לפני הכל..
יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל
"האדם אינו פלדה. הוא לב ונשמה, הוא בוכה וצוחק. הוא אוהב וכואב. הוא מסתער ונפצע וזועק. האדם הוא אדם."
*..קשה לי להודיע לכם אחד אחד על הפרק בקוראים הקבועים כי זה מסובך אחרי ששמים את הפרק לעבור בלוג בלוג. מקווה שתקבלו את זה בהבנה =] מדיי פעם אודיע אך אני לא מבטיחה אז אל תהיו תלויים בזה..*
ועכשיו מעבר חד לפרק......
מקווה שתאהבו ;]
@#!@#!@#
לפני 3 שנים, שנכנסתי ללהקה המקצועית, אני זוכרת איך עברתי תמונה תמונה ודמיינתי שבעוד כמה שנים אהיה ככה. כל כך רציתי את זה.
והלהט בעיניים שלי, שלא הסכים לעזוב. התשוקה לריקוד.
... : " ידעתי שכאן אני אמצא אותך"
!@#!@#!@#
הייתי בשוק לכמה רגעים. כאילו איך?.
... : " לא תיפרדי מהמקום הזה בחיים אה?
אני : " מה את רוצה נופר?" אמרתי לה בעצבים.
נופר : אל תתעצבני, כולה רציתי להגיד לך שאני מצטערת ושיש לי הצעה מפתה בשבילך."
!@#!@#!@#
... : " אתה מכיר את הסטודיו הזה?"
שאל דניאל את נהג המונית והורה לו להגיע לשם.
!@#!@#!@#
נופר : " את חוזרת עוד שבוע לחו"ל נכון?"
אני : " לצערי כן" אמרתי בלחש.
נופר : "מה אמרת?"
אני : " כן נו תמשיכי אין לי זמן!"
נופר : " תני בבקשה לי ולדניאל להיות בשקט ביחד, הוא סובל, את סתם פוגעת בו, את באמת חושבת שהוא יחכה לך? יש לו את הצרכים שלו הוא בן, וביננו, אני זאתי שיכולה לספק לו אותם ואת? תסתכלי על עצמך, את עוד צריכה להתבגר, אם היית אוהבת אותו היית עוזבת אותו ממזמן, תחשבי, מה תהיו? כלום, שומדבר, נ-א-ד-ה! , את שם והוא פה, למה נראה לך בכלל שהוא יישב פה ויחשוב עליך שכל כך הרבה בנות מקיפות אותו? וגם לטובתך, את תרצי להכיר לך אנשים חדשים, את סתם תהרסי לעצמך ת'חיים, תני לו להיות מאושר איתי! מה הבעיות שלך לשחק אותה נעלבת?"
הייתי בשוק, לא האמנתי למילים שיצאו לך כרגע מהפה. והיא? עומדת שם, מביטה בי במבט מלמעלה לועסת לה מסטיק ורומסת אותי בכל שניה שבא לה.
המילים שלה לא הפסיקו להדהד במוחי. לא ידעתי מה אני אמורה לעשות, מצד אחד היא צודקת אני עוד שבוע חוזרת, אבל מצד שני, אהובי היחיד, ואם אני פוגעת בו? גורמת לו לסבול? אני לא רוצה לגרום לו לסבול.
... :" קחי אותו, אני מוותרת על דניאל" אמרתי בהחלטיות כאילו לא אכפת לי בכלל, אבל הלב שלי קרס מבפנים.
דניאל עמד בפתח הדלת ולא האמין למה שהוא שמע.
קלטתי אותו. את המבט העצוב שלו, הכואב.
דניאל : " אז זה מה שאני בשבילך? משחק? מוותרת עליי!? תגידי אין לך בושה? אז עושה לי סצנה שלמה כי נישקתי ילדה אחרת בזמן שאת שיחקת בי בעצם? מה רצית? לדעת שאני שלך, להרגיש שיש מישהו שאוהב אותך שתוכלי לשחק בו כמה שתרצי? למה באת בכלל? תחזרי, יש לך עולם מלא שמחכה לך לא? יש לך עתיד!!!!!!!!!!! מזהיר שמחכה רק לך, מה את צריכה אותי בחיים שלך, לכי! עופי כבר!"
הדמעות לא איחרו לבוא, לקחתי את הדברים שלי ויצאתי מהסטודיו בריצה.
נופר: " דניאלי יהיה בסדר, אתה לא צריך לתת לכונפה הזאת לפגוע בך ככה היא מוותרת עליך? אין לה בושה." אמרה וחיבקה את דניאל חזק כילדה מרחמת וטובת לב.
דניאל : " זה בסדר נופר, אני אחזור עכשיו הביתה תודה מאמי ביי" אמר ונשק לה על הלחי. היא סובבה את פרצופה וגרמה לו להיסחף איתה לנשיקה אמיתי וסוחפת.
עם הנשיקה היא נשכבה על רצפת הסטודיו והוא...עליה.
הם התנשקו בלהט, לו כבר לא היה אכפת.
!@#!@#!@#
יצאתי מהסטודיו בוכה כולי, לא יכולתי יותר, למה זה מגיע לי? הרגשתי טיפשה, הרגשתי כנועה, לא יכולתי יותר.
הוצאתי את הפלאפון שלי כדי להתקשר לחברת מוניות.
פאק! הפלאפון! הוא נשאר בסטודיו.
!@#!@#!@#
היא הורידה את חולצתה בחושניות, הסטודיו היה ריק. היא ידעה שאף אחד לא אמור להגיע.
הוא הביט בגופה במבט החושני שעל פניה, רצה להרגיש אותה, רצה לשכוח מחן, מהכאב, הוא ידע שהוא עושה טעות כי בסה"כ הוא זה שפגע בה.
הוא בא לחפש אותה בסטודיו וכעת הוא מוצא את עצמו שסיטואציה סוערת עם נופר שהורידה לו את חולצתו גם כן.
הוא היה לבוש רק בג'ינס שלו והיא בחזייה ותחתונים. הוא נישק את בטנה, ירד וירד.
נופר הרגישה איך היא מנצחת. איך היא סופסוף מקבלת מה שהיא באמת רוצה. את דניאל.
היא פתחה לו את הג'ינס באיטיות.
... :" אתה לא מבזבז זמן אה? "
דניאל הסתובב וראה את חן עומדת בפתח הסטודיו, הסיטואציה בו הוא היה עד לפני כמה דקות וחיוך ענק על פניה של נופר.
אני : " את שטן! אין לך בושה?! , ואתה חתיכת חרמן מסריח, זה מה שרצית לא? אז בבקשה עכשיו תוכל לקבל כמה שבא לך" לקחתי את הפלאפון ויצאתי מהסטודיו במהירות.
נופר חייכה חיוך שטני.
דניאל : " את פשוט זונה"
נופר הייתה בשוק אך דניאל כבר לבש את בגדיו ויצא במהרה לחפש את חן.
!@#!@#!@#
... : " אמא!" שרית אמרה וחיבקה את אמה.
בתיה : "אוי שריתי שלי! "
שרית : " בואי , אקח אותך הביתה ואכין לך כוס תה, אבל לפני זה, אני צריכה להגיד לך משהו." פניה הרצינו
בתיה : " מה קרה? אל תלחיצי אותי!"
שרית : " בבוקר כאשר בישרתי לחן את הבשורה המרה, היא יצאה בכעס מהבית ועדיין לא חזרה."
בתיה: " מה!? את רצינית?! תקשרי אליה! נו מהר!"
!@#!@#!@#
הבטתי על צג הפלאפון שלי "שרית אחותי (: " לא עניתי.
המשכתי ללכת חסרה כל ברחובות.
לפתע מישהו שם את ידו על כתפי. הסתובבתי והופתעתי לגלות. דניאל.
דניאל : " אנחנו צריכים לדבר, משהו קרה, זה לא אמור להיות ככה. את הגעת וקרו וכל מיני תראי, אמ, אני לא יודע, זה לא ככה סתכלי, אני צריך להסביר לך." דניאל גמגם והתנשף מריצתו אליי " אנחנו צריכים לדבר" אמר בסופו של דבר.
אני : " אני כבר לא חושבת שיש על מה לדבר...."
דניאל:" יש ועוד איך, דברים יצאו מכלל פרופורציה בואי לפארק בעוד שעתיים, לספסל הקבוע.
בבקשה תהיי שם. בבקשה!"
הסתכלתי אליו במבט כואב, לא עניתי. פניתי לביתי.
!@#!@#!@#
בתיה : " תפני פה, אולי היא פה!, מה את עושה!? אמרתי לך לפנות!, לאן את נוסעת?"
שרית: " לפארק, איפה שהיא תמיד נמצאת עם החברים שלה"
בתיה: " לא לא נראלי היא לא בפארק, מוקדם מדיי בשביל פארק."
שרית: " רגע! למה היא באה? בשביל דניאל , היא בטח בבית החולים!"
לאחר חמש שניות של שתיקה בתיה לקחה את ההגה ופנתה פנייה חדה.
שרית :" אעעעעעעעע אמא את השתגעת?!?!?!?!? מה את עושה!?"
בתיה: " הסטודיו לריקוד!"
שרית : " מה קשור אף אחד לא נמצא שם עכשיו!"
בתיה: " תסעי אמרתי לך!"
שרית :" טוב דיי! דיי עם הלחץ! אני נוסעת! תנסי בנתיים להתקשר שוב!.
בתיה: " שקט אל תצעקי עליי אני עדיין אמא שלך!"
שרית : " טוב תתקשרי!"
בתיה: " אני מתקשרת שקט!"
בתיה חייגה את מספרה של חן.
..........:" הלו?"
בתיה:" חן! חן איפה את תעני לי! את בוכה? חן! איפה את אנחנו באות לקחת אותך.
..:" אמא? "
בתיה : " חנוש בבקשה תגידי לי איפה את נמצאת אנחנו נבוא לאסוף אותך.
אני : " ליד הסטודיו לריקוד " אמרתי כשדמעות מציפות את עיניי.
שרית עצרה את האוטו בצד.
שרית :" איפה היא?
בתיה : " ליד הסטודיו לריקוד... " אמרה בשקט כשדמעות בפניה. " כל אמא מרגישה יותר מאשר יודעת איפה בתה נמצאת, ההגיון פה אינו חשוב."
!@#!@#!@#
ראיתי את האוטו של שרית ולידה יושבת אמא.
נכנסתי ולא אמרתי למילה.
וככה עברה לה כל הנסיעה, שתקנו שלושתנו. כעסתי על אמי, עוד לא הייתי מוכנה לדבר איתה.
הגענו לבית, ירדתי ונכנסתי לחדרי בלי לומר מילה. נשכבתי על מיטתי, הבטתי בתקרה ונרדמתי אחרי היום המטורף הזה שעברתי.
!@#!@#!@#
דניאל ישב על הספסל הקבוע שלו ושל חן, ישב וחיכה.
הוא רצה שהיא תגיע, כל כך רצה. הוא רצה לספר לה שהוא טעה, כמה שהוא אוהב אותה, רוצה שיחזרו לאהוב.
דניאל ישב על הספסל וחשב. 'אהבה זה ידידות לוהטת'.
דניאל ישב וחיכה.
אבל חן..
לא הופיעה.
!@#!@#!@#
קראתם:P? אל תשכחו להגיבב!! (:
שיהיה לכולכם סופשבוע מדהים=]