!@#!@#!@#

...: " שלום, אני ד"ר יוספוב אני מטפל בבתכם נעמה. אני מצטער להודיעכם.. אבל....................................

כנראה שיש לה לוקמיה."

שתיקה השתררה בחדרו של הרופא.

!@#!@#!@#

... : " נו דניאל! אוף נו!" חן התלוננה בפני דניאל.

דניאל : " מה עכשיו ילדונת?" אמר וחיוך קסום על פניו.

חן : " אל תקרא לי ילדונת" אמרה חן ועשתה פרצוף עצוב. " אנחנו כבר הולכים איזה חצי שעה ואני רעבה באלי לטרוף משהו"

דניאל :"את יכולה אותי" אמר וחיוך עדין על פניו.

חן : " בוא נלך אלייך"

דניאל :" אולי אלייך ?" שאל בחיוך.

חן : " אבל אין לי כוח למשפחה שלי עכשיו"

דניאל  : " אז יאללה בואי, אה ואל תשכחי שמחר.. אני חוזר לבית הספר."

חן : " לא אתה לא!"

דניאל : " כן אני כן, ואת באה איתי."

חן:" ממש! אני רצה לשם לא סתם באה, אני משתוקקת ללכת לשם."

דניאל : " נו! אז תבואי בהפסקה לפחות"

חן : " לאלאלאלא" אמרה מרוצה מעצמה.

דניאל : " את אוהבת לשגע אותי?"

חן : " מאוד! אבל אל תדאג מאמי אני יבוא בסוף היום"

דניאל : " כמה שאני אוהב אותך" אמר ונשק על שפתיה.

חן : " יש לי רעיון יוו אני גאון אני מרוצה מעצמי אני מדהימה יו אין עלי איזה חכמה אני!"

דניאל : " מה יש לך?"

חן : " מצב כפית" אמרה והוציאה לדניאל לשון. " אל תייחס אליי" אמרה וקרצה לו. חן התקדמה ומשכה את דניאל בחולצתו. "נו בוא כבר עד שאתה זז".

דניאל משך את חן חזרה אחורה והביט ישר לתוך עיניה.

חן : " מה?" אמרה במבוכה.

דניאל : " איך הצלחתי עד עכשיו לחיות בלעדייך אני לא יודע"

פנייה של חן הרצינו, מבטה נהיה עצוב, היא הרכינה את ראשה כלפי מטה.

דניאל הרים את ראשה דרך סנטרה. " אני יודע" אמר.

חן : " אתה לא מבין בכלל איזה הרגשה זאת".

דניאל : " אני יחכה לך תמיד לא משנה איפה תהיי אני יהיה כאן בשבילך מחכה שתחזרי"

חן : "אני לא רוצה להישמע צומי מפגרת אבל זה נכון, יש לך פה בנות אחרות למה שתרצה אותי שאני כל כך רחוקה, אני חוזרת רק עוד חצי שנה"

דניאל : " תקשיבי, בואי נזרום, לא נחשוב על העתיד, יש לנו שבוע לעבור ביחד ואני רוצה שזה יהיה שבוע שלא תשכחי, שיישאר לך טעם טוב ממני, ושלי יישאר ממך. אני אוהב אותך ולא רוצה לחשוב על דברים יותר מדיי."

!@#!@#!@#

... : " היי" נעמה השיבה לעומר בחיוך.

עומר : " אני..אני מצטער, אני לא שמתי לב, הייתי מרוכז בעצמי" אמר בחוסר ביטחון.

נעמה סימנה לעומר להתקרב אליה והשיטה לפניו את ידיה לבקשת חיבוק.

נעמה : " עומר בלי שטויות אתה אחי כן? "

עומר : " לצערי הרב" אמר וקרץ לה.

נעמה הביאה לעומר מכה בגב.

עומר : " אווץ' זה כאב! נו טוב.. הייתי מגעיל אני מרשה לך"

ושניהם צחקו על המיטה.

!@#!@#!@#

עמדנו שנינו בפתח ביתי. הוא החזיק את ידיי.

דניאל : " את לא מבינה כמה אני מאושר שעכשיו את פה.."

אני : " כבר דיברנו ואמרנו ש.." הוא השתיק אותי והביא לי נשיקה עדינה בפה.

דניאל : " לילה טוב, see you" אמר ונעלם עם החשכה.

חזרתי הביתה ופתאום נזכרתי בהודעה המרה על ההורים שלי, החלטתי לא לחשוב על זה יותר מדיי והלכתי לחדרי.

השעה לא הייתה כל כך מאוחרת וידעתי שלכולם יש בצפר מחר.

התחברתי לאייסקיו והייתי על אווי

~*~

פה בארץ, חופשה קטנה מחו"ל ;]

"איתך רוצה לעוף למרחקים

ובך אני אבחר כל החיים "

3> תמיד איתך

~*~

מיד ראיתי שגיל קרא לי תאווי. לא כתבתי על דניאל כי לא רציתי למשוך תשומת לב. הוא יודע שאני אוהבת אותו וזה מספיק. מיד חיוך הציף את פניי.

פתאום נשלחה הודעה מטל חברה שלי.

טלושלי –

חנצ'י?! את בארץ בובה?!

חנוש-

כה מאמי

טלושלי-

ולא חשבת להודיע?!

חנוש-

מצטערת חח לא היה לי כל כך זמן.

טלושלי-

טוב שש מתי רואים אותך? אהה ומי זה הילד באוי שלך?! יש לך חבר מחו"ל?!?! אמריקאי כזה :P ?

חנוש-

חחחחח לאלא אין לי חבר מחו"ל תתפלאי הוא מכאן ואת מכירה אותו....ומחר אני באה יכול להיות בסוף היום.

טלושלי-

מהמהמהמהמה פספסתי פה משהו?! מידד לשפוך הכל.

חנוש-

אני ממש עייפה אני אספר לך מחר בובי=]

טלושלי-

שלא תחשבי שאת הולכת לישון בלי לספר לי!

חנוש-

דווקא כן;] ליל'ט.

טלושלי-

לאאאאאאאאאאאאאאא

לא עניתי לה. סגרתי את האייסיקיו והלכתי לישון.

!@#!@#!@#

... : " דניאל קום לבצפר!" אמו של דניאל צעקה לו מלמטה.

דניאל : " אוף נו עזבי אותי אולי אני אשאר גם היום בבית?"

רבקה : “ ממש לא חמודי, קום תתלבש יש לך בגדים על המגהץ אוכל במטבח התיק שלך מוכן תתרחץ ואבא יקח אותך"

דניאל עשה את עצמו משתעל : " אבל אני לא מרגיש טוב אמא נו"

רבקה : " ניסיון יפה, אם אתה כל כך לא מרגיש טוב אין ללכת לאימונים"

דניאל קם כרוח סערה ממטתו.

אמרו קרצה לו, שניהם הבינו את כוונתם.

דניאל ניגש לאכול את ארוחת הבוקר שלו בליווי אמו.

רבקה : " שלא תחשוב שזה היה קל לגרום להם להאמין שהלכת ברשותנו מהבית חולים. ועוד האישורים, סיבכת אותנו."

דניאל : "אני מצטער כבר אמרתי לך שזה למטרה טובה!"

רבקה : " אוקיי, סלחתי לך, עכשיו מה המטרה?"

דניאל : " אמא אני מאחר! בייביי"

דניאל שם את התיק על הגב שלו.

דניאל : " אבא! אני מוכן, יוצאים".

רבקה : " דניאל גש הנה.."

דניאל : " מה עכשיו אמא!?"

רבקה : " תמסור ד"ש לחן, כלומר, אחמ אחמ" רבקה עשה את עצמה משתעלת " כלומר חברה שלך.." אמרה ושניהם צחקו.

!@#!@#!@#

לכולם כבר התגלה שחן בארץ לשבוע, כמובן בקרב חבריה, והם נהנו לפטפט על זה לפני תחילת השיעור הראשון.

טל : " יש לה חבר את קולטת?!?! והיא לא רוצה לספר לי מיזה והוא מפה!"

מור : אההההה את לא מבינה מה שכחתי לספר לך!! שמעתי את דניאל וגיל מדברים על החברה החדשה של דניאל וסתכלי הוא נכנס לכיתה, תראי איזה מאושר הוא אין בדוק זאת נופר!"

טל : " מזה לכולם יש חברים עכשיו פתאום גמאני רוצה! " אמרה ושניהם פרצו בצחוק.

לפתע הם ראו את דניאל מתקרב.

הוא אמר למור שלום וכשאמר לטל היא חיבקה אותו ובירכה אותו במזל טוב.

טל : " מזל טוב מאמי אתה ונופר יאו איזה חמודים אתם ביחד!"

מור : " כן יאו מזל טוב באמת סחתיין עליך לא מבזבז זמן"

דניאל : " מה על מה אתם מדברות?" דניאל לא מבין מאיפה הם נפלו עליו על הבוקר שני אלה.

טל : " נו אל תשחק אותה כולם יודעים על החברה החדשה שלך"

מור : " נו כן מה אתה מסתיר"

דניאל : " אה גיליתם, אמ תודה רבה נשמות , היו שיעורים במתמטיקה?"

מור : " לא זוכרת"

דניאל : " טוב אני זז, אה ו... חן.. החברה שלי." אמר, קרץ וברח.

המורה נכנסה לכיתה וכל התלמידים ישבו במקומם. השיעור התחיל כרגיל אבל הראש של דניאל, ממש לא היה במתמטיקה. הוא רק חישב את הדקות שנותרו לו עד שיוכל לראות את חן שוב. הוא ידע, ידע שבעוד שבוע היא חוזרת.

הוא החליט להפוך את זה לשבוע הכי מדהים שיכול להיות לה.

דניאל : " המורה? אני יכול בבקשה לשירותים?"

... : " לא אנחנו באמצע שיעור אם אתה לא שם לב! אין יציאות! תתבגרו כבר!"

דניאל : " זה דחוף נו, יש לי שלפוחית רגיזה" אמר וכל הכיתה החלה לצחוק.

... : " צא צא, יש לך דקה להיות פה.!

דניאל יצא למסדרונות בית הספר והקיש את המספר של דוד שלו.

דניאל : " אריק? מה קורה דוד?, כן כן איתי בסדר, שמע, אני צריך טובה...אז ככה..."

לאחר שדניאל סיכם פרטים עם דודו הוא ניתק את הטלפון וחייג את מספרה של חן.

דניאל : " דובית? אני מתגעגע אלייך"

חן : " ימשוגע יש לך עכשיו שיעור!"

דניאל : " יש לי עכשיו אותך!"

חן : " לא נו שמנצ'יק אני לא רוצה שתפסיד חומר נו תחזור!"

דניאל : " אבל את החומר שלי אני מכור אלייך"

חן : " דניאל! אל תשגע אותי ותחזור או שאני באה להחזיר אותך לכיתה"

דניאל : " בואי נראה אותך"

חן : , אני לא ידבר איתך"

דניאל : " טוב טוב אני חוזר. יפה שלי מאוהב בך כל כך תתחתני איתי?

חן : " ברור! יאללה לך לך!

דניאל : " ומה את לא אוהבת אותי?" קולו נשמע עצוב.

חן : " בטח שכן ישמן השומן עלה לך למוח! לך כבר יהרגו אותך ואני אוהבת אותך המון המון המון המון"

דניאל : " טוב יפחדנית אני הולך"

חן : " שש ביי!"

דניאל : " טוב ביי" אמר וצחק לעצמו.

הוא חזר לכיתה עם חיוך ענק על הפנים, חיוך שזומם משהו.