אז, כחשבתי שהכל טוב ויפה, לא ידעתי מה מצפה לי בהמשך.

תמימה, זאת בדיוק המילה המתאימה.

ארבע ימים אמרתי, ארבע ימים לחזור שנראו בעניי כל כך קצרים.

לא תיארתי לעצמי כמה הם יכולים להיות ארוכים.

!@#!@#!@#

'נו טוב', אמרתי לעצמי 'היא כבר העירה אותי אז כבר נקום'.

מצב הרוח שלי על הבוקר היה טוב מהרגיל, הייתי בתוך עצמי לא חשבתי על אחרים. זו זכותי פעם אחת באמת בניגוד לכל להתעסק בעצמי ולא בבעיות האחרים.

התמתחתי כאשר הרמתי את גופי מהמיטה. היה לי מצב רוח טוב מהרגיל. הדלקתי את המערכת  על השיר

Everytime We Touch של Cascada כמה שחרוש ככה אני אוהבת אותו.

התחלתי לרקוד ולהתמתח ובעיקר לשחק אותה בתחילת השיר שכביכול איטית. שמתי את ידי כמיקרופון מול פי והתחלתי לשיר עם הרבה מאוד דרמה. באמת הייתי מאושרת.

I still hear your voice, when you sleep next to me.
I still feel your touch in my dreams.
Forgive me my weakness, but I don't know why.
Without you it's hard to survive.

ואז הגיע הפזמון.

אפשר למור שעם פיג'מה מינמלית הכוללת תחתון 'דפוקאותי' של מיקימאוס וגופייה רופפת היה לי מאוד נוח להשתגע.

התחלתי לקפוץ לשיר בקולי קולות, לצרוח, לרקוד ובעיקר להנות.

'Cause everytime we touch, I get this feeling.
And everytime we kiss I swear I could fly.
Can't you feel my heart beat fast, I want this to last.
Need you by my side.
'Cause everytime we touch, I feel this static.
And everytime we kiss, I reach for the sky.
Can't you hear my heart beat slow.
I can't let you go.
Want you in my life

קפצתי על המיטה, ממש התחרפנתי וזה באמת היה כיף מהרגיל!

בזמן שהשיר המשיך להתנגן לו, ביחד עם תנועותיי הרבות, המוזרות, המשוגעות ובעיקר השמחות הלכתי לכיוון הארון שלי. פתחתי אותו בזמן שאני זזה לפי קצב השיר, לוקחת לי ג'ינס קצר, גרביון ורוד בגוון אפרסק בהיר עד הברך וסטרפלס ורודה בצבע כהה יותר מהגרביון. אפשר לומר שהשמחה השפיעה עליי מהרגיל, מיהרתי לערוך מקלחת חמה, להתלבש, לצחצח שניים ופניתי לחמם את המחליק בזמן שאני מכינה במטבח טוסט טעים עם רוטב פיצה זיתים ותירס.

כמובן בזמן שהכל נעשה בזריזות ובשמחה המוזיקה פעלה בפול ווליום ולי? ממש לא היה אכפת. הבית היה ריק, רק אני הייתי בו, כנראה אמי יצאה לסידורים ושרית פנתה לעבודה ככה שאני לגמרי לבד.

השירים המשיכו ועברו, זה היה הדיסק הישן של Cascada שכלל שירים רבים שמחים וקופצניים.

בניהם היה את, Bad Boy,  Ready For Love,  Miracle הכוללים תווים ואקורדים של טראנסים שיודעים להקפיץ ולא להפיג ולו טיפת שמחה שיש באוויר או יותר נכון לומר בלב.

!@#!@#!@#

"שני את לא מבינה מה יש לי לספר לך דיבור דחוף!", נופר העבירה לשני את פתקה דרך תלמיד בכיתה וישב לפניהם, באמצע שיעור אנגלית.

" נו ספרי במילא המורה לא מעניינת אותי עם הדיבור שלה, מעניין לי תתחת איך כותבים הווה מ-ו-ש-ל-ם" שני העבירה לנופר את הפתק באותה הדרך שהעבירה לה נופר , היא קראה אותה וחייכה לעצמה לאור הבדיחה הפרטית והחליטה לכתוב לה על מה שמעה.

" קיצור שמעי בבוקר שמעתי את טל מדברת בטלפון עם חן מסתבר שאתמול דניאל עשה לה משהו לא מעניין אותי בדיוק מה כל מיני נרות וכאלה נו את בטח יודעת קיצר הם עשו את זה! אני כמעט בטוחה מליון אחוז אין הוא לא עד כדי כך דפוק מסתבר שהבתולה שלנו לא כזאת קדושה!!" נופר כתבה וקראה את פתקה שוב בדקה שלא שכחה שום פקט ואז הוסיפה מלמטה " תקשיבי זה יכול להרוס אותה, זה בטח משהו סודי אפשר נו את יודעת, לנצל את זה, אנחנו נחשוב כבר איך" כתבה והעבירה חזרה לשני.

... : " חלאס כבר עם זה! קחי תתני לה לבד" אמר התלמיד שדרכו העבירו.

... : " מה הולך פה? נופר מה זה צריך להיות, תני לי מיד את הדף!" אמרה המורה.

נופר :" לא לא, נו זה סתם אני מצטערת אני מכניסה את זה לתיק" נופר הסתובבה לעבר התא הקטן שבתיקה והניחה שם את הפתק. היא לא שכחה לזרוק לעבר התלמיד הערה מגעילה שכללה את העובדה כי הוא מלשין.

המורה המשיכה בשיעור ונופר הודתה שלא ראתה את הפתק.

כאשר נגמר השיעור שני רצה לנופר במטרה לדעת מה גילתה.

נופר: " יאו אל תחפרי לי פה, בואי החוצה" עם הדיבור הפרחי והפוזה שהייתה נראית לעיין יצאו השתיים לכיוון המסדרון בריצה.

נופר : " יאו תסתכל לאן אתה הולך פעם הבאה" סיננה נופר בעצבים לילד שניתקל בה מבין כל התלמידים.

רק מה שהיא לא שמה לב, זה שאותה דחיפה הפילה את הפתק הקטן שהיה חבוי בתא הקדמי שבתיקה.

!@#!@#!@#

' איך באלי עוד טוסט' אמרתי כשהמשיכה הבטן שלי לקרקר בסיומו של הטוסט הראשון. בזריזות הכנתי לי עוד אחד ועד שהיה מוכן פניתי למקרר ומזגתי לי שוקו. עם הכוס פניתי למחשב מוצאת את עצמי בודקת אווים של ילדים כמו ילדה משועממת, כאילו באמת מעניין אותי לדעת מה אנשים כותבים, אבל שיהיה, לפעמים אווים אומרים הרבה מעבר למילים.

דניאל היה על לא זמין וכתב:

-~-

חן אתה כל חיי

וכל מילה נוספת מיותרת

-~-

אני מאוהבת בו, איךה וא תמיד יודע מהם המילים הנכונות לגרום לי לעלות חיוך ענק על הפנים שלי.

האווי של טל לעומת זאת היה:

-~-

ככל שתאמינו באנשים ככה רק תפגעו יותר.

בבצפר........בוקר חרא.

חנצ'י מאמי שלי דיבור דחחחחחוף!

-~-

האווי של ליטל היה כזה:

-~-

"שתתחיל להתגעגע תזכור שאתה זה שנתת לי ללכת"

עדיין אוהבת אותך.

-~-

אוי נו באמת, שוב האלעד הזה, היא זקוקה לשיחת עידוד ודחוף, בשביל החברות שלי ידעתי שאת האושר שלי עליי להניח בצד כדי לייעץ להם ולעזור להם להתמודד. התכוונתי לעשות את זה ישר שאלך לבית ספר.

הטוסט הטעים שהכנתי לי היה מוכן ופניתי לראות קצת סדרות בטלוויזיה.

האווי של גיל היה כזה

-~-

אני ואת זאת האהבה מהשמיים

אני ואת זה החיבור הכי נכון

רואים אצלנו את האושר בעניים

להיות איתך זו הרגשה של ניצחון

יום יבוא ואת תביני שאני הוא האחד בשבילך

-~-

לא ידעתי למי הוא מתכוון וגם העדפתי להתעלם מזה. פחדתי להסתבך ועכשיו שהכל מושלם, לא רציתי להרוס.

!@#!@#!@#

...:" אחי, בוא בוא שניה"

... : " אה גבר?"

... :”  קלוט קלוט.."

...:" פשיי סחטיין עליו, האמתי לא האמנתי שיצליח לו."

...:" בוא בוא נחפש אותו"

...: " טוב קח"

...:" זרוק את זה פה מה אכפת לי"

!@#!@#!@#

הבטתי בשעון. הוא הראה 12:15 החלטתי להתארגן ולצאת לכיוון בית הספר, במילא אין לי מה לעשות יותר בבית, מאוחר יותר נזכרתי שעליי להתקשר לרון, להתעדכן במה שקורה בבית ספר שם, בניו יורק.

כל מיני חובות שעליי לעשות עברו במוחי אחת מהם, הייתה ליצור קשר עם נעמה כיוון שהשיחה שלי עם עומר לא נגמרה מי יודע מה בפעם הקודמת.

התאפרתי מעט בזריזות ולבשתי את הבגדים שהכנתי לי, נעלתי את הנעליים השטוחות, פלאפון מפתח ויצאתי.

!@#!@#!@#

...: " אואו רגע רגע שמעו כולם"

...: " שתוק תן את זה שניה גם אני רוצה לראות"

...:" טוב אם תהיו בשקט כולכם תוכלו לשמוע" הוא נעמד על הכסא שהיה מונח באמצע המסדרון והחל לקרוא.

...: "בלה בלה בלה.. לא מעניין או הנה.. אתמול דניאל עשה לה משהו לא מעניין אותי בדיוק מה כל מיני נרות וכאלה נו את בטח יודעת קיצר הם עשו את זה!! אני כמעט בטוחה מ-ל-י-ו-ן אחוז" אמרת והדגיש כל אותו ולאחר מכן המשיך בדבריו " אין הוא לא עד כדי כך דפוק, פשיי זיין אחושרמוטה..קיצר אני ממשיך..מסתבר שהבתולה שלנו לא כזאת קדושה!! אואואו דניאל הפציץ חכו חכו יש פה עוד.....תקשיבי זה יכול להרוס אותה, זה בטח משהו סודי אפשר נו את יודעת, לנצל את זה, אנחנו נחשוב כבר איך"  אחד הערסים של השכבה צעק לקול הצוחקים שמסביב אשר ראה את דניאל עובר ממולו לכיוון כיתתו.

... : " אחי בוא בוא גבר"

דניאל : " מה?" אמר כלא מבין.

.. : " אתה.....אתה אחד משלנו"

דניאל : " על מה אתה מדבר?"

... : " אל תשחק אותה, אתמול, אתה והזונה שלך אתמול.......אה??"

דניאל הביט בילד שמולו המום, הוא לא חשב פעמיים והעיף לעברו בוקס בחוזקה ישר לפניו.

הילדים החלו להתאסף מסביבם למראה המכות שמולם.

דניאל : " תקשיב ותקשיב לי טוב, שלא תעיז לדבר אל חן ככה!" אמר והחטיף לו בעיטה נוספת.

טל ומור ראו את ההמולה מרחוק והחליטו להתקרב ולראות מה קרה.

כאשר שמו לב כי דניאל מעורב מיהרו להפריד ולהבין מה קרה.

טל : " דניאל, בוא!! עזוב אותו ובוא מיד!"

דניאל : " לא עוזב ולא כלום הוא ישלם"

... : " אני לא עשיתי כלום, לא אשמתי שחברה שלו נותנת"

טל ומור היו בהלם! הם עמדו בשוק ולא זזו. טל הביטה על דניאל במבט שואל והוא השפיל את מבטו כלא ידע מה להגיד.

טל  מיהרה ומשכה את דניאל לצד.

טל : " זה נכון, קרה משהו אתמול?" דניאל לא ענה והשפיל את מבטו, המכות בפניו כאבו אבל יותר כאב לו המחשבות של תלמידי בית הספר.

טל : " דניאל!" הוא עדיין לא ענה ומבטו לא זז מהבלטה שמתחתיו.

טל : " אני לא מאמינה, אתה פשוט חתיכת חרא, אני לא מאמינה בשביל מה עשית את כל זה בשביל מה? בשביל לצאת גבר? סחטיין עליך הצלחת, אתה והשמועות שלך..ואני עוד חשבתי שאתה שווה משהו" טל דחפה אותו דחיפה קלה ורצה משם במהרה לכייון מור, היא ידעה שהיא חייבת לעשות משהו אחרת יקרה משהו רע.

ודניאל? עומד, ולא מבין למה לא יכל להגיד לה את האמת, להגיד לה שלא קרה כלום, שהוא לא התכוון לעשות לה כל רע, שהוא מכבד את חן ולגמרי לא מזלזל בה, שהוא באמת אוהב אותה, בכנות ובנאמנות.

ולטל..זה בכלל לא היה נראה ככה. היא הרגישה איך הוא מנצל את חברתה, הרגישה דקירה בלב כשידעה איך חן תפגע כשתדע, אחרי ששמרה על כבודה, על קדושתה. היא ידעה איך חן שנאה את הבנות שרצות עליהן שמועות בכל בית ספר, היא ידעה כמה היא מזלזלת בבנות כאלה, כמה היא לא יכולה להביט להם בעניים אחרי שכאילו מכרו את עצמם ואת גופן בגיל כה מוקדם, גיל שרק מתחילים בו בעצם ללמוד.. ללמוד על החיים עצמם.

!@#!@#!@#

עצרתי בקיוסק של משה וקניתי לי בקבוק נסטי, והמשכתי בדרכי לכיוון בית הספר.

נכנסתי לבית הספר כדקה אחרי הצלצול, שמחתי שהיום יש להם יום קצר ואוכל לבלות עם דניאל את שארית היום וגם עם כמה מחבריי..

כשעברתי בשער כל המבטים הופנו אליי, זה היה מאוד מוזר הרגשתי איך בוחנים אותי, צוחקים, מצחקקים, מסתודדים. לא הבנתי דבר אבל כמו תמיד, לא בדיוק היה לי אכפת.

ראיתי מרחוק את טל מתקרבת אליי במהרה, מחבקת אותי ומושכת אותי למקום שקט.

אני : " מה יש לך מה הקטע הזה, דברי נו אני רוצה לראות את דניאל"

טל : " לא בטוח שתרצי לראות אותו אחרי מה שאני יספר לך."

אני : " מה קרה, מה יש לך?" אמרתי כאשר ראיתי את המבט הלחוץ בעינייה.

היא שתקה מספר שניות ואז החליטה לדבר.

!@#!@#!@#

הפרק יצא קצת ריקני לפי דעתי, עומק בטוח יהיה בפרק הבא (:

 שאותו אעשה היום בערב כשאחזור מהסטודיו אשתדל לשים אותו מחר כדי לפצות אותכם על הזמן שחיכיתם=]

יום נעים לכולם