סוג של פריקה

אני פשוט לא יכולה יותר...

החיים שלי מתפוררים יל ביידים...
אני לא יכולה...

אני בוכה עכשיו..
אני מוצאת אותי במצבים שאני פשוט יושבת ובוכה..

מאבדת נוזלים רבים ביותר..

הכול מתפורר..

אני מרגישה את זה..

אני מרגישה שאני עוד מעט יתאבד פה..ובאמת..

תמיד חייתי בציפיות גבוהות והצלחתי בהם..

אבל עכשיו..
משום מה..

בשנה הזאתי..

הכול היתפורר לי..

הייו לי ציפיות גבוהות כמו תמיד,לימודים\חברים{בנים}\מצב חברתי\אהבה\מצב נפשי

{כן,סימנתי את המצב הנפשי}
אבל עכשיו..
גם ב:
לימודים-מצב נורא

החברים{הבנים}-ניהיו רק ידידים שלי ופחות..ואהבתי שהם היו איתי..ועכשיו זה הורס
אותי..
מצב חברתי-כמעט אותו דבר..טוב אבל הורס פנימית

אהבה-עוברת אחד אחד בלי להןדיע וגורם בילבול..
והמצב הנפשי-
מדרדר לאט לאט,
ופתאום רץ ספיד להכי נמוך שאפשר שהוא גורם לי לבכות באמצע השיעורים..
ואז כולם מסתכלים ומחבקים..
אבל זה אומר שהם רק צבועים ורוצים מחווה ושהם לא יראו מגעילים..
המצב הנפשי שלי ממש  מדורדר..
אני כבר בקושי בבית,לא מדבר כמעט עם ההורים..
לא מבלה איתם בכלל...
אני מרגישה לבד בעולם..
כאילו אין אפחד שיכול לישמור ולחבק ברגעים הקשים..

וכול התיסכול הזה..
יוצא מכעס..
אז כול מי שהיתפרצי עליו שיבין אותי..

וכאן נגמר היומן שכולם רואים...
ביי