את הארון ומצאה שם את התלבושת.
חצאית כחולה משובצת שמגיאה בערך עד הברך , חולצה בצבע תכלת מכופתרת אם סמל בית הספר וסריג
כחול כהה שגם עליו הייה סמל בית הספר. במגירת הנעלים היו מונחות זוג נעלים שחורות וגרביים ארוכות
לבנות . ' כמה חוסר טעם בבית ספר אחד!' חשבה לעצמה גאיה תוך כדי שהיא בוחנת את המדים החדשים
שלה.
היא הוציאה מהתיק שלה מכנס טרנינג ארוך וחולצה קצרה גזורה והלכה להיתקלח.
כשיצאה מהמקלחת נזרקה על המיטה בעייפות . היא היתכסתה בשמיכות הרבות שהיו על מיטה ונשענה
על הכריות שאותם לא הייה לה כוח להזיז . גאיה עצמה את עיניה באיטיות ובכבדות וניסתה לחשוב על מחר.
איך יהייה בית הספר? איזה סוג תלמידים יהיו שם?ואיזה מורים בכלל? האם תאהב את המקום או לא? ולמה
כל הזמן יש לה מאין תחושה מוזרה כזאת בבטן שקורה כאן משהו לא נכון .
היא חשבה גם על עידן , שאיתו לא דיברה כבר מאז הטיסה, ועל מיקה שבטח רותחת עליה מרוב חוסר
ודאות למצבה .
___________________________________________________________
היא התעוררה בבוקר לקולה של אימה שקרא לה לקום ולהיתארגן לבית הספר.
"אני קמה!" צעקה בעייפות וניסתה למשוך את רגליה מחוץ למיטה.
גאיה ציחצחה שיניים בעייפות ושטפה פנים כדי לנסות להיתעורר קצת . אחר כך ניכנסה לחדרה והוציאה
מהארון את מדי בית הספר ולבשה אותם בחוסר רצון . אחרך כך ירדה למטה וראתה את הוריה יושבים
ליד שולחן מלא בארוחת בוקר גדולה . אבל היא רק היתישבה ושתתה מיץ תפוזים .
"את לא רעבה?" שאל אותה אביה מודאג.
"לא ממש..." ענתה בעיפות מעורבת עם אדישות.
"בואי חמודה אני אקח אותך לבית הספר " אמר , קם מהכיסא וניגש לקחת את מפתחות המכונית החדשה שלהם.
"למה? זה במרחק רחוב מכאן...."
"מה אכפת לך אני אחסוך לך הליכה ." אמר בחיוך וסימן לה לבוא איתו.
"בהצלחה!" צעקה לה אימה כשיצאה מהבית.
"כן בטח..." לחשה כמעט ללא קול.
"מתרגשת ? " שאל אותה אביה בנסיעה.
"מאוד!" ענתה בציניות.
"אז בהצלחה חמודה!" אמר ועצר את המכונית מול שער בית הספר.
גאיה יצאה מהמכונית באדישות והיסתכלה על הבניין הגדול שניצב מולה. היא צעדה פנימה ניתקלת בתלמידים
ומנסה לחפש את הכיתה שלה , את אביה השאירה מאחור , לא רצתה לתת לו להיתערב לה בזה, גם אם זה
כרוך בסיבוך שלה עצמה.
"שלום!" נשמע קול מאחוריה.
יצא קצת קצר לא?
טוב אני מקווה לנסות להאריך פעם הבאה....
שמתי לב שעוד מעט יש לי 1000 כניסות אז איזה כיף לי :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*nono*
