!@#!@#!@#

טל : " טוב הגענו! תכירי! בית משפחת יוסף"

אני :" טוב עשית ממני סתומה!"

טל :" אה את לא?" אמרה בפרצוף מופתע.

אני : " אני יראה לך מזה לא!" אמרתי לה ותאמת היא הצליחה לעלות לי חיוך על הפנים.

נכנסתי אליה הביתה והייתי בשוק.

טל : " מסיבה קטנה להעלאת המורל סרט טוב פופקורן ממתקים וחברים ישפרו לך את ההרגשה?"

!@#!@#!@#

... : " הגענו הגענו הגענו!" צעקה נעמה לעומר כאשר הגיעו לתל אביב אחרי שעתיים וחצי של נסיעה מייגעת.

עומר : " טוב תרגעי! מה הקטע" אמר וצחק עליה.

נעמה : "  הפעם האחרונה שהייתי בתל אביב הייתי ממ שנה שעברה נראלי, כבר נמאס לי מהצפון לא אשמתי!"

עומר :" באנה את שקרנית!"

נעמה : " מה עכשיו?"

עומר : " לפני שבוע היית פה כי נחתנו מהטיסה אז שתקי"

נעמה התחילה להפתק מצחוק " אח אח איזה אח דפוק יש לי, השדה תעופה בלוד לא בתל אביב!!!!!!"

עומר : " the same thing  "

נעמה :” אואו עומר יודע אנגלית!"

עומר  : " עלי עלי כבר ישמנה חוזרים חזרה"

נעמה: " שכח מזה ועכשיו בוא אחריי" נעמה משכה את עומר מחולצתו במבט זומם לעבר המשך הרחוב ביציאת התחנה המרכזית החדשה בתל אביב.

!@#!@#!@#

ישבתי בין כולם, הם השכירו את הסרט אמריקן פאי, מצאו להם סרט להשכיר החרמנים האלה. ניסו לשמח אותי, לגרום לי לצחוק, לרגע לא הזכירו לי את...את דניאל. לרגע לא חשבו להזכיר את מה שבאמת קרה.

באמת שהיה כיף, או שלפחות ניסיתי שיהיה לי כיף. אבל הוא לא יצא לי מהראש, התגעגעתי אליו.

הרצתי במוחי שוב ושוב ושוב את כל מה שקרה, אם היינו הולכים לפארק כמו שהוא רצה, והוא היה מסביר לי הכל היה אחרת.

אז למה הגבתי ככה? האם זה היה עד כדי כך נורא?

למה אכפת לי כל כך מה אנשים אומרים? למה מזיז לי מה שהם חושבים עליי?

ידעתי את התשובה. ידעתי אותה במדויק.

אבל הפחד להודות בה הכה בי שוב ושוב.

היה קשה לי, קשה לי יותר מהכל להודות, להודות בזה שאני שונאת את עצמי, לא שלמה עם עצמי, שואפת לשלמות.

ניסתי שוב ושוב להוכיח לכולם שאני מושלמת, ניסיתי להוכיח לעצמי.

מבפנים תמיד רציתי להיות מי שאני. קינאתי בכאלה שלא שמו על העולם, חיו את חייהם והיו מאושרים. בילדות הנורמליות שחשבו שהם מלכות העולם ובזכות זה היו מאושרות. קינאתי באלה שלא חושבות שהם מלכות העולם אבל עובדה שהם כן.

קינאתי בכל כך הרבה דברים שנראים כל כך שטחיים אבל בעצם הם כל כך לא.

כי לקבל את עצמך יותר חשוב מכל דבר אחר בעולם וזה דבר שמאוד השפיע לי על הביטחון העצמי הגבוה שלי ששאף לאפס עגול וגדול.

וסוף סוף מצאתי אהבה, את האחד שיהיה שלי, שיהיה איתי. ניסתי לסמוך עליו עד כמה שיכולתי ופחדתי, פחדתי לעבור את הגבול המותר. כשאתה שם אתה לא מודע לגבול, אתה זורם איתו, אוהב אותו, התשוקה ממלאת אותך באהבה. אתה רוצה רק עוד ועוד ועוד לא מוכן להפסיק, אתם זורם, נהנה, מכאיב שורט, אבל כל כך אוהב, טועם, מלטף, נוגע מחבק, מקווה להכי טוב שקיים, להכי טוב שלך, שלו, שלכם יחד.

ואז אתה עובר הלאה, והמחשבה לא יוצאת לך מהראש. אתה יושב לך בבית על כסא, על ספה, במיטה, יושב וחושב, חושב על מה שהיה. אתה לא מודע אם זה מותר או אסור, והמצפון אוכל אותך, האי וודאות על מה שעשית מציק בך, לא מבשר טובות, ואתה לא מנוסה, אתה פוחד שמה זה לא בסדר, וזה בא מבפנים, עם התסכול עם הכאב, ואתה דומע, פוחד מהמאבק העצמי הזה. אין לך עם מי לדבר. זה אתה בעולם משלך, ובן זוגך האוהב. וקשה לך, ואתה לא יודע מה לעשות, אתה מתגעגע, אבל המצפון והתסכול מכים בכל תוקף. ואז איכשהו אתה מדבר, ורואה כמה זה לגיטימי, רואה שזה הגיל, זה התרגיל, זה רגיל וזה קורה לכולם. ואז אתה שמח כי אתה לא לבד, כי יש לך מי שיתמודד איתך, שיהיה איתך, שיהיה שלך, שיאהב אותך.

... : "  חן? חן? חחחן?!" הקריאה של ליטל קטעה את מחשבותיי.

אני :" אה מה?" אמרתי בבהלה.

ליטל : " תעבירי לי את הפופקורן ישמנה" אמרה שחיוך ענק מוטל על פניה אבל עצב גדול נראה בעיניה.

הושטתי לה את הקערה אך מבטנו נפגשו. קלטתי את מבטה העצוב. היא השפילה את פניה וחזרה לחיוכה המזויף.

לאחר כשעתיים כולם כבר התפזרו טל וגיל התחילו לצחוק ולעשות שטויות במטבח. אורן ורוני תפסו להם פינה טובה במרפסת. מור נרדמה בסלון ונראתה כמו מלאך קטן שיישן לו ואילו ליטל ואלעד מצאו את מקומם בחדר של טל בפוזות אינטימיות ביותר.

כשהלכתי לכיוון השירותים שמעתי מבלי להתכוון את השיחה של ליטל ואלעד. באמת שניסיתי לא להקשיב אך ששמעתי את שמו של דניאל עולה בשיחתם ידעתי שעליי לשמוע, שה' רוצים שאקשיב גם אם זה לא הדבר הנכון לעשות.

אלעד : " אז את מבינה? אני בטוח מליון אחוז שדניאל לא כזה וגם שדיבר איתי, אין הוא נשמע אחר נשמע מאוהב אני רק צחקתי עליו!!" אמר לליטל כאשר הוא ישב ונשען על הקיר והיא שכבה עם רגליו בזמן שהוא משחק משערה ומלטף את פניה.

ליטל : " אל תהיה מניאק דיי מסכן תראה איזה רומנטי הוא עם מה שעשה לה"

אלעד :” כן אבל דפק אותה אחושרמוטה עכשיו"

ליטל :" לדעתי היא לקחה את זה סתם קשה כי חשוב לה מה אנשים אומרים אבל זה הגיל אין מה לעשות אם עליה לא יתפחו שמועות אז על מישהו אחר במקרה היא נפלה על זה"

' יאו אני כל כך סתומה סתומה סתומה סתומה' חשבתי בקול רם תוך כדי שאני מכה את עצמי במצחי.!

ליטל : " מסכנה איך היא נפגעה, כואב לי עליה כי היא חושבת שהוא ניצל אותה"

מבטי אל החשכה במסדרון התרכך ונהפך לתמים יותר, הגעגוע אחז בלבי.

אלעד :" כן, ועוד דווקא לה, שתמיד היה קיים בה הפחד מכל החארות האלה ותאמת לא חזר כאלה שירצו סתם לנצל בנות אבל לא הוא! לא דניאל! הוא לא כזה אני אומר לך"

ליטל :" בנתיים הוא הוכיח ההפך לך תדע אני חושבת שהוא מניאק, הוא לא כמו שהוא נראה, משחק אותה מאצ'ו כזה דון חואן ומאחוריי הגב יודע לתקוע סכינים בגב"

אלעד :” ליטל, שיעשו מה שבראש שלהם נכון לעכשיו זה לא כזה מעניין אותי" אמר לליטל שחיוך שובב היה מוטל על פניו.

ליטל : " אז מה כן מעניין אותך?" אמרה לו כאשר אותו חיוך מוטל על פניה כאחת שקוראת את מחשבותיו.

הוא התקרב אליה באיטיות, הרכין את ראשו לכיוונה וסחף אותה לנשיקה תשוקתית וסוערת.

פתחתי את דלת השירותים מתאפקת שלא לבכות, סוגרת את הדלת מאחוריי, ונשענת עליה עם גבי.

אני נופלת אט אט, תוך כדי ההצמדות שלי אל הדלת כלפי הרצפה, נופלת וזולגת בקצב הדמעות שפרצו להם.

מחבקת את רגליי ונכנסת לתוך מחשבותיי, לא מצליחה להבין איך הכל קרה כל כך מהר.

בלי שום התרעה מוקדמת.

בלי שום אזהרה.

נורה בי חץ, שבלבי ישר פגעה.

הוא רמס אותי, רמס לי את האהבה.

וכעת כאן אני יושבת, בתוכי, ופגועה.

אני מחבקת את רגליי, מקרבת אותם לעצמי.

מנסה למצוא לי מגן אלך יודעת, כל החומות כבר נפלו.

מעבירה את ידיי הימנית על ידי השמאלית, מלטפת ועוצמת את עיניי.

מדמיינת שהוא כאן איתי, לידי, לצידי. לא עוזב, לא נוטש, שהוא כאן, כאן, מחבק אותי.

!@#!@#!@#

... " חסר לך שזה נוגע בי! אני מזהירה אותך! ההורים שלי יהרגו אותי לא גיל לא!"

גיל : " תזהרי או לא הנה אני בא!"

גיל החזיק בשק הקמח שהוציא מהארון ואיים על טל בעזרתו.

טל : "דיי דיי לא נו בבקשה אני יעשה מה שתרצה!"

גיל : " מאוחר מדיי"

כעת הם היו ממש קרובים, היא צמודה אל קיר המטבח והוא עליה, מרגיש את נשמתה, מריח את ריח השיער שלה שהציף את כולו, מביט בסומק העדין שעל לחייה, בצללית הנוצצת והעדינה שתפוחה בעיניה. ובמבטה הקודר שהשתנה ממבט צוחק לאחר. ופתאום הוא באמת שם לב, שהוא כבר לא חושב על חן, לא מביט בה במבט אוהב, כבר לא מקנא לדניאל. ממשיך הלאה. מחליט לנסות דברים חדשים.

טל תפסה בחוזקה את שק הקמח שהיה בידו לאחר שהפנתה אותו בסיטואציה קודם לכן, לא שכחה להחזיר לו על התעללותיו, ומילתה אותו בקמח לבן ומחמיא מאוד לחולצתו השחורה.

גיל שעמד בשוק, מביט בה בהבעת פנים מופתעת כאחד שלא עיכל את מה שהרגע קרה. מגלגל את עיניו לחפש פתרון, לחפש נקמה.

ולפני שטל שמה לב כבר פתח ברצפה לכיוונה כאשר הוא מחבק אותה וממלא אותה בקמח שעליו שפכה.

ולמראה הלבנבן של שניהם, הם צנחו על הספה, מביטים זה בזה, צוחקים, מאושרים ובעיקר שמחים.

גיל:" יש לך אף לבנבן"

טל : " עכשיו גם לך "  אמרה לו כאשר לקחה את ידו המאובקת בקמח ונגעה באפו הקטן, כמנסה להעביר לו את הלובן שעליה.

גיל לקח את אצבעו, מנקה את שפתה מהקמח, הוא מזיז אותה בעדינות יתרה, מפחד לפגוע, להכאיב, מפחד יותר מהכל לעבור את הגבול. אצבעו מטיילת על לחייה ועד מהרה חוזרת לטייל על שפתה, טל מביטה בו במבט מלא רגשות מעורבים, מבט מופתע אך לא תירתע, מבט שמזמין אותו לנסות, את שניהם, מזמין הלאה לראות מה יילך בהמשך.

עד מהרה הם מוצאים את עצמם בנשיקה איטית ועדינה שוכבים על הספה וזורמים עם מה שקרה.

!@#!@#!@#

צלצול הפלאפון קטע את מחשבותיי, הבטתי על הצג : 'נעמה' ניגבתי את דמעותיי, לא רציתי שישמעו על קולי שבכיתי. חייכתי חיוך מאולץ, תמיד אומרים לי כשכעונים עם חיוך הבן אדם בקו השני שם לב לזה ושומע את זה על קולי.

אני  : " היי! כמה זמן לא דיברנו!"

נעמה : " כןכןכןכן איך אני מתגעגעת אלייך! עוד שלושה ימים אה?"

אני  : " כן.." אמרתי בקול מבואס שמילא את הבעת פניי בעצב.

נעמה : " תקשיבי שניה, איפה את?"

אני : " סתם אצל חברה"

נעמה :" בואי לטיילת בתל אביב עוד שעה טוב?"

אני :" ברור אני רצה" אמרתי לה בנימה צינית.

נעמה : " אל תרוצי אמרתי בעוד שעה זה בסדר נחכה לך"

אני  :” מצחיקה את היום זה משהו"

נעמה: " טוב שמעי אני ועומר לקחנו אוטובוס לתל אביב, נספר לך הכל שתבואי, פשוט בואי!"

אני : " מה את רצינית?" אמרתי כשהתחלתי לקלוט את כיוון מחשבתה.

נעמה: "הכי רצינית שיש"

אני : " אממ..ממ ואיך אני יבוא?" אמרתי לה בקול מודאג.

נעמה : " קחי איתך חברה ותזיזי את התחת כבר!"

אני : " טוב ועכשיו תעני לי, את רצינית?"

נעמה :" אוף נו כן! עוד שעה נחכה לך במסעדה 'לונדון' בטיילת"

אני  :” אוקיי בייביי מאמי"

עומר : " היא באה?!"

נעמה :” אמרתי לך שכן כבר" לאחר כמה שניות כאשר ראתה את מבטו של עומר הוסיפה " אתה כמו ילד קטן שמספרים לו שלוקחים אותו ללונה פארק, מזה תראה איך אתה מתרגש? אחי מאוהב ואחי מאוהב נהנה בננה"

עומר  :" את באה למים?" אמר לה במבט משוגע לאחר שהרגיש שהוא חייב לעשות משהו מטורף, להוציא את האנרגיות המטורפות שהתחבאו בגופו.

!@#!@#!@#

טל וגיל הביטו אחד על השני. שניהם ידעו שהם צריכים לדבר, להחליט, לראות מה באמת קרה.

גיל : " תראי, אני, אני,..אני לא..לא יודע כל כך מה להגיד לך"

טל : " אתה חמוד שאתה מגמגם"

גיל : " את גורמת לי להיות כזה"

טל : " אז.....מה?"

גיל : " את רוצה לנסות?"

טל התחילה לזמזם ולשיר בלחש לאוזנו של גיל " בוא נזרום, בנחל אל מקום שבו נוכל לחלום אני רוצה את היום"

גיל התקרב לטל והם נסחפו שניהם לנשיקה מלאה יותר לכיוון הספה.

טל : " אני כבר באה"

טל הלכה לכיוון השירותים אך שמה לב שהדלת נעולה.

קפצתי בבהלה כאשר שמעתי את הדלת מנסה להפתח. מחקתי את דמעותיי במהירות מפניי ופתחתי את הדלת.

טל הביטה בי במבט מופתע ביותר.

טל : " מה את עושה פה? בכית? הכל בסדר? רוצה לשתות משו?"

אני : " טל.."

טל : " זה שוב דניאל נכון? הילד הזה יאו תוציאי לך אותו מהראש אוף"

אני : " טל..."

טל : " לא אל תגידי לי טל אני יודעת שבכית רואים עלייך אני חברה טובה שלך מספיק זמן כדי ל........."

אני:  "טל!" הגברתי את קולי לאחר התקפת המילים שיצאו לעברי מהפה שלה.

טל : " יאו תרגעי למה לצעוק תבקשי שאני יקשיב לך אני יקשיב לך הרי את תמיד יודעת שאני פה בשבילך ושלעולם לא תעיזי לשכו..."

אני: " טל!!!!!!!!!!" הפעם ממש צעקתי.

היא שתקה מהבהלה ולפני שהתחילה לדבר שוב שאלתי אותה.

אני  :” בא לך לבוא איתי עכשיו לתל אביב?"

!@#!@#!@#

זה הזמן להגיד אם אהבתם חח(: