גיל : " אווץ'" אמר גיל כששם לב כשהחליק על הברך שלו. הוא שפשף את רגלו, ולפני שהספיקו לעבור מספר שניות שם לב שהחליק על חתיכת דף לבן שהייתה על הרצפה.

"שני את לא מבינה מה יש לי לספר לך דיבור דחוף!

נו ספרי במילא המורה לא מעניינת אותי עם הדיבור שלה, מעניין לי תתחת איך כותבים הווה מ-ו-ש-ל-ם

קיצור שמעי בבוקר שמעתי את טל מדברת בטלפון עם חן מסתבר שאתמול דניאל עשה לה משהו לא מעניין אותי בדיוק מה כל מיני נרות וכאלה נו את בטח יודעת קיצר הם עשו את זה! אני כמעט בטוחה מליון אחוז אין הוא לא עד כדי כך דפוק מסתבר שהבתולה שלנו לא כזאת קדושה תקשיבי זה יכול להרוס אותה, זה בטח משהו סודי אפשר נו את יודעת, לנצל את זה, אנחנו נחשוב כבר איך"

... : " גיל?..... מה אתה עושה שם על הרצפה?"

עומר ישב על מיטתו, מביט במזוודתו הארוזה. הוא לא ידע אם הוא שמח, או אם הוא עצוב. מצד אחד לנדוד ממקום למקום ממש לא הייתה בשבילו בעיה, הוא שנא להקשר לדברים ולמקומות אז לא בדיוק היה אכפת לו. אבל עוד יותר הוא שנא את ההרגשה הריקנית, את העובדה שהוא לא יודע מה להרגיש.

מחר, עוד פחות מ 24 שעות הוא נוסע והוא לא מרגיש כלום.

... :  "אנחנו צריכים את הכסף כמה שיותר מהר"

...:" סגרנו על..על 2500 לא?" אמר בחשש.

... : " מצחיק אתה, זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שדיברנו?" הוא התחיל לדבר בתקיפות.

... : " אמ, אמ.. לפני שבועיים לא?"

האיש ניגש אליו ואחז בחולצתו ללא רחמים.

.... : " אתה יודע כמה זה שבועיים? מספיק כדי לבזבז לי המון!! מזמני היקר מובן!?"

... : " יש לך עד מחר! אני רוצה 8,000. במזומן."

... : " איך 8?! זה לא יכול להיות אנחנו לא קבענו ככה אני לא יכול מחר!"

... : " אתה ראית אותי שואל מה אתה יכול ומה לא!?"

... : " זאת הייתה עסקה קטנה, נכפיל את שכרה בשניים. 5,000"

... : " אתה יודע משהו? כבר שכחתי את מתעסקים עם נמושות כמוך" בוקס אל תוך הפנים של האיש חסר האונים לא איחר לבוא.

... : " תן..תת...ת..ת.....ן..תן לי שבוע לה..ש...יג את הכ.....סף"

... : " יש לך ארבעה ימים! ואם לא.....כדאי שתתחיל להתפלל לחיים, זה הסוף שלך!"

פתחתי את עיניי וראיתי את השעון מצביע על השעה 18:30.. נרדמתי.

שמעתי דפיקות על הדלת, לא עברו כמה שניות וראיתי את אמי נכנסת אליי לחדר עם מגש ואוכל.

אמא : " בוקר טוב או יותר נכון ערב טוב לילדה היפה שלי, קחי תאכלי"

במגש היה שני שניצל תירס וספגטי ביחד עם כוס קולה, קטשופ וסלט.

אני : "לכבוד מה זה?"

אמא :" לכבוד זה שבא לי לפנק אותך"

התיישבתי על מיטתי וסימנתי לאמי לבוא לידי."

אני : " את...זתומרת..את לא מרגישה רגשות אשם כאלה נכון?"

אמי השפילה את ראשה.

אמא : " אני לא יודעת מה אני מרגישה אבל אני רוצה שיהיה לך הכי טוב שאפשר, אני ממש לא רוצה שתסבלי בגללי ובגלל אביך, אעשה הכל כדי שתמשיכי בחייך כרגיל ותהיי מאושרת"

אני : " טוב" אמרתי וחייכתי אליה. היא הביטה בי במבט אמהי ואוהב ויצאה מהחדר. לא היה לי עוד מה להגיד לה, באיזשהו מקום קצת ריחמתי עליה, והרגשתי שהייתי אנוכית שחשבתי יותר מדיי על עצמי ולא עליה. הבטתי במזוודה הארוזה שמונחת על הרצפה, על כל המדבקות של הטיסה הקודמת מעליה. דמעה החלה לרדת על פניי.

אכלתי באיטיות רבה את האוכל שעל המגש, כל ביס העלה בי זיכרון אחר מהחדר בו אני נמצאת. נזכרתי בשנה שעברה איך דניאל בא אליי ישר שקמתי משינה באחד החופשים, דפק בדלת וכשראיתי שזה הוא מהבהלה טרקתי לו את הדלת בפרצוף והוא חיכה בחוץ עד שאתלבש, זה העלה גיחוך בפניי.

נזכרתי איך ארגנו לטל "מסיבת הפתעה" קטנה שחזרה מהבית חולים, כאן, אצלי בבית. התקשרנו בזריזות לכמה חברים והבאנו אותה בעצימת עניים. וואי...לקחתי עוד ביס מהאוכל ונזכרתי איך בדיוק לפני שבוע גיל היה פה, נזכרתי איך התלבשתי והתארגנתי למחווה של דניאל, נזכרתי איך דניאל בא אליי עם המבחן במתמטיקה ביד בשנה שעברה להראות לי שהצליח! שעבר אותו. כל כך התגעגעתי, לתקופות הטובות, ופתאום צער רב תקף אותי ולא רציתי לנסוע. אבל הייתי חייבת, לא בשבילי, בשביל אבא שלי, לחזק אותו שם, לתמוך בו, לפחות לכמה חודשים.

קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון המחשב. הדלקתי את הוורד והתחלתי לכתוב.

אילו רק היית יודע איך דפק לי הלב שראיתי אותך לראשונה.

אילו רק היית יודע כמה אהבתי את הריח שלך

אילו רק היית יודע כמה רציתי להתקרב אלייך

אילו רק הייתי יודע איך רצתי להרגיש נשימותייך.

וכעת אתה מתוודה, ואהבתי מתעצמת

וזה לא עוד סתם אהבה, אני באמת מאוהבת

והנה אתה ואני מאושרים.

והנה עכשיו אנחנו שוב רבים

וזה כואב לי כל כך לדעת שאתה לא איתי

אין לך מושג כמה הייתי רוצה לידי

רוצה שתהיה שלי

אני נוסעת, נוסעת למקום רחוק,

לא אוכל לטעום עוד את טעמך המתוק

הטעם שכל כך יחסר לי

הטעם שאת הלב שבר לי.

אני מרגישה לבד, מרגישה רע.

אני חושבת ויודעת שאתה שלי לא שלה

אבל המצב חשוך, שונה, קודר

לא רוצה אותו כזה, רוצה אותו אחר.

בוא אליי, בוא עכשיו.

אתה לא סתם עוד כוכב.

אתה הכוכב שלי אהבתי הגדולה

שאני איתך לבי מחסיר פעימה.

עוד נסיון לא יוצלח לרשום את הרגשות שלי בייאוש=\

דניאל אם רק היית יודע כמה אני אוהבת אותך..

אבל אני לא יכולה.. לא יכולה פשוט לא יכולה... הדמעות פרצו שוב.

נכנסתי לאייסקיו ורשמתי אווי.

~

"האהבה שאצלי בלב, לעולם לא נגמרה.

אני יודעת זה כואב, אבל עשיתי טעות מרה.

אילו רק היית יודע כמה היא גדולה.

גדולה אותה האהבה גדולה וגדלה".

~

קראתי את האווי של דניאל.

~

"אני רוצה שתדעי זה מכאן עד הסוף

בטוב וברע אני אמשיך לאהוב

אמריא לשמיים אחצה את הים

אלך אחרייך עד סוף העולם"

~

זהו החלטתי, אני לא מוותרת, אני לא חוזרת על אותה טעות, הלכתי במהרה למטבח.

אני : " אמא? אמא?!"

אמא  : " מה מתוקה?"

אני  :” אממ..אממ...אממ...."

אמא : " נו.."

אני  :" את יכולה ללכת לקניות האלה לבד בבקשה !! אני רוצה ללכת לדניאל לפני שאני נוסעת בבקשה אמא מבטיחה אני יבוא מהר בבקשה זה חשוב!! אני סומכת עלייך תקני מה שאת רוצה למרות שלדעתי אני לא צריכה כלום בבקשה אמא פליז פליז זה חשוב! בבקשה!"

אמא שלי הביטה בי והחלה לצחוק :" בטח שזה בסדר אל תגזימי יאללה רוצי הוא מחכה לך!"

... : " אז מה אתה עושה על הרצפה?"

גיל הביט בדניאל שעמד מולו, מזיע כולו עם כדור ביד וחייך אליו חיוך זומם.

דניאל : " אה הבנתי אתה כאילו לא מדבר איתי עכשיו?, יאללה כוסאמק" אמר והסתובב משם.

גיל : " חכה ידפוק בוא בוא שניה"

דניאל : " או עכשיו התחלת לדבר פתאום"

גיל :" שתוק כבר ובוא זה דחוף!"

דניאל : " יודע מה דחוף? חן זה דחוף, במקום לשגע אותי עם השטויות שלך אח אח.."

גיל : " אתה מדבר הרבה" אמר גיל וצחק.

דניאל :" גיל עוד צחוק אחד ואתה מקבל מכות"

גיל : " לפני שתהרוג אותי קח תקרא.."

דניאל הביט בפתק, תחילה קרא אותו בלי חשק ובאדישות יתרה ועד מהרה עיניו נפתחו אט אט..

... : " שנים לוקח לך לבוא? כבר שתית את הכנ..." טל ומור עמדו והתסכלו על דניאל וגיל. דניאל הביט בטל וחייך אליה חיוך ענק. לא עברו עשר שניות והוא רץ לחבק אותה ואת מור.

דניאל : "אני מת עליכם אבל חייב ללכת!! ביי ותודה! " אמר דניאל ויצא בריצה מהירה מבית הספר.

דפקתי בדלת ביתם בעדינות..

אני : " שלום רבקה דניאל בבית?" אמרתי באדיבות.

רבקה : " אוי מתוקה, הוא לא בבית הוא יצא, הוא הלך לחברה שלו נראלי"

אני : " ל...לחברה שלו?"

רבקה: " כן לנופר" החזירה אליי באדיבות.

אני : " טו..טוב תודה להתראות"

התרחקתי מדלת ביתם, דמעות כבר לא היו בעיניי. התקשתי לעכל את הבשורה. ירדתי במדרגות לאט לאט, אוחזת בקיר, מפחדת לפול.

'לא שוב, זה לא קורה לי'. הרגשתי איך כל האנשים שאני אוהבת פוגעים בי, הרגשתי איך האהבה שלי כבר לא שווה דבר, הרגשתי איך הכל נגמר.

ישבתי על גרם המדרגות האחרון ואחזתי בראשי.

דניאל רץ במהרה לביתה של חן, הוא בקושי יכל לנשום בגלל ריצתו.

בתיה : " שלום דניאל מה שלומך, רגע חן לא איתך עכשיו?"

דניאל :אני..אני בדיוק באתי לחפש אותה"

בתיה : " כנס אני אביא לך כוס מים "

דניאל נכנס בחשש אל הבית.

דניאל : אז איפה היא?"

בתיה : " היא לפני כחצי שעה יצאה מהבית ואמרה לי שהיא הולכת אלייך, אם אתה פה אז כנראה שהיא לא תמצא אותך שם.."

דניאל : " מסתבר....טוב תודה על המים, אני אזוז"

בתיה : " לא דניאל זה בסדר, היא בטח תחזור כיוון שהיא לא תמצא אותך הרי, אז תשאר פה לחכות לה, אני במילא זזה ככה שאתה יכול להרגיש בנוח"

דניאל  :" לא באמת, זה בסדר, אחפש אותה בחוץ"

בתיה : "הריצה הזאת שאתה מחפש אותה והיא אותך לא מועילה בכלום, תישאר פה וזהו זה"

דניאל חייך ואמר תודה באדיבות, כעבור כמה דקות הוא היה לבד בבית של חן. הוא הלך לשירותים החל להתנקות קצת. הוא הביט בתיק שבו היה הכדור והחל לבדוק מה שכח שם מפעמים קודמות שהשתמש בו. ' הלוואי ויהיה פה משהו מועיל הלוואי!' הוא פתח את התאים של התיק אבל לא מצא כלום. ' או הנה' אמר כאשר פתח את התיק ותקוותו נסוגה כשראה שזה רק עטיפה של מסטיק.

לאחר שפתח תא נוסך בתיק מצא את התיק הקטן של 'העזרה ראשונה' כמו שהוא קורא לה. ' ישישישיישש'

הוא הוציא משם בושם ודאודורנט והחל קצת לסדר את עצמו. הוא חייך לעצמו שנזכר איך גיל קורא לו כל פעם 'כוסית' שהוא רואה שהוא סוחב את התיק הקטן לכל מקום.

הוא נכנס לחדר של חן והתיישב על המיטה מזיז את רגלו בעצבים. הוא ראה מרחוק כמה מסמכים פתוחים במחשב של חן, הוא ידע שזה לא בסדר לקרוא אבל המתח הרג אותו, זה לא יעזור לו אם הוא יחכה וישכנע את עצמו שזה לא בסדר הרי בכל מקרה בסופו של דבר הוא יקרא.

הוא חסך מעצמו את הקטע של הנקיפות מצפון וניגש למחשב.

הוא ראה את חלון ההודעות שלו פתוח ועליו האווי. הוא חייך לעצמו וכעבור שניה בדק את האווי של חן. הלב שלו דפק במהירות.

"האהבה שאצלי בלב, לעולם לא נגמרה.

אני יודעת זה כואב, אבל עשיתי טעות מרה.

אילו רק היית יודע כמה היא גדולה.

גדולה אותה האהבה גדולה וגדלה".

לפתע נשלחה עליו הודעה ממשתמש שהוא לא מכיר.

Omer (: אומר\ת:

חן? אני מתגעגע אלייך..מחר נוסעים! מתרגשת?

דניאל קרא את ההודעה, הוא התאפק לא לענות לה, הוא לא יכל לעשות את זה, זה היה כבר מוגזם. הוא מיזער את חלון ההודעות ולאחר שלוש שניות של מחשבה החליט לנקות את חלון ההודעה ולצאת ממנו. הוא ידע שזה אסור אבל הוא הרגיש איך הקנאה אוכלת אותו. 'מתגעגע אלייך' , הוא הבין מדבריו שהוא איתה בחו"ל, הוא לא יכל להפסיק לחשוב על זה.

לפתע הוא קלט מסמך וורד ממוזער, הוא פתח אותו באיטיות, עוצם את עיניו, מפחד לראות דברים שאסור.

הוא החל לקרוא אותו.

נכנסתי אל ביתי. הדמעות כבר החלו לזלוג.

"אני שונאת אותך!!!! למה אוף למה זה מגיע לי!!!! למה?!" הדמעות כבר ממש נשפכו. נפלתי על הרצפה ולא הפסקתי לבכות.

" אני שונאת אותך שונאת שונאת כל כך שונאת למה גרמת לי להתאהב בך למה?!"

...: " את באמת עד כדי כך שונאת אותי?"

הרמתי את ראשי, בעקבות הקול שנשמע, מסתכלת בדניאל שנשען על דלת חדרי.

זהו .. מקווה שאהבתם (:

מזכירה לכם.. אם יש קוראים חדשים שרוצים להיות בקבועים תודיעו בפוסט העדכני (:

אה ו.. ניסיתי לעשות עיצוב חחח איך יצא :P?