אז הנה סופסוף פרק, מקווה שיצא מספיק ארוך כדי לפצות אותכם על הימים שחיכיתם (:

מחר יום שישי ואז שבת חח פרק הבא גג! בשבת!!=] רוב הסיכויים שאעשה אותו מחר..

4000 כניסותתת!! נחמד לא ?(:

פרק 31

נכנסתי אל ביתי. הדמעות כבר החלו לזלוג.

"אני שונאת אותך!!!! למה אוף למה זה מגיע לי!!!! למה?!" הדמעות כבר ממש נשפכו. נפלתי על הרצפה ולא הפסקתי לבכות.

" אני שונאת אותך שונאת שונאת כל כך שונאת למה גרמת לי להתאהב בך למה?!"

...: " את באמת עד כדי כך שונאת אותי?"

הרמתי את ראשי, מסתכלת בדניאל שנשען על דלת חדרי.

לא יכלתי לדבר, לא יכולתי להוציא הגה מפי. הסתכלתי עליו. הייתי בשוק. איך הוא הגיע לפה?

הוא לא היה אמור להיות עם נופר?. הלב שלי היה על מאתיים.

הוא ניגש אליי.

מחבק אותי כמה שהוא יכול, מחזק חזק ולא עוזב. נותן לי להרגיש שהוא כאן איתי, עדיין אוהב, תומך. מוכן לעשות הכל.

וככה שנינו, באמצע ביתי, הוא מחבק אותי, מחבק אותי חיבוק דואג ושנינו על הרצפה.

אחרי כמה דקות שנרגעתי בזרועותיו הוא החל להתנתק ממני בעדינות.

הוא הביט בעיניי, עיניו דמעו, הוא לא יכל להסתיר את זה.

הוא לא אמר דבר, המבט שלו אמר הכל. הוא כל כך הצטער, הוא נראה כל כך חסר אונים, חסר כל.

אני: " א..את...א.ת..אתה עדיין........אוהב אותי?" דפוקה דפוקה דפוקה שכמותי. איך יכולתי לשאול אותו כזה דבר ועוד בכזאת סיטואציה. אבל בתת מודע שלי, ידעתי כמה עליי להסיר את הספק.

דניאל לא הגיב, הוא הביט בי וחייך, הוא חייך חיוך מקסים, אותו חיוך ששבה אותי מהתחלה. הוא חיבק אותי שוב.

והפעם חיבוק מלא אהבה.

גיל טל ומור ישבו בפארק.

טל : " אתם חושבים שהם כבר השלימו?!"

מור : " יאו איזה מושלמים בא לי לבכות!!"

טל  : “ יאו איזה רומנטי דניאל אין עליו!! איזה חמוד"

גיל : " מישהו כאן שכח שאני קיים?" גיל שאל בעצבים.

טל : " לא קוקי אל תדאג, אנחנו סתם מרכלות, אבל באמת מעניין מה קורה איתם עכשיו".

מור :” תקשרי"

טל : " תקשרי את!"

מור : " גיל.."

גיל : " אולי תשתקו שתיכם ובוא לקניון או משהו, בא לי אייס קפה. "

גיל ומור קמו מהספסל וטל נשארה בו תוהה וחושבת.

מור :” טל....בואי כבר"

טל : " שבו! שבו! שבו! דחווף אבל!"

גיל : " מה עכשיו? " הפעם הוא באמת היה מיואש.

טל : " היום בלילה חן נוסעת חזרה"

גיל : " די עם מסיבות כמה אפשר"

טל : " לאלא מסיבות אבל בואו לפחות נלך לסרט בערב ולמסעדה, מן יציאת זוגות כאלה בתקווה שהם ישלימו"

מור: " תודה באמת!" מור סיננה בעצבים.

טל : " את לא סומכת עליי?"

מור  : " יציאת זוגות" אמרה בציניות ובלגלוג למור והלכה משם בעצבים.

גיל: " היא צודקת זה לא יפה.."

טל : " מור חכי שניה! שניכם לא מבינים אבל, מור את רציני לא סומכת עליי? יאללה הגיע הזמן שתמצאי לך מישהו והיום זה התירוץ הנכון וההזדמנות המתאימה, נו יהיה כיף אני מבטיחה לך"

מור הביטה בה במבט מיואש, גיל לא אמר דבר ושלושתם התקדמו לעבר הקניון.

אני אוהבת אותך גם אם זה לא מתאים לך גם אם זה לא מתאים לך אני אוהבת אותך גם אם זה לא מתאים לך גם אם זה לא מתאים לך כמה זמן בערתי בתוך תוכי שמרתי את כל מה שהרגשתי לך כמה זמן שתקתי בשקט רק לחשתי את כל מה שרציתי ממך אבל אני אוהבתך אותך גם אם זה לא מתאים לך גם אם זה לא מתאים לך אני נשארת איתך גם אם זה לא נראה לך גם אם זה לא נראה לך כמה זמן החזקתי כמו סוד קטן שמרתי את כל מה שהרגשתי איתך כמה זמן שיקרתי כי רק אותך ידעתי לתוך תוכי נשמתי אותך לה לה לה לה לה... תמיד שלך לה לה לה לה לה... תמיד שלך כמה זמן בערתי בתוך תוכי שמרתי את כל מה שהרגשתי לך כמה זמן שתקתי בשקט רק לחשתי את כל מה שרציתי ממך כי אני אוהבת אותך גם אם זה לא מתאים לך גם אם זה לא נראה לך אני אוהבת אותך גם אם זה לא זה לא זה לא זה לא נראה לך לה לה לה לה לה... אני תמיד איתך אני אוהבת אותך גם אם זה לא מתאים לך גם אם זה לא מתאים אני איתך

השיר התנגן לו בחדר ואני ודניאל, שנינו שוכבים על המיטה. הוא יושב עם גבו לקיר ואני מניחה עליו את ראשי.

דניאל שיחק לי בשער וליטף את פניי, כל כך אהבתי את זה.

מאז שראיתי אותו עוד לא דיברנו ברצינות על הדברים, אני העדפתי להדחיק ודניאל העדיף להשאיר את זה לאחר כך. הוא ידע שחייב לדבר, אבל הוא לא יכל להרוס את הרגע עכשיו.

דניאל הרגיש איך שהוא מוצף אהבה, הוא שמח שחן איתו סופסוף ועוד יותר שמח שעוד מעט יוכיח לה כי לא עשה דבר. הוא השתגע מהבושם של חן שחדר לאפו, הוא כל כך אהב את הריח הזה, הוא טמטם אותו, הוא אהב את עורה החלק והנעים למגה, את שיערה הגלי הארוך והגולש, הוא אהב את עניה היפות שאמרו לו כל כך הרבה, הוא אהב את שפתיה המשורטטות ואת צבעם האדמדם. הוא הרגיש את אצבעו מלטפת את שפתה. הוא התקרב אליה באיטיות.

עליתי עם גבי למעלה, נהנית מכל נגיעה שלו, כל ליטוף, כל מגע רך שלו מעביר בי צמרמורת עדינה הרגשתי איך האהבה בוערת בי. הוא התקרב אליי.

דניאל לא ידע אם זה בסדר, אם זה אפשרי, הוא לא ידע עד כמה היא כועסת אם בכלל, הוא לא ידע כיצד להתנהג באותו הרגע, הוא ידע רק דבר אחד וזה שהוא רוצה אותה. הוא התקרב אליה יותר ויותר, מביט בה עמוק לתוך העניים. מנסה לקבל אישור.

דניאל התקרב אליי, הרגשתי שהוא לא יודע מה לעשות. לא ידעתי מה אני רוצה שיקרה רק ידעתי כמה טוב לי עכשיו, בזרועותיו. פחדתי להיפגע, כל כך פחדתי להיפגע שוב.

הוא קירב את שפתיו אל שלה. נוגעות -לא נוגעות- נוגעות-לא נוגעות, לאחר מכן הוא הצמיד את שפתיו לשפתיה ושנינם נסחפו לנשיקה.

הרגשתי את שפתיו על שפתיי. הוא נישק אותי.

ביד אחת הוא ליטף את פניי ואילו בשניה אחז בראשי. זה היה מדהים.

כל כך התגעגעתי לנשיקות שלו, המטרפות שלו, כאלה שרק הוא מסוגל להם. כל כך אהבתי אותו. לעולם לא חדלתי לאהוב אותו, הרגשתי איך לא משנה מה יקרה תמיד אוהב אותו.

לפתע דניאל קטע את הנשיקה.

דניאל  :” אני צריך לדבר איתך.."

לא עניתי, הרכנתי את ראשי, כמה שניסיתי להדחיק את השיחה ידעתי שהיא תגיע מתישהו.

הבטתי בו, מוציא פתק מכיסו. לא הבנתי מה פשר הפתק. אם הוא כתב לי משהו אז למה הוא אמר שהוא צריך לדבר איתי?

דניאל  :” קחי תקראי.."

התחלתי לקרוא בסקרנות את הפתק ולא האמנתי למה שקראתי.

"שני את לא מבינה מה יש לי לספר לך דיבור דחוף!

נו ספרי במילא המורה לא מעניינת אותי עם הדיבור שלה, מעניין לי תתחת איך כותבים הווה מ-ו-ש-ל-ם

קיצור שמעי בבוקר שמעתי את טל מדברת בטלפון עם חן מסתבר שאתמול דניאל עשה לה משהו לא מעניין אותי בדיוק מה כל מיני נרות וכאלה נו את בטח יודעת קיצר הם עשו את זה! אני כמעט בטוחה מליון אחוז אין הוא לא עד כדי כך דפוק מסתבר שהבתולה שלנו לא כזאת קדושה תקשיבי זה יכול להרוס אותה, זה בטח משהו סודי אפשר נו את יודעת, לנצל את זה, אנחנו נחשוב כבר איך"

לא האמנתי למה שראיתי, לא היה קשה לזהות את הכתב של נופר וזה היה ברור שהיא התכתבה עם שני כיוון שהיא כתבה לה.. "שני".. אז היא רצתה להרוס אותי הכלבה הקטנה. הרגשתי איך הלב שלי מתפוצץ, רציתי להרוג אותה באותה שניה. מי היא חושבת שהיא. ואני, כל כך סבלתי בגללה, זה הרתיח אותי מזעם. כל כך רציתי שהיא תשלם על זה.

קימטתי את הפתק וזרקתי בחדרי קמתי בזריזות מהמיטה, ישבתי על הכסא מחשב שבחדרי וחיבקתי את רגליי.

דניאל :" עכשיו את מבינה?"

אני : " יותר מדיי מבינה.." אמרתי בעצבים.

דניאל : “ חן אני אוהב אותך ולא יעשה שום דבר שיפגע בך"

רצתי אליו וחיבקתי אותו חיבוק כל כך חזק, התחלתי לנשק אותו נשיקות קטנות על שפתיו ומלא.

"סליחה" אמרתי ונישקתי אותו על שפתיו  ושוב " סליחה" ופעם נוספת על לחיו. "סליחה" ועוד פעם על מצחו." ושוב פעם סליחה" נסחפנו לנשיקה אמיתית וסוערת, אט אט נשכבתי על המיטה והוא מעליי, מנשק אותי וגורם לי לרחף בשמיים עם נשיקותיו.

...:" עוד כמה שעות!?" שאל עומר את נעמה שצפתה בטלווזיה לאחר שהסתובב בבית הלוך ושוב הלוך ושוב.

נעמה : " ילחוץ שב פה, נראה ביחד הנפילים" אמרה לו בחיוך

עומר: " אין לי כוח לסדרות שלך האלה, שונא מדע בדיוני!"

נעמה: " מליון פעם אמרתי לך שזה לא מדע בדיוני, טוב זה כן אבל זה אחר זה לא כמו כולם!!"

עומר :” אני מתגעגע אליה, היא לא ענתה לי להודעה"

נעמה:" היא בטח לא ידעה ששלחת לה"

עומר :" היא כן היא שינתה אווי"

נעמה :” מה היא כתבה?"

עומר : " מאוהבת מתמיד"

נעמה:" מה היה לה קודם?"

עומר : "האהבה שאצלי בלב, לעולם לא נגמרה.

אני יודעת זה כואב, אבל עשיתי טעות מרה.

אילו רק היית יודע כמה היא גדולה.

גדולה אותה האהבה גדולה וגדלה"

נעמה: " למה?"

עומר: " מה למה?"

נעמה:" למה?"

עומר:" עכשיו תשאלי אותי למה אתה חושב שזה מעניין אותך?"

נעמה:" לא.."

עומר:" אז?"

נעמה: " למה אתה לומד את האווים שלה בעל פה לעזאזל!?"

עומר: " אני לא.."

נעמה :" עובדה אתה כן..." אמרהלו באדישות.

עומר :” אני לא!"

נעמה:" כן..." כעת נשמעה אדישה מתמיד.

עומר:" טוב אני כן! יש לך בעיות?"

נעמה:" 7"

עומר:" מה 7?"

נעמה:" 7.."

עומר:" אל תשגעי אותי מה את רוצה?!"

נעמה:" שאלת כמה שעות..עניתי."

טל : " קנינו?" שאלה את גיל ומור שעמדו לפניה.

הם לא הגיבו, רק חייכו חיוך ענק וכמובן שהסכימו עם טל שזאת המתנה המתאימה לטיסה.

מור :" פלאפון?"

גיל : " קחי"

טל : " סחטיין יש לי חבר ממושמע"

מור :” מחייג..."

טל : " שימי על רמקול!"

מור: " טוב דקה לא ענו תירגעי."

מור: " הלו?!"

טל גיל ומור התחילו לצעוק דברים לטלפון, כמובן ששום דבר לא היה ברור.

אני : " דברו לאט" נשמע קולי מבעד לטלפון, ואילו דניאל שעמד לידי רק צחק.

גיל : " השלמתם?!"

אני : " חס וחלילה"

טל : " יאוו!! איזה חמודים אני מתה עליכם! טוב יאללה בואו לקניון"

מור :" רגע אבל למה לא סלחת לו?"

אחרי כמה שניות טל גיל אני ודניאל התחלנו לצחוק.

טל : " נלך למסעדה פה, ואז לסרט. יאללה בואו, ביוש אוהבים אתכם!!"

מור: " תסבירו לי!"

טל :" עזבי, יותר מדיי איי קיו ליום אחד."

מור:" אה?"

גיל : " די להתעלל בה מסכנה בלי מושגים קשים להבנה, אני מתקשר לליטל ואלעד שיבואו ולאורן"

מור: " למה אורן..?"

טל :" תעבידי את המוח שלך שעות נוספות..."

מור: " אורן!??!?!!? " אמרה לאחר שקלטה? הילד החתיך החדש?"

טל: " אכן כן.."

מור: " אעאעאעאע אין לי מה ללבוש!!"

גיל : " מור עשי טובה לאנושות ושתקי"

אני :" טוב דיי תן לי להתלבש!" אמרתי לדניאל שלא הפסיק לנשק לי את הצוואר כשידיו כרוכות סביבי ואני מחטטת לעצמי בארון.

דניאל : " אני לא יכול את טעימה לי מדיי"

אני : " יש שוקולד במקרר"

דניאל :" מר לי מדיי, את הכי מתוקה שיש"

אני :" אז זה מה שאני? רק מתוקה?" אמרתי לו בקול מתפנק.

דניאל : " תראי לפעמים את קצת מלוחה זה נכון.. אבל.."

אני : " דניאל!!"

המשכנו שנינו להתנשק, זה היה כל כך מדהים, כל כך אהבתי להרגיש קרובה אליו.

דניאל : " את הילדה הכי מדהימה יפה מושלמת חייכנית מתוקה מלוחה טעימה ולא מרה.....שהכרתי!"

אני : " ואם תכיר אחת יותר מדהימה מושלמת ויפה וחייכנית ומתוקה וכל זה?"

דניאל : " אני לא"

אני : " איך אתה כל כך בטוח"

דניאל : " די עם זה, את יודעת שאני אוהב אותך, בואי נזרום עם זה.."

התלבשתי בזריזות התאפרתי ויצאנו לכיוון הקניון"

לאחר כ 20 דקות הגענו סופסוף, כולם כבר היו שם לבושים יפה לכבודי. כל כך שמחתי!

ישבנו כולנו במסעדה ובאמת שהיה כיף. החלטנו לוותר על מלחמת האוכל הפעם. כן כן זה היה מוגזם. אבל דניאל לא וויתר על התענוג שלו לשים לי גלידה על הפנים ולאכול אותה ממני. היה כל כך כיף, שיגענו את המלצרית הצעירה שהייתה איתנו, היינו שמונה זוגות, זה היה מוזר ביותר לצאת בצורה כזאת אבל זה בהחלט כיף.. כל אחד התבודד עם בן זוגו אבל בעצם כולם היו יחד צחקו, התבדחו, לרוב על פדיחות שקרה להם אחד עם השני.

מור ואורן ממש נהנו ביחד, הם למדו להכיר אחד את השני טוב יותר וזה השתלם להם. אבל לפי מה שראיתי, ולפי מה שאני מכירה את מור, זה לא יתפתח ליותר מידידות טובה.

ואז נזכרתי..נזכרתי בידידות שלי ושל דניאל, נזכרתי מה היה חודש לכן...וחייכתי לעצמי, חייכתי חיוך ענק ומסופק.

דניאל : " מה יש לך ישמנה?"

אני : " אסור לי להיות מאושרת?"

דניאל : " מאושרת לעזוב אותי?"

אני " לא טיפשון, מאושרת שיש לי אותך! אני אוהב אותך כל כך!"

טל : " אחמ אחמ..משו נתקע לי בגרון"

כולם התחילו לצחוק. אחרי אכלנו ושבענו הלכנו לכיוון הבית קולנוע.

אני :" בא לי על אימה"

מור: " בואו על קומדיה רומנטית"

אלעד:" שבו בשושו פעולה"

דניאל :" כולכם שותקים עכשיו..הולכים לסרט מצוייר"

אורן: " אואו דניאל התינוק שלנו"

דניאל:" זה היה בצחוק אבל יאללה תסכמו על משהו באלי להיכנס"

אני :" בואו נשאל את המוכרת על מה היא ממליצה.."

ניגשתי אל המוכרת לשאול אותה לגבי הסרט כשפתאום הרגשתי דפיקות מאחורי גבי.

אני : "מאמ........את?" חשבתי שזה דניאל אך עד מהרבה התברר לי שמחשבותיי מוטעות

הבטתי בה, במבט המאושר של פניה, במבט הזומם, במבט שעושה לי רע.