!@#!@#!@#

נעמה הביטה בעיניי הרופא כמחכה להסבר על מצבה, לידה עומר יושב מתוח מתמיד ושני הוריה לצידם מחזיקים זה בידי זה.

...  : " תראו, זה לא סוף העולם, מה שניסיתי בעצם להגיד זה שגילינו את זה בזמן, נכון זה התחיל להתפשט אבל כמו שאתם יודעים יש אמצעים היום וטכנולוגיות משתפרות לעבור את זה ולהמשיך בחיים נורמלים."

עומר : “ דבר כבר, נו, אני לא מבין אז מה אנחנו צריכים לעשות?!"

אמם של נעמה ועומר הרגיעה את עומר שהיה נסער מתמיד, הוא לא יכל לסבול עוד את המתח ויצא מהחדר בחוזקה.

נעמה הרכינה את ראשה, היא לא רצתה שיסבול, היא שנאה לראות אותו סובל ועוד יותר שנאה את המחשבה כי הוא סובל בגללה, בגלל הדאגה שלו כלפיה. היא הרגישה בכל רגע נתון מה עובר עליו, היא ידעה כישום דבר לא מתפקד אצלו, היא פחדה שיעשה מעשה מטורף. מבחוץ הוא אולי נראה 'גבר גבר' אבל בפנים, הוא בן אדם פגיע שספג לא מעט בחיים שלו.

אחרי שתיקה ששררה בחדר לדקה שלמה החל הרופא שוב בדבריו.

... : " אני מצטער, כנראה שהפורום לא היה מתאים, אזמין אותכם לחדרי ואסביר לכם בצורה מפורטת ביותר."

נעמה : " לא ד"ר אתה לא זז מפה, אתם לא תשללו ממני את הזכות לדעת מה יהיה הגורל שלי אם אני ימות או יחיה אם אני אמשיך לעמוד על רגליי מה יהיה איתי מה?" אמרה ודמעות זלגו בענייה. להוריה הדבר היה כה קשה, הם חיבקו אותה ופנו לרופא בבקשה לעזרה. הורים שיודעים שלבתם יש שני אפשרויות, לחיות ולסבול טיפולים, או למות ולעלות לעולם הבא, הורים שיודעים זאת, לבם נקרע יותר מחתך של סכין לאורך הגוף. הורים ששומעים על גורל בתם ירצו להציל אותה בגופם, העיקר שלה יהיה טוב, הורים שמגלים בשורה כה מרה עולמם חרב עליהם, הם נופלים יחד איתה.

... : " כמו שאמרתי, זה לא סוף העולם. נעמה, הסתכלי אליי, אני מבטיח לך שאת תצאי מזה, מבטיח לך שיש מה לעשות, אני לא ייתן למחלה הארורה להשתלט עלייך אני ראיתי לא מעט ניסים אני מ-ב-ט-י-ח לך שאת תצאי מזה בריאה ושלמה!" אמר בתקיפות והביט בחוזקה לתוך ענייה של נעמה ויצא מהחדר במהרה.

עומר שישב במסדרון מחזיק את ראשו, הביט ברופא המתרחק ולאור מבטו החושש של הרופא נכנס פנימה אל בני משפחתו. אדם, אביהם של נעמה ועומר החל לדבר.

אדם :" אני החלטתי, בעוד כארבעה ימים הטיסה יוצאת חזרה לניו יורק, אני אשיג לך את הטיפולים הטובים ביותר ובקרוב מאוד נחל בתהליכים למעבר האחריות על רופאי ארצות הברית, הם יטפלו בך באמצעים הכי טובים שיש וכך תוכלי להמשיך בלימודייך שיקבעו את עתידך. נעמה סימנה לאביה שהיא מסכימה וחיוך עלה על פניה. הכל עדיין לא אבוד, יהיה טוב, היא ידעה.

!@#!@#!@#

דניאל : " אני נכנע את ניצחת טוב טוב רק דיי" הפסקתי לדגדג אותו ושנינו המשכנו לצחוק.

אחרי כחצי שעה נוספת של שטויות דיבורים ובאלגנים נכנסנו לכיוון הבית עם המגבת.

דניאל : " אז את באה להתקלח?"

!@#!@#!@#

הבטתי על דניאל במבט מסוקרן ושובב ביותר, לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי, לא רציתי לעבור את הגבול ולהתחרט אבל באותו רגע שאתה מרגיש בעננים אתה לא מבין באמת מה טוב בשבילך, אתה רוצה ליהנות לנצל כל רגע מאושר כי אתה לא יודע בעצם מתי ייגמר אותו אושר, מתי יילקח ממך באכזריות, מתי כבר לא תוכל ליהנות כמו עכשיו, האם דברים כאלה קורים פעם בחיים?.

אני : " בוא" חיוך ערמומי למדיי כיסה את פניי.

נכנסו עם בגדי ים לכיוון האמבטיה, ואוו כמה שהיא הייתה גדולה, מעניין מי גר פה. דניאל התיז עליי מים קפואים ואני החזרתי לו, כמעט החלקתי והוא תפס אותי, המשכנו להשתובב באמבטיה עד שהחלטתי לשאול אותו.

אני : " אז כן דניאל, התואיל בטובך לספר לי מה זה היה כל זה?" אמרתי לו בטון מבוגר למדיי.

דניאל :  " כן גברת כהן, את לא חודרת קצת לפרטיותי?" אמר באותו טון שבו דיברתי. " חוצפנית" אמר וקרץ לי.

הוא התקרב אליי ונישק אותי נשיקות מדהימות בשפתיי, כל כך אהבתי שהוא עושה את זה, וכל פעם מחדש התרגשתי יותר ויותר, הוא פשוט, פשוט יידע איך עושים את זה, איך גורמים למישהי להיסחף עם הרגשות, איך גורמים לה ליהנות. אט אט נשיקותיו ירדו לצווארי, נהנתי מכל שניה, והמים ממשיכים לזרום עלינו זרם מים פושרים ונעימים, מלטפים אותנו בהמון אהבה שנמצאה באותו הזמן בחדר.

ראיתי איך אני מחרפנת את דניאל במבטים שלי אליו, בנשיקות שעוטפות את גופו באהבה, בשריטות הקטנות שעשיתי בגבו, כאילו נתתי לו טעם של עוד. הגוף שלי שיגע אותו, ראיתי אותו בוחן בי כל פרט אפשרי, בודק שהכל מושלם.

קשר הבגד ים האחורי שלי נפתח באיטיות, ראיתי את מבטו של דניאל בעניים, הוא חיפש את זה, רצה לממש את אהבתו.

אבל אחרי שפיתיתי אותו זה היה מאוד נחמד להסביר לו שפה אנחנו חוצים את הגבול.

אני באמת חושבת שכילדה בגילי ישנם דברים פרטיים רק שלי, שאם ואהבתנו כנה, כל החומות ייפלו בהמשך.

חלק בגד הים העליון שלי נפתח כולו מאחורה, עכשיו הבגד ים היה תלוי רופף על צווארי, והנה דניאל עומד מולי, מחבק, מנשק, נוגע, מלטף, ממלא אותי בחום של אהבה. נשיקותיו יורדות מטה מן הצוואר אט אט, בעדינות ורוך שרק הוא מכיר, שרק הוא מסוגל להם. והנה ראשי יורד באיטיות רבה לחטוף את שפתיו לנשיקה סוערת מלאת תשוקה. החלטתי לעצור את הטירוף שאליו הגענו. רציתי יותר מכל לעבור לשלב הבא עם דניאל אבל לא יכולתי, ההגיון מנע ממני לבטאות את הרגש, לא ידעתי אם זה טוב, לא ידעתי אם זה לא, החלטתי לשים את ההחלטות בידיו של ה', ידעתי שמה שצריך לקרות יקרה. ואם עכשיו זה לא נראה לי לנכון יכול להיות שארצה מחר, בשבוע הבא או אפילו בחודשים הבאים נראה לי הגיוני ביותר. שנאתי את העובדה שההגיון משתלט לי על האהבה, זה לעומת הכל, ממש לא נראה לי לנכון, החלטתי בנתיים להשאיר את זה ככה. פחדתי פחד מוות שלדניאל יימאס ממני, שאני לא נותנת לו מה שהוא צריך והוא יעזוב אותי לטובת אחרת. והמחשבות הכו בי כמו פטיש, ושוב לא נתתי לעצמי ללכת אחרי הרגש, ושוב משהו חסם אותי מלהמשיך הלאה, להמשיך לאהוב ולהעניק אהבה.

הרי כל הזמן נשאלת השאלה שוב ושוב במוחי למה אף פעם לא היה לי חבר קודם לכן, יפה אני כן, מושכת ואפילו מאוד, סימפטית נחמדה ילדה רגילה, לפעמים קצת רעה אבל כן מסוגלת לכבוש לב של גבר. למה הפחד יודע תמיד למצוא את הדרך להשתלט עליי? למה ההגיון תמיד משתלט לי על הלב ולא משאיר רגש אחד חופשי ואף קטן לעלות למוחי ולמלא אותו באהבה. התסכול פשוט הרג אותי.

דניאל חיבק אותי חזק חזק כאחד שקרא את מחשבותיי.

דניאל : " אני אוהב אותך יותר מהכל, אני רוצה שתדעי שתמיד אני אחכה לך, לא משנה איפה תהיי ומתי תחזרי" הוא הביט בעיניי. " חן, תירגעי, זה בסדר, לכל אחד יש את הזמן שלו לדברים האלו, אחכה לך עד מתיי שתהיי מוכנה"

אני : " אתה לא מבין" דמעה ירדה על פניי. " אני לא מסוגלת להעניק לך את מה שאתה ראוי לו, את מה שאתה רגיל אליו.

דניאל : " את הענקת לי יותר ממה שראוי לי בכך שנתת לי הזדמנות לאהוב אותך, להעניק לך אהבה שמיועדת רק לב, אני לא חושב שמגיע לי יותר טובה ממך, אני חושב בכלל שאין יותר טובה ממך, חן תביני, אני מאושר מההזדמנות שנתת לי להיות בחכך, אני לא התרגלתי לשומדבר הניסיון שלי לא משנה כלום, העיקר הוא שאני אוהב אותך."

אני : " אני אוהבת אותך כל כך דניאל יותר מכל דבר אחר שקיים בעולם הזה" אמרתי והתכוונתי לכל מילה שיצאה לי מהבטן, אבל השם 'עומר' לא הפסיק להדהד לי בראש. ידעתי שאני חייבת לספר לדניאל אבל פשוט לא היה לי אומץ.

דניאל : " ועכשיו תני לי לגרום לכך שאלה יהיו הארבע ימים הכי מאושרים בחיים שלך, בבקשה" דניאל הביט בי בפרצוף של כלב קטן ומתחנן.

אני : " דיי, אל תעשה לי את זה, אתה יודע שזה כובש אותי. נו טוב, אתן לך " אני לא יכולה לעמוד ביופי הזה, הוא כל כך חתיך כל כך מדהים מה הוא עושה עם אחת כמוני ? ופה הבנתי כמה הביטחון העצמי שלי בקנטים. לא, הוא איתי כי אני מי שאני, הוא התאהב בי בגלל האופי שלי שכבש אותי, והיופי שלי לא פחות טוב משל אף אחת אחרת גם אם אני לא בלונדינית עם עניים כחולות.

הגעתי לביתי וניגשתי למחשב. ישר קראתי את האווי של דניאל, הוא היה על לא זמין.

-~-

" אני רוצה שתדעי זה מכאן עד הסוף

בטוב וברע אני אמשיך לאהוב"

חן שלי, אם רק הייתי יכול לתאר כמה האהבה שלי אלייך גדולה

תפנימי, את האחת והיחידה, אני אוהב אותך!

-~-

החיוך שהציף אותי, הוא בלתי ניתן לתיאור.

מיד רשמתי אווי.

-~-

חזרתי, חזרתי מישהי אחרת.

טובה יותר, חזקה יותר, חכמה יותר, ומאושרת יותר(:

דניאל, בחיים לא האמנתי כמה אהבה יכולה להיות גדולה קודם לכן,

אתה הוא האדם שהוכיח לי את ההפך.

כ"כ אוהבת אותך3>

When I think back
On these times
And the dreams
We left behind
I’ll be glad 'cause
I was blessed to get
To have you in my life

-~-

מיד ראיתי שגיל קרא לי תאווי, כאב לי עליו, אבל באמת שלא היה לי זמן לחשוב פה על אחרים, הייתי כל כך מאושרת שלא היה אכפת לי מכלום, מיד אחרי גיל טל קראה לי תאווי ומייד שלחה לי הודעה.

טלושלי-

חןןןןןןןןןןןןןןן שלא תחשבי שאת פתורה מלספר לי!

חנוש-

מאיפה אתתתתתת יודעת?

טלושלי-

נו כמו תמיד. יודעת הכל. דה.

חנוש-

חחחחחחח מחר מאמי שלי אני עייפה ברמות

טלושלי-

אואו, מענין למה עייפה, אחמ אחמ שובבים שכמותכם. טוב ביוש בובה חלומות פז(: תחלמי על דניאל שלך! ;]

חנוש-

חחחחחח שתקי בייביי מאמי לוביו 3>!

שכבתי במיטתי לאחר הערב הכל כך מדהים הזה. אז פעם חשבתי שזה יכול להיות רק בסרטים, היום אני רואה שזה גם יכול להיות במציאות. אני כל כך מאושרת! חיוך ענק הציף לי את הפנים. וכאן, כאן ועכשיו, אני מתחילה להעריך את עצמי ולראות שכן! אני שווה משהו ומי שזה לא נאה לו יכול פשוט ללכת.

לאחר ככמה דקות של מחשבות הנחתי את ראשי על המיטה ונכנסתי לתוך שינה ארוכה.

בבוקר העיר אותי הפלאפון שלא הפסיק לצלצל, עניתי מתוך שינה.

זאת הייתה טל. מה טל לא ידעה זה שמאחוריה עמדה נופר, שהקשיבה לשיחה המרתקת בין טל לחן.

טל : " מה הערתי אותך!?"

אני : " כן! אבל לא נורא נסלח לך"

טל : " איך היה נו ספרי כבר!"

אני : " אוי טל נו באמת זה לא הזמן"

טל : " אוף איתך, טוב לפחות נו... את יודעת.. היה משהו מעניין!? אחרי כל הנרות הפתקים והבריכה חייב להיות משהו!" קול שובב מאוד נשמע מפיה של טל.

אני : " לא מאמי תוציאי לך את זה מהראש."

טל : " נו באמת, ואפילו לא מקלחת נחמדה"

אני : " אמממ....על זה דווקא יש וויכוח"

טל : " דייייייי, את לא רצינית! מזל טווב יפה שלי סופסוף מאמי יאוו אני כל כך שמחה בשבילך התבגרת! " טל אמרה בקולה המתלהב והנרגש.

נופר הספיקה לשמוע מה שרצתה והלכה לכיתה.

אני : " למה נראלך יאו איזה ראש יש לך, זה היה עם בגדי ים צאי מזה"

טל : " אה נו טוב, אז תגידי את סתם מלחיצה אותי! חן החסודה" טל אמרה וצחקה.

אני : " בגללך עכשיו אני צריכה לקום אני כבר לא אצליח לחזור לישון."

טל : " טוב אחר כך את באה לבצפר שלא תעיזי לחשוב שלא."

אני : " טוב יחופרת, אני אבוא לקראת סוף היום. יאללה בייביי מאמי"

טל :" ביי שמנה אוהבת אותך"

נופר כל כך חיפשה משהו שלא יותיר את חן מנצחת והיה לה, היה לה את הגו'קר.

היא אפילו לא תיארה לעצמה למה זה יגרום. היא רק רצתה לעשות לחן רע, לגרום לה להצטער על זה שפגעה בה כל כך, לא לתת לה להיות מאושרת, אבל אפילו היא לא ידעה כמה היא תצליח.

אז, כחשבתי שהכל טוב ויפה, לא ידעתי מה מצפה לי בהמשך.

תמימה, זאת בדיוק המילה המתאימה.

ארבע ימים אמרתי, ארבע ימים לחזור שנראו בעניי כל כך קצרים.

לא תיארתי לעצמי כמה הם יכולים להיות ארוכים.

!@#!@#!@#

בקרוב 2300 כניסות חח