טוב אז מהכותרת של הפוסט אתם יכולים להבין שאולי אני עוזבת את הבית,
לא ליומים שלושה, אולי לחודש , אולי שנה אולי לכל החיים.
אמא שלי ואבא שלי עולים לי על כל העצבים!!
אחותי הקטנה / אחי הגדול עושים משהו ישר-
"שירה! למה עשית את זה",
"שירה! למה זה היה טוב?",
"למה לעשות בכוונה שירה!?",
וכל הזמן עונשים, עונשים.. כאילו שזה יעזור.. אני כבר פאקינג בת 14 אנשים!!!!!!
וכל מה שאני אומרת רק מחמיר את המצב,
הם לא שמים עלי בגרוש...
אני מלאה דם כולי כי נפלתי, הם לא שמים עלי ואומרים...
"נו באמת... עוד פעם את והשטויות שלך!? עלי לחדר לעונש."
והאחים הקטנים שלי מגיעים עם נקודת חן חדשה ישר:
"אוי לא, יכול להיות שזה מסוכן, חייבים ללכת לרופא!"
אני שונאת אותם...
כמה מגעילים אפשר להיות?! לא באמת...
ואחי הגדול רק מוסיף אש למדורה, כל הזמן מעצבן אותי ואז מאשימים אותי שאני כועסת עליו...
נראלי אני לוקחת כמה בגדים, תלפטופ, כמה ספרים ועוד שטויות שאני צריכה
והולכת כל הזמן לישון אצל חברים!!!!!
כי אני פשוט לא יכולה יותר #@$^%
פשוט לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
