אני :" בואו נשאל את המוכרת על מה היא ממליצה.."

ניגשתי אל המוכרת לשאול אותה לגבי הסרט כשפתאום הרגשתי דפיקות מאחורי גבי.

אני : "מאמ........את?" חשבתי שזה דניאל אך עד מהרה התברר לי שמחשבותיי מוטעות

הבטתי בה, במבט המאושר של פניה, במבט הזומם, במבט שעושה לי רע.

עומר שכב במיטתו, מצא את עצמו חושב עליה. על ילדה שהכיר מס' שבועות קודם לכן.

הוא נזכר בפעם הראשונה שראה אותה, בפעם הראשונה שחייך אליה את חיוכו המקסים.

הוא זכר איך הוא ניגש לנעמה במטוס והיא הייתה איתה. ההכרות הקצרה שלהם, שהביאה את לבו להחסיר פעימה.

הוא כל כך התגעגע אליה, למבט שלה, לחיוך הייחודי שלה, ובעיקר לנשיקה שלה.

הוא הריץ את הנשיקה הראשונה שלהם שוב ושוב בראש, לא מחסיר אף פרט, מרגיש את אותו הטעם, את אותן דפיקות הלב, נושם את אותם הנשימות וחש את אותו המגע.

הורדתי את הג'קט מעליי ונשארתי עם גופייה. התחיל להיות חם.

עומר הסתכל עליי ופשוט היה מהופנט, הוא התפעל  מגופה המדהים מיופייה הכל כך מיוחד. הצורה שבה היא הסירה את הג'קט הפנטה אותו לגמרי.

אני :" באלנס זה שיווי משקל אגב" אמרתי וזרקתי עליו את הג'קט שזה עתה הורדתי.

עומר תפס את הג'קט שלי ושתק לכמה שניות.

אני : " אז מה? כבר פרשת? זאת אומרת שניצחתי?"

עומר חזר לעצמו והגיב : " לא כל כך מהר... פלייה רלווה באלנס 'שמאלנס' מה שרק תגידי אני עושה" אמר לי וחייך.

אני : " אז כמו שאמרתי..תוך כדי רלווה תרים את הרגל ותשמור על שיווי משקל"

עומר עשה כדבריי. הוא ניסה להחזיק את עצמו ואני צחקתי עליו.

עומר :" אני לא עושה עד שאת לא מפסיקה לצחוק עלי! אני מנסה זה קשה " אמר כמו תלמיד אמיתי בקול עצוב ושנינו שוב צחקנו.

אני : " טוב די די לא צוחקת יותר.. שוב" הרצנתי את פניי.

עומר עשה באלנס ואני ניסתי להחזיק אותו למעלה. הוא איבד שיווי משקל ושנינו נפלנו לכיוון המיטה בצורה שהוא רוכן עליי.

לא אמרתי דבר, וגם הוא לא.

היינו כל כך קרובים. הרחתי את הריח שלו כל כך חזק. הרגשתי את נשימותיו.

הפרצופים שלנו היו כל כך צמודים.

הסתכלתי לו לתוך העניים. המבט היה מעורפל ולא ברור. אף אחד מאתנו לא קם. זה היה מצב מביך.

הרגשתי כל נקודה ונקודה בגופו. ידיי היו פרוסות על המיטה. ידיו היו עליי.

ידעתי שזה הולך לקרות.

אני : " עומר" אמרתי לפתע.

הוא לא הגיב. הוא שם את אצבעו על פי ולחש לי בשקט "שששש...".

נסחפנו לנשיקה איטית עמוקה ומרתקת.

עם החלומות נרדם עומר ושקע בשינה עמוקה, עוד כמה שעות והוא איתה.

היא כאן, היא כאן, מהרגע הזה הכי פחדתי, איך שכחתי, איך הספקתי ככה לשכוח! ספיר..היא חזרה, היא הסתכלה עליי במבט עם רוע בעניים, אותו מבט שיודע להרוס לי את החיים.

עד מהרה היא קפצה על כולם שבירכו אותה לשלום, לא עברה דקה והיא כבר הייתה על דניאל בחיבוק אינטימי ביותר.

ראיתי עליו שהוא מרגיש לא בנוח, הוא הסתכל עליי. לא ידע כל כך מה לעשות. הבנתי אותו, באמת שהבנתי, ולא כעסתי. אך פניי נעשו עצובות.

הלכתי לקופה ודיברתי עם המוכרת בחוסר שקט בזמן שהיא שם מאחורה איתם, איתו.

מדיי פעם הגנבתי מבטים לכיוונם, עיצבן אותי שהיא לא מורידה את ידה מדניאל, והמבט שלה עליו, היה לה משו חם בעניים. טל הסתכלה עליי, פרצופה היה מודאג, היא סימנה לי שהכל יהיה בסדר.

לאחר מכן קניתי לכולם את הכרטיסים, היא המליצה לנו על סרט רומנטי, כעבור דקה כבר התברר לי ש'היציאת זוגות' שלנו הפכה בשנייה לזוגות + יחיד או יותר נכון...יחידה.

הרגשתי איך ידיים של מישהו מקיפות אותי, הריח המתוק והמוכר הגיע לאפי.

הוא לחש לי באוזן " אני אוהב אותך, שלא תעיזי לשכוח את זה" הבאתי לו נשיקה קטנה בפה והוא נשאר מחבק אותי מאחורה.

דניאל : " נו מה הפנים האלה, את לא סומכת עליי?" לחש לי מבין הנשיקות באוזן.

אני :" אתה יודע שזה לא זה.."

דניאל : " אני יודע..אני אוהב אותך כל כך"

חיבקתי אותו חזק. הוא המשיך בדבריו. " לא משנה מה יקרה, אני תמיד יאהב אותך, אל תדאגי, תסמכי עליי בבקשה ממך, אני יודע ממה את מפחדת, אבל שלא תחשבי שאת תפתרי ממני כל כך מהר! גם אם תרצי...אני לא אתן לך! זהו את תקועה איתי.. איך אומרים? אכלת אותה.."

אני : " אתה היחיד שמצליח לעלות לי חיוך על פנים.."

דניאל : " וכדאי שזה יהיה ככה!"

אני:" יאו חוצפן ואם לא?"

דניאל :" אממ..את לא תקבלי נשיקות חצי שנה?" אמר בפרצוף מהסס.

קפצתי אליו ונישקתי אותו מלא מלא נשיקות קטנות בפה. לא האמנתי שאני הולכת לוותר על האהבה הזאת לזרוק הכל ולטוס משם. והוא..לא הפסיק לרגע לומר לי כמה הוא אוהב אותי, תומך בי, כמה הוא יתגעגע וכמה הוא לא רוצה שזה ייגמר. זה כל כך עודד אותי, לדעת שאני באמת שלו, שהוא באמת שלי.

...:" הכסף עכשיו!"

...: " יש לי רק חצי מהסכום" אמר בפחד.

עד מהרה נשלפה סכין מידיו.

...: " בבקשה לא, יש לי משפחה, בבקשה אל תעשה את זה!"

... : “ חצי מהסכום שווה חצי חיים, חצי חיים זתומרת שאריק ישמח, לערוך קבלת פנים לילדה שלך שבאה".

...:" מה איזה ילדה? איך אתה יודע? שום ילדה שלי לא באה"

...: " חשבתי שכבר הבנת שלא עשו אותנו באצבע"

...: "  תן לי רק יום אחד, אחרון, אני מתחנן אחרון!"

... :” 13 ולא פחות"

... :” סיכמנו על 8!! אתה לא יכול לעשות לי את זה"

...:" עובדה..אתה רואה שכן, ב..איך אומרים את זה? מזומן.."

הוא הבטיח לעצמו שזו תהיה האחרונה. המחשבה אילו רק לא היה נכנס לזה לא ירדה ממחשבותיו.

זה הכה בו, הכה בו כל כך חזק, אבל הוא ידע שאין להחזיר את הזמן לאחור ועליו להתמודד, להתמודד לבד.

נכנסנו לסרט. ניסיתי כמה שפחות לתת לספיר להשפיע עליי, היא ניסתה אך כמובן לא וויתרתי.

כשהתיישבנו באולם, אורן ישב בקצה השורה אחריו מור טל גיל דניאל ואילו ליד דניאל ספיר התיישבה. כאשר נכנסתי אחריה הסתכלתי עליה במבט של ' מה את חושבת שאת עושה?' היא הביטה בי בחיוך ואמרה לי " סורי, תפוס מאמי"

אחרי דקה דניאל התערב בשיחה שלנו  " ספיר זוזי כסא מאמי" מה הוא קורא לה מאמי? איך התעצבנתי! מי היא בכלל, שתזוז מה היא משחקת לי אותה עכשיו. אז יצא שספיר ישבה לידי ולידה ליטל ואלעד.

לא עברה שניה מאז וישר דניאל לחש לי שוב באוזן " אל תהיי ילדה קטנה" כאילו מה? היא רק הגיעה ושוב היא מתחילה להשפיע עליו! מי הוא חושב את עצמו שיגיד לי איך להתנהג!.

אחרי 10 דקות מאז שהתחיל הסרט שבכולן הייתי עצבנית נשלח אליי אסאמאס מטל "מאמי אל תתייחסי היא לא שווה את זה יש לך חבר שאוהב אותך פשוט עזבי" אחרי 10 דקות נוספות של הסרט ראיתי שדניאל שם עליי את היד, ואז באמת החלטתי לא להתעסק בשטויות והנחתי עליו את ראשי.

שאר הסרט עבר בהרבה מאוד צחוקים ושטויות. אף אחד מאתנו לא באמת טרח להתרכז בסרט, התרחשה מלחמת פופקורן ועוד כל מני שטויות שכמובן גיל ואלעד היו אחראים להם. בסה"כ ממש נהנתי בסופו של דבר, אבל הכי  נהנתי לראות את ספיר מתעצבנת. חזרנו לכיתה ו', ועד הסוף!

" לא שכחת כלום ?" נעמה שאלה את עומר מבעד לדלת חדרם.

עומר : " לא , לא שכחתי כלום יאללה בואי כבר אנחנו נאחר"

נעמה : " אנחנו לא מה אתה דואג, לקחת הכל הכל?"

עומר : " כן מה את דואגת? מקסימום זה נשאר פה."

נעמה : " החולצה שלי! שכחתי אותה"

עומר : " טוב תיקחי ותבואי אני יורד במעלית בנתיים"

עומר הסתכל במעלית שמסביבו, הסתכל על המזוודה שלו, וחיוך ענק מילא את פניו. הוא התרגש, פעם ראשונה בחייו שהוא באמת התרגש.

הוא יצא לעבר החנייה כשלפתע ראה את עדר הבנות והבנים משכבתו עולים עליו ונפרדים ממנו לשלום.

עומר :" מה אתם עושים פה?" שאל במבוכה.

... :” באנו להיפרד אסור?" אמרה שם אחת הבנות.

...: " חתיך אחד אני כל כך יתגעגע אלייך!" אמרה שם אחת נוספת, עומר לא כל כך ייחס לך חשיבות, הוא ענה בנימוס אבל הרגיש דחף עז לעוף משם ולנסוע כבר לשדה התעופה, חן שם, חן מחכה לו. כך בלבו.

אחרי חיבוקים נשיקות ופרידות נוספות נכנס עומר למכונית ביחד עם נעמה והוריו.

הם בדרכם לשדה.

בדרך לחיים שנקטעו, בחזרה להמשיכם, בחזרה לעתיד טוב יותר.

ישבתי על המזוודה וניסיתי לזכור אותה. כמות התיקים הארוזים שהייתה לי בחדר הייתה עצומה.

אמא שלי הייתה כל כך לחוצה שלא אשכח דבר וכל שנייה נתנה לי משהו נוסף להכניס.

כאב לי עלייה, אבל סופסוף היא תוכל להתחיל בחיים חדשים שבהם באמת תוכל להיות מאושרת.

בפסח כבר אהיה כאן, אחזור לסיים את השנה. קיוויתי שהזמן יעבור מהר, כל כך מהר, שלא ארגיש בכלל את המרחק.

אני ודניאל הבטחנו שנדבר כל יום, שלא נשבר, שנחזיק מעמד, שנהיה זה לצד זה, שנתמוך, שנאהב גם מרחוק.

טל ומור הפתיעו אותי ביציאה מביתי לפני שעליתי למונית.

טל : " חן.. אנחנו כל כך נתגעגע אלייך" טל חיבקה אותי חיבוק חזק ומור חיבקה אותי אחריה.

מור :" חן תבטיחי שלא תשכחי אותנו! לא משנה מה יקרה!"

אני : " ידפוקות אני אוהבת אתכן כל כך למה נראה לכם שאני אשכח אתכן!?" דמעה ירדה מעיניי. כמה שניסיתי לעצור אותם הם באו בסופו של דבר.

טל :" לא חן אל תבכי, יהיה לך מספיק זמן לזה, עכשיו קחי" היא הושיטה לעברי חבילה ארוזה בעטיפה ורודה.

פתחתי אותו בעדינות והופתעתי לראות תחתון חוטיני ממש מצחיק עם הדפס תמונה של שלושתנו ובתוך התחתון היה שלושה צמידי כסף מדהימים, פשוט מהממים עם תליונות של לב כוכב דג וחמסה. מבין הדמעות צחקתי קצת והן איתי.

כמובן ששניים הבאתי לכל אחת מהן  והבטחתי להם שלא אסיר אותו לעולם וכאשר אביט בו אדע שיש אנשים שאוהבים אותי והם כאן! בארץ הזאת, באדמה הזאת. בנוסף הם הביאו לי ספרון ענק כזה מלא מברכות של כל החברים, כלכ ך שמחתי. אמרתי להם שאקרא את זה במטוס.

אמא :" חנצ'וק, הגיע הזמן ללכת"

בשניה זו זרם הדמעות האחרון והחזק ביותר התפרץ, וטל ירדו דמעות והיא חיבקה אותי חזק וככה מור, התחבקנו שלושתנו חיבוק חברות אהוב.חשבתי על כל התקופה שלא האמנתי בהם, לא האמנתי שהם באמת חברות שלי, זלזלתי בהם, חיפשתי להם 'מחליפה', שנאתי את עצמי עם אותן המחשבות. עכשיו הם הוכיחו לי את היותם חברות אמיתיות, אלה שהיו איתי בכל השבוע הכבד הזה, אלה שתמכו שעזרו שפתרו שידעו שנתנו כתף ובעיקר אהבו.

נכנסתי לעבר המונית והתיישבתי במונית, אמי ישבה מקדימה אני בספסל האחורי אנחנו בדרך לשם.

לא רציתי לדבר עם אף אחד, לא רציתי לנהל שיחות כבדות. היה לי קשה יותר מהפעם הקודמת להיפרד.

את השתיקה שלי קטע צלצול הפלאפון שלי, זה היה ממספר בלתי מזוהה. עניתי בחוסר חשק אך התפלאתי לשמוע שזו הקלטה.

" יש דברים המסתתרים בלב, שלמוח קשה להוציא אותם, אוהב אותך, דניאל" הוא אמר את זה בקול כל כך מתוק, כל כך עדין ושקט. קול עצוב שחנוק מדמעות. שמעתי אותו מדבר והדבר שהכי רציתי בעולם זה לרצוץ לחבק אותו.

לאחר מילתיו התנגן השיר ששלח לי. שיר הנושא של טרזן.

http://www.youtube.com/watch?v=JIVaUcE4kAM

*(פשוט חובה להכנס!!!!!!!)*

Tarzan Soundtrack - You'll be in my heart by Phil Collins

Come stop your crying
It will be alright
Just take my hand
Hold it tight
I will protect you
From all around you
I will be here
Don't you cry

For one so small
You seem so strong
My arms will hold you
Keep you safe and warm
This bond between us
Can't be broken
I will be here don't you cry

Cause you'll be in my heart
Yes, you'll be in my heart
From this day on
Now and forever more
You'll be in my heart
No matter what they say
You'll be here in my heart
Always

Why can't they understand
the way we feel
They just don't trust
What they can't explain
I know we're different
But deep inside us
We're not that different at all

And you'll be in my heart
Yes, you'll be in my heart
From this day on
Now and forever more

Don't listen to them
Cause what do they know?
We need each other
To have, to hold
They'll see in time
I know

When destiny calls you
You must be strong
I may not be with you
But you've got to hold on
They'll see in time
I know
We'll show them together

Cause you'll be in my heart
Believe me, you'll be in my heart
I'll be there from this day on
Now and forever more

Oooo, you'll be in my heart
You'll be here in my heart
No matter what they say
I'll be with you
You'll be here in my heart
I'll be there always

Always
I'll be with you
I'll be there for you always
Always and always
Just look over your shoulder
Just look over your shoulder
Just look over your shoulder
I'll be there always

מילות השיר האחרונות הדהדו בראשי מבלי להפסיק. אם מקודם חשבתי שבכיתי הרבה, אז כנראה שלא ידעתי מה זה לבכות.

מה אני עושה פה? לאן אני הולכת? האם זה הדבר הנכון לעשות?

לא היה לי אומץ להתקשר אליו, להגיד לו כמה אני מודה לו כמה אני אוהבת אותו וכמה אני לא יכולה בלעדיו. פשוט לא יכולתי.

אבל את האומץ להגיד לעצמי 'לא' לא היה לי.

נכנסתי לשדה התעופה. נעמה קלטה אותי מרחוק וישר רצה לחבק אותי. עומר היה מאחוריה. הביט בי, הביט בדמעותיי והרכין את ראשו.

נעמה :” יפה שלי התגעגעתי! אל תבכי יהיה טוב מבטיחה לך שהולך להיות כיף מבטיחה לך!! דיי מאמי תירגעי.."

לא הגבתי, רק בכיתי ובכיתי. אחר כך עברנו את התור המייגע בדלפקים. מדלפק לדלפק, אני מביטה סביבי ולא ידעתי אם זה באמת מה שאני רוצה מעצמי, אם אני באמת מוכנה לזרוק הכל.

הבטתי בחיוכים של האנשים ההולכים והשבים, הם כל כך שמחים, כל כך מרוצים. ואני בכלל לא נמנת איתם.

אני אחרת שונה, אני כואבת ובוכה.

אמא שלי ניסתה כמה שיותר לתמוך בי אבל היא הבינה אותי, היא לא ניסתה לגרום לי להפסיק לבכות.

לאחר כחצי שעה של הסתובבויות אמי שלי נפרדה ממני והלכה, ראיתי את עינייה נוצצות מדמעות, חיבקתי אותה כל כך חזק. איחלתי לה את כל הטוב שקיים ושתהיה מאושרת וכמובן הבטחתי גם לה שאשמור על קשר ואתקשר כל יום לדווח איך היה לי בבית הספר ואיך החיים שם. אחותי מסרה לי נשיקות דרכה כיוון שנתקעה בעבודה, יום קודם לכן היא ובעלה העניקו לי 1000 שקל שיהיו רק לי, לבזבוזים ולהנאות החיים.

במסילות במדרגות הנעות, עד עכשיו לא דיברתי עם עומר מילה. הוא השתרך אחריי ואחרי נעמה.

במסילות הנעות יצא שאני עומדת מול עומר, הוא הביט בי וחיוך מבויש היה על פניו. חייכתי אליו. הוא היה כזה חמוד, כזה תמים. הוא לבש ג'ינס וטרנינג שכמובן ישבו עליו מדהים. הג'ינס נפל ממנו, סטייל מוזר כזה שכל הבנים מתלהבים ממנו. וואי הוא נראה טוב. זו הייתה הפעם הראשונה היום שהסתכלתי עליו. הוא כזה חתיך אבל לצערי דניאל לא יצא לי מהראש, הוא נתקע שם. ואיתו מילות השיר ששלח לי.

you'll be in my heart
You'll be here in my heart
No matter what they say
I'll be with you
You'll be here in my heart
I'll be there always

ישבנו בבית קפה אני עומר ונעמה בשולחן אחד ושתינו מילקשייק. ההורים של נעמה ועומר הסתובבו להם וערכו קניות בדיוטי פרי.

דניאל ישב בחדר. השירים התנגנו ברשימת ההשמעה שלו. ושוב  אותו השיר.

When you're gone
The pieces of my heart are missing you
When you're gone
The face I came to know is missing too
When you're gone
The words I need to hear to always get me through the day
And make it okay
I miss you

ככה הוא נותן לה ללכת? הזיכרונות הציפו אותו.

הוא יושב על המיטה ומקשיב למילות השיר. ככה הוא נותן לה ללכת?  היא טסה..טסה לחצי שנה שלמה.. טסה לקצה השני של העולם .. עוזבת אותו..

הידידה הכי טובה שלו..הילדה שהכי חשובה לו בעולם נוטשת אותו.."ידידים הכי טובים" אז זהו..שממזמן כבר לא..זאת אהבה.. אהבה בלתי אפשרית, כך הם רואים אותה..הוא אוהב אותה אבל יודע שאהבתה אליו היא רק הערכה של ידידות מופלאה היא אוהבת אותו אבל חושבת כי הוא רואה בה לא יותר מידידה טובה.

מה אני עושה פה? ככה אני מוותר על הכל?

הוא שאל את עצמו פעם נוספת והפעם באמת, האם אני ככה מוותר על הכל? ככה נותן לה ללכת?

הוא קם ממיטתו בזריזות לקח פלאפון וכסף ורץ לתפוס מונית.

דניאל :" לשדה התעופה בבקשה"

הדרך עברה בעצבים מיותרים שמלאו את דניאל בדחף ענק להגיע ולחבק את חן, לא לתת לה ללכת, להגיד לה שמקומה כאם שאין לה מה לחפש כאן. שלא תוותר על האהבה שבניהם, היא ייחודית, היא מיוחדת, היא נערצת, היא מוזרה, היא גדולה, היא מלאה, היא אוהבת. הוא כבר תכנן מה הוא יאמר, יגיד לה כמה הוא אוהב אותה, יגיד לה שלא שווה לו לחיות פה שהיא לא איתו, שהוא לא יכול בלעדיה, שהיא תלמד כאן, בבתי ספר הכי טובים בארץ העיקר שתישאר איתו. 'אני לא מוותר' חשב בראשו.

השתיקה בשולחן הייתה ממש מביכה, נעמה שברה אותה כששאלה אותי איך עבר עליי השבוע.

אני : " אממ עבר נחמד" אמרתי בחיוך שרובו מזויף, רציתי לעוף משם, הרגשתי איך אני רצה משם מחבקת את דניאל ואוחזת בו חזק, אומרת לו שלעולם לא אעזוב שוב, שתמיד אהיה איתו, שלא שווה לה לחיות רחוק אם הוא לא איתה.

הוספתי אחרי כמה שניות של שתיקה ומחשבות  "עומר מה איתך?"

עומר התפלא לשאלתי, הוא היה מופתע ולקח לו זמן להתעשת על עצמו להגיב.

לפני שבכלל ענה לי נעמה אמרה לנו שהיא הולכת לשירותים והשאירה אותנו לבד.

דניאל נכנס לשדה התעופה, מחפש אותה בכל עבר בו הוא מסתכל.

... : " סליחה ילד, אתה לא יכול לעבור כאן"

דניאל השיב באדיבות ועשה את עצמו מתרחק מהמקום, עד מהרה  פנה משם בזריזות ועבר מתחת לחבלים המפרידים לעבר הצד השני.

כששם לב שרודפים אחריו הוא החל לרוץ הכי מהר שרק יכול. הוא דלג מהר מעל מזוודות של אנשים

דחף נשים ואנשים מבוגרים וביקש כמובן את סליחתם בתוך המרוץ המטורף הזה. הוא שם לב שמודיעים בקשר שילד ברח והוא קלט שומרים יוצאים בכל עבר שרק הניח שם את רגלו.

רץ קפץ דחף עף הרגיש איך האהבה בוערת בו, הוא חשב רק על דבר אחד וזה לא לתת לה לעלות למטוס, לא לתת לה להמריא, ללכת, לעזוב אותו. הוא הרגיש איך הוא עוצר אותה, עושה הכל כדי שתישאר.

עומר: " למה בכית?." עומר לא חיכה וירה את שאלתו שבערה בו מהרגע הראשון שראה את דמעותיה בענייה.

לא ידעתי מה לענות לו, לא רציתי לפגוע בו אבל גם לא יכולתי לשקר לו.

אני  :" היה קשה לי, קשה לי לעזוב את הכל"

עומר : " את מתכוונת אותו.."

הנהנתי להסכמה.

עומר :” חן.." הוא פנה אליי ואחז בידיי. " מה אני יכול לעשות כדי שתאהבי גם אותי ככה, תני לי הזדמנות"

הרחקתי את ידי במהירות " עומר אתה לאמבין, אתה באמת אחלה של ילד חמוד ובאמת אחד החתיכים שראיתי אבל אני אוהבת אותו כבר הרבה מאוד זמן, אני לא יודעת בכלל מה אני עושה פה. אני לא אמורה להיות פה, אני לא אמורה לטוס אני אמורה להיות איתו, אני מוותרת על הדבר הכי גדול בחיים שלי, הכי כנה הכי אמיתי"

עומר הרכין את ראשו, הוא ידע שהיא צודקת.

עומר :"אל תעשי את זה"

אני :" מה?"

עומר :" לכי"

אני : " מה?"

עומר : " פשוט לכי, את צודקת, את לא אמורה להיות פה, אם הוא האהבה הגדולה שלך אל תוותרי עליה. חן אני אוהב אותך, את יודעת את זה, הלב שלי משתגע כל פעם שהוא רואה אותך, כל פעם שהוא חושב עלייך הלב שלי מבקש רק אליך, אני מריח את הריח שלך ולא יכול, אני מסתכל בעניים שלך והם כואבות, וזה מכאיב לי. אני רוצה לחבק אותך לנשק אותך שוב, הכי הייתי רוצה בעולם שתטוסי איתנו, שתהיי איתנו, איתי, אבל אני עוד יותר רוצה שתהיי מאושרת, וזה מותנה בזה שתהיי איתו, לא שם, איתנו, איתי"

חיבקתי אותו כל כך חזק, ידעתי שהיה לו ממש קשה להגיד את זה. כאב לי שכאב לו, ולו כאב שכאב לי. זה היה מוזר אבל זה היה אמיתי, זה היה כנה. חיוך אמיתי ומאושר מילא את פניי.

ידעתי שזהו, אני מוותרת, אני הולכת אליו, אני נוסעת אליו המקום שלי הוא לא שם, הוא פה. סופסוף מצאתי את עצמי וככה אני עוזבת את הכל? הפעם ידעתי, ידעתי שאני הולכת אחרי הלב ולא מוותרת. הולכת עד הסוף.

עומר :" חן..אני יכול לבקש ממך משהו"

אני :" מה שרק תרצה"

עומר : " אני באמת רוצה שתהיי מאושרת, אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם.....אני לא בטוח אראה אותך יותר, אני אוכל לנשק אותך בפעם האחרונה, להיפרד?"

צמרמורת עזה מילתה את גופי. ידעתי שהוא אוהב אותי. 'אני לא בטוח אראה אותך יותר, לא אראה אותך יותר' פחדתי מהמילים שלו, לא רציתי לוותר עם הידידות שלי איתו, לא רציתי לוותר על החברות שלי עם נעמה. באמת יכול להיות שלא אראה אותם יותר. אבל מקומי הוא פה, בין החברים שלי, איפה שהרגשות הכי אמיתיים שלי יוצאים לחופשי.

הוא התקרב אליי, שפתיו מתקרבות לשפתיי, הוא כמעט שם. אני מרגישה את נשימותיו, את הלב שלו שדופק בלי סוף.

לאט לאט שפתייו היו על שפתיי, הרגשתי אותם על שלי, מרפרפות אחת על השנייה. ביד אחת הוא החזיק את פניי וביד השניה קירב אותי אליו, התנשקנו.

רעש ההמולה קטע את נשיקתנו באמצע. שוטרים רבים הסתובבו סביבנו, העבירו קשר. הסתובבתי. הבטתי בו, הבטתי בשוטרים שאוחזים בו כאילו היה פושע שסופסוף תפסו, במבט ההמום שעל פניו. במבט הכואב שבעיניו.

אהבתם?! תגיבווו! אל תוותרו על החלק הזה;] הוא לא פחות חשוב!! חחח הוא מעודד ונותן כוח לתת לכם עוד ועוד ועוד;]

כן כן מדברים פה עך התגובות=]

השקעתי בפרק=] מקווה שהבא יבוא מהר.

אני רוצה פעם אחת לפחות להגיע ללפחוווווות 25 תגובות לפני הפרק הבא :P זה לא קשה=] אם תוכלו אני אשמח חחחח (:

וההמשך יהיה אפילו טוב יותר= ]