!@#!@#!@#

...: " שלום, אני ד"ר יוספוב אני מטפל בבתכם נעמה. אני מצטער להודיעכם.. אבל....................................

כנראה שיש לה לוקמיה."

שתיקה השתררה בחדרו של הרופא.

!@#!@#!@#

... : " נו דניאל! אוף נו!" חן התלוננה בפני דניאל.

דניאל : " מה עכשיו ילדונת?" אמר וחיוך קסום על פניו.

חן : " אל תקרא לי ילדונת" אמרה חן ועשתה פרצוף עצוב. " אנחנו כבר הולכים איזה חצי שעה ואני רעבה באלי לטרוף משהו"

דניאל :"את יכולה אותי" אמר וחיוך עדין על פניו.

חן : " בוא נלך אלייך"

דניאל :" אולי אלייך ?" שאל בחיוך.

חן : " אבל אין לי כוח למשפחה שלי עכשיו"

דניאל  : " אז יאללה בואי, אה ואל תשכחי שמחר.. אני חוזר לבית הספר."

חן : " לא אתה לא!"

דניאל : " כן אני כן, ואת באה איתי."

חן:" ממש! אני רצה לשם לא סתם באה, אני משתוקקת ללכת לשם."

דניאל : " נו! אז תבואי בהפסקה לפחות"

חן : " לאלאלאלא" אמרה מרוצה מעצמה.

דניאל : " את אוהבת לשגע אותי?"

חן : " מאוד! אבל אל תדאג מאמי אני יבוא בסוף היום"

דניאל : " כמה שאני אוהב אותך" אמר ונשק על שפתיה.

חן : " יש לי רעיון יוו אני גאון אני מרוצה מעצמי אני מדהימה יו אין עלי איזה חכמה אני!"

דניאל : " מה יש לך?"

חן : " מצב כפית" אמרה והוציאה לדניאל לשון. " אל תייחס אליי" אמרה וקרצה לו. חן התקדמה ומשכה את דניאל בחולצתו. "נו בוא כבר עד שאתה זז".

דניאל משך את חן חזרה אחורה והביט ישר לתוך עיניה.

חן : " מה?" אמרה במבוכה.

דניאל : " איך הצלחתי עד עכשיו לחיות בלעדייך אני לא יודע"

פנייה של חן הרצינו, מבטה נהיה עצוב, היא הרכינה את ראשה כלפי מטה.

דניאל הרים את ראשה דרך סנטרה. " אני יודע" אמר.

חן : " אתה לא מבין בכלל איזה הרגשה זאת".

דניאל : " אני יחכה לך תמיד לא משנה איפה תהיי אני יהיה כאן בשבילך מחכה שתחזרי"

חן : "אני לא רוצה להישמע צומי מפגרת אבל זה נכון, יש לך פה בנות אחרות למה שתרצה אותי שאני כל כך רחוקה, אני חוזרת רק עוד חצי שנה"

דניאל : " תקשיבי, בואי נזרום, לא נחשוב על העתיד, יש לנו שבוע לעבור ביחד ואני רוצה שזה יהיה שבוע שלא תשכחי, שיישאר לך טעם טוב ממני, ושלי יישאר ממך. אני אוהב אותך ולא רוצה לחשוב על דברים יותר מדיי."

!@#!@#!@#

... : " היי" נעמה השיבה לעומר בחיוך.

עומר : " אני..אני מצטער, אני לא שמתי לב, הייתי מרוכז בעצמי" אמר בחוסר ביטחון.

נעמה סימנה לעומר להתקרב אליה והשיטה לפניו את ידיה לבקשת חיבוק.

נעמה : " עומר בלי שטויות אתה אחי כן? "

עומר : " לצערי הרב" אמר וקרץ לה.

נעמה הביאה לעומר מכה בגב.

עומר : " אווץ' זה כאב! נו טוב.. הייתי מגעיל אני מרשה לך"

ושניהם צחקו על המיטה.

!@#!@#!@#

עמדנו שנינו בפתח ביתי. הוא החזיק את ידיי.

דניאל : " את לא מבינה כמה אני מאושר שעכשיו את פה.."

אני : " כבר דיברנו ואמרנו ש.." הוא השתיק אותי והביא לי נשיקה עדינה בפה.

דניאל : " לילה טוב, see you" אמר ונעלם עם החשכה.

חזרתי הביתה ופתאום נזכרתי בהודעה המרה על ההורים שלי, החלטתי לא לחשוב על זה יותר מדיי והלכתי לחדרי.

השעה לא הייתה כל כך מאוחרת וידעתי שלכולם יש בצפר מחר.

התחברתי לאייסקיו והייתי על אווי

~*~

פה בארץ, חופשה קטנה מחו"ל ;]

"איתך רוצה לעוף למרחקים

ובך אני אבחר כל החיים "

3> תמיד איתך

~*~

מיד ראיתי שגיל קרא לי תאווי. לא כתבתי על דניאל כי לא רציתי למשוך תשומת לב. הוא יודע שאני אוהבת אותו וזה מספיק. מיד חיוך הציף את פניי.

פתאום נשלחה הודעה מטל חברה שלי.

טלושלי –

חנצ'י?! את בארץ בובה?!

חנוש-

כה מאמי

טלושלי-

ולא חשבת להודיע?!

חנוש-

מצטערת חח לא היה לי כל כך זמן.

טלושלי-

טוב שש מתי רואים אותך? אהה ומי זה הילד באוי שלך?! יש לך חבר מחו"ל?!?! אמריקאי כזה :P ?

חנוש-

חחחחח לאלא אין לי חבר מחו"ל תתפלאי הוא מכאן ואת מכירה אותו....ומחר אני באה יכול להיות בסוף היום.

טלושלי-

מהמהמהמהמה פספסתי פה משהו?! מידד לשפוך הכל.

חנוש-

אני ממש עייפה אני אספר לך מחר בובי=]

טלושלי-

שלא תחשבי שאת הולכת לישון בלי לספר לי!

חנוש-

דווקא כן;] ליל'ט.

טלושלי-

לאאאאאאאאאאאאאאא

לא עניתי לה. סגרתי את האייסיקיו והלכתי לישון.

!@#!@#!@#

... : " דניאל קום לבצפר!" אמו של דניאל צעקה לו מלמטה.

דניאל : " אוף נו עזבי אותי אולי אני אשאר גם היום בבית?"

רבקה : “ ממש לא חמודי, קום תתלבש יש לך בגדים על המגהץ אוכל במטבח התיק שלך מוכן תתרחץ ואבא יקח אותך"

דניאל עשה את עצמו משתעל : " אבל אני לא מרגיש טוב אמא נו"

רבקה : " ניסיון יפה, אם אתה כל כך לא מרגיש טוב אין ללכת לאימונים"

דניאל קם כרוח סערה ממטתו.

אמרו קרצה לו, שניהם הבינו את כוונתם.

דניאל ניגש לאכול את ארוחת הבוקר שלו בליווי אמו.

רבקה : " שלא תחשוב שזה היה קל לגרום להם להאמין שהלכת ברשותנו מהבית חולים. ועוד האישורים, סיבכת אותנו."

דניאל : "אני מצטער כבר אמרתי לך שזה למטרה טובה!"

רבקה : " אוקיי, סלחתי לך, עכשיו מה המטרה?"

דניאל : " אמא אני מאחר! בייביי"

דניאל שם את התיק על הגב שלו.

דניאל : " אבא! אני מוכן, יוצאים".

רבקה : " דניאל גש הנה.."

דניאל : " מה עכשיו אמא!?"

רבקה : " תמסור ד"ש לחן, כלומר, אחמ אחמ" רבקה עשה את עצמה משתעלת " כלומר חברה שלך.." אמרה ושניהם צחקו.

!@#!@#!@#

לכולם כבר התגלה שחן בארץ לשבוע, כמובן בקרב חבריה, והם נהנו לפטפט על זה לפני תחילת השיעור הראשון.

טל : " יש לה חבר את קולטת?!?! והיא לא רוצה לספר לי מיזה והוא מפה!"

מור : אההההה את לא מבינה מה שכחתי לספר לך!! שמעתי את דניאל וגיל מדברים על החברה החדשה של דניאל וסתכלי הוא נכנס לכיתה, תראי איזה מאושר הוא אין בדוק זאת נופר!"

טל : " מזה לכולם יש חברים עכשיו פתאום גמאני רוצה! " אמרה ושניהם פרצו בצחוק.

לפתע הם ראו את דניאל מתקרב.

הוא אמר למור שלום וכשאמר לטל היא חיבקה אותו ובירכה אותו במזל טוב.

טל : " מזל טוב מאמי אתה ונופר יאו איזה חמודים אתם ביחד!"

מור : " כן יאו מזל טוב באמת סחתיין עליך לא מבזבז זמן"

דניאל : " מה על מה אתם מדברות?" דניאל לא מבין מאיפה הם נפלו עליו על הבוקר שני אלה.

טל : " נו אל תשחק אותה כולם יודעים על החברה החדשה שלך"

מור : " נו כן מה אתה מסתיר"

דניאל : " אה גיליתם, אמ תודה רבה נשמות , היו שיעורים במתמטיקה?"

מור : " לא זוכרת"

דניאל : " טוב אני זז, אה ו... חן.. החברה שלי." אמר, קרץ וברח.

המורה נכנסה לכיתה וכל התלמידים ישבו במקומם. השיעור התחיל כרגיל אבל הראש של דניאל, ממש לא היה במתמטיקה. הוא רק חישב את הדקות שנותרו לו עד שיוכל לראות את חן שוב. הוא ידע, ידע שבעוד שבוע היא חוזרת.

הוא החליט להפוך את זה לשבוע הכי מדהים שיכול להיות לה.

דניאל : " המורה? אני יכול בבקשה לשירותים?"

... : " לא אנחנו באמצע שיעור אם אתה לא שם לב! אין יציאות! תתבגרו כבר!"

דניאל : " זה דחוף נו, יש לי שלפוחית רגיזה" אמר וכל הכיתה החלה לצחוק.

... : " צא צא, יש לך דקה להיות פה.!

דניאל יצא למסדרונות בית הספר והקיש את המספר של דוד שלו.

דניאל : " אריק? מה קורה דוד?, כן כן איתי בסדר, שמע, אני צריך טובה...אז ככה..."

לאחר שדניאל סיכם פרטים עם דודו הוא ניתק את הטלפון וחייג את מספרה של חן.

דניאל : " דובית? אני מתגעגע אלייך"

חן : " ימשוגע יש לך עכשיו שיעור!"

דניאל : " יש לי עכשיו אותך!"

חן : " לא נו שמנצ'יק אני לא רוצה שתפסיד חומר נו תחזור!"

דניאל : " אבל את החומר שלי אני מכור אלייך"

חן : " דניאל! אל תשגע אותי ותחזור או שאני באה להחזיר אותך לכיתה"

דניאל : " בואי נראה אותך"

חן : , אני לא ידבר איתך"

דניאל : " טוב טוב אני חוזר. יפה שלי מאוהב בך כל כך תתחתני איתי?

חן : " ברור! יאללה לך לך!

דניאל : " ומה את לא אוהבת אותי?" קולו נשמע עצוב.

חן : " בטח שכן ישמן השומן עלה לך למוח! לך כבר יהרגו אותך ואני אוהבת אותך המון המון המון המון"

דניאל : " טוב יפחדנית אני הולך"

חן : " שש ביי!"

דניאל : " טוב ביי" אמר וצחק לעצמו.

הוא חזר לכיתה עם חיוך ענק על הפנים, חיוך שזומם משהו.

באמת רציתי לשים פרק היום אבל לפני שעה או משו כזה חזרתי מהסטודיו

והייתי שם גם בבוקר ואחר כך בבצפר..קיצר.. לא חסר

והתחלתי לכתוב את הפרק רק שאני נרדמת על המקלדת חחחח

אשים לכם אותו מחר=]

יום נעים לכולם

ותודה על התגובותת שלכם!

לילה טוב 3> =]

ממש מצטערת שלא יכולתי לעדכן.. היו לי כל כך הרבה דברים על הראש=\

נפצה אותכם עכשיו בפרק שלדעתי יצא ארוך;]

אה ועוד דבר..

אני לא חושבת שאוכל לעדכן אחד אחד את הקוראים הקבועים מתי יש פרק כי זה מתחיל לקחת ממש הרבה זמן וכשיש לי זמן לפרק אני מעדיפה להמשיך כמה שיותר.

מקווה שתבינו=]

בכל זאת אשתדל מדיי פעם להודיע באקראיות וכל מה שנשאר לכם הוא לבדוק=]

אשתדל לעדכן בתדירות יותר גבוהה כמובן.

ועכשיו בלי לשגע אותם..

לפרק..

פרק 18

!@#!@#!@#

דניאל ישב על הספסל הקבוע שלו ושל חן, ישב וחיכה.

הוא רצה שהיא תגיע, כל כך רצה. הוא רצה לספר לה שהוא טעה, כמה שהוא אוהב אותה, כמה הוא רוצה שיחזרו לאהוב.

דניאל ישב על הספסל וחשב. 'אהבה זו ידידות לוהטת'.

דניאל ישב וחיכה.

אבל חן..

לא הופיעה.

!@#!@#!@#

... : " כמה אתה מוכן לשלם לי על זה?"

... : " אני לא יודע אני צריך לברר אם זה שווה לי"

... : " אין אתה לא תמצא יותר זול! אני אומר לך זה שווה לך"

... : " 3"

... : " ארבעת אלפים דולר"

...: " ממש לא, זה הרבה מאיפה אני ישיג את הכסף!"

... :” זאת לא כמות קטנה אתה יודע"

... : " אז אני רוצה חצי מהכמות "

... : " אלפיים חמש מאות דולר וזה סגור"

... : " איך ?! אני רוצה חצי"

... : " אז תחשוב מה יותר משתלם לך"

הוא ישב בחדר, יודע שהוא עושה דברים אסורים, הוא הבטיח לעצמו שיסיים עם זה, שלא ייכנס לזה. הוא לא רצה להסתבך, בסה"כ היה איש טוב. זה הפעם האחרונה, החליט בנחישות.

!@#!@#!@#

התעוררתי סופסוף.

אחרי החלום שחלמתי לא היה לי כל כך חשק לקום, חלמתי שאני נוסעת בכביש ארוך ארוך שאינו נגמר ודניאל עומד מולי, אני לא שמה לב ודורסת אותו, אני מסתכלת אחורה לראות מה עשיתי ודניאל לא זז, עדיין עומד באמצע הכביש כאילו לא פגעתי בו בכלל, עומד ומביט בנקודה מרוחקת.

אני ניגשת אליו, הוא לא מסתכל לעברי. הוא קפוא, כולו בלבן. אני מביטה בו מתחננת אליו שישמיע קול ואז, דמעות של דם יורדות מעיניו. אני בוכה אני צועקת לעזרה אבל אני מוצאת את עצמי באמצע שום מקום שאף אחד לא יכול לעזור לי. התעוררתי בעקבות הזעקות שלי. זה היה מפחיד. קמתי ודמעות על פניי.

הבטתי בשעון 19:25.

הבטתי בשעון פעם נוספת. 19:25 "פפפפפפפפאאאאאאאאאאאאאאאקקקקקקקקקק" צרחתי בכל כוחי!

התלבשתי במהירות בג'ינס כהה משופשף שהיה מונח לי כבר על השידה וגופיית סבא בצבע ורוד בייבי ארוכה שצמודה לי לגוף. בקושי להתאפר היה לי זמן, עשיתי את זה ממש בזריזות ובטעות מרחתי את השחור בעניים. לקחתי את הדאודרנט אבל באותו רגע הפלתי את בקבוק הבושם על השטיח. מזל שהוא לא נשבר. הכל קרה כל כך מהר. בקושי היה לי זמן לנשום. לקחתי מסטיק מנטה מהארון ויצאתי בריצה לכיוון הפארק.

!@#!@#!@#

דניאל הלך ברחובות כשידיו בכיסו, הוא תהה למה היא לא מאמינה בו כמו שהאמינה פעם. הם רבו הרבה, היו להם דעות מנוגדות, הם היו ההפך הגמור אבל כמו שאומרים הפכים משלימים, הוא ידע שהיא האחת בשבילו, הוא לא הסכים לוותר עליה אבל הוא חשב כבר שהיא וויתרה עליו. המחשבות הכו בו ולא הפסיקו לשגע אותו. הוא לא ידע מה לעשות.

' לך אליה, אל תוותר. אתה לא יכול לדעת מה קרה' קול ראשון אמר לו בראשו.

' היא לא שווה שתסתכל עליה בכלל, ככה השאירה אותך לחכות לה שעה שלמה, פשוט בושה למין הנשי' אמר הקול השני בראשו.

' אל תקשיב לזעם שבלבך, היא אוהבת אותך, אתה יודע את זה, עכשיו לך, תתקדם לעברה ותאמר לה כמה שאתה אוהב אותה.

' איזה אוהב ואיזה נעליים אתה שומע את עצמך בכלל? לך תפוס את נופר תהנה קצת מה רע? מגיע לך! היא לפחות באמת אוהבת אותך'

' זאת לא האהבה שאתה מאחל לעצמך, יש לך פה הזדמנות לאהבה טהורה, לך על זה, לך אחרי הלב שלך כל כך הרבה זמן חיכית לרגע הזה'

' כןכןכןכןכן לך אחרי הלב שלך לך ותגיד לה שהיא לא שווה את זה, בעצם אל תלך אליה, לך לאחרות פי מאה יותר שוות ונותנות ממנה, אתה צעיר מה אתה צריך כונפה ואהבה על הראש עכשיו כאילו אתה הולך להתחתן'

' שטויות, ממש שטויות, אהבה, אהבה זה הקסם, זו הרוח הטובה, היא טסה עד לפה אך ורק בשבילך, היא צריכה אותך דניאל היא צריכה אותך'

דניאל לא ידע מה לעשות עם הקולות שבראשו והחל לצעוק : " אאעאעאעאעאעאעעעעעעע עזבווווווווו אותי שניכם! דיי דיי דיי אני לא יכול יותר!" אמר והתיישב על הריצפה מביט ברגליו ולא מבין לאן הוא צריך לפנות.

... : " את זה שאתה קצת לא נורמלי ידעתי, אבל את הקטע שאתה מדבר לעצמך, לא סיפרת לי עליו"

דניאל הסתובב וראה חיוך מדהים על פניה של ילדה שכל כך יפה בעיניו.

דניאל : " חח...ח..ח.ן לא זה לא כמו שזה נראה פשוט... קולות... להשתגע... ראו ...בראש... אמרו... אחד.. לא ....כן ..לא ..יודע ...אולי ללכת ...הייתי.... אלייך... אמור... אני מבין.. לא.. לא מבין" דניאל לא הצליח לדבר ולא הפסיק לגמגם, עמדתי מולו בחיוך למראה המבולבל שלו והכל כך מדהים.

אני  :” אתה בא?"

דניאל   : “ כן" אמר נבוך כאשר יד אחת מגרדת בראשו.

הגענו לפארק והתיישבנו על הספסל הקבוע.

לפתע התחלתי לצחוק.

דניאל ": " נו מה!?" אמר בבושה ובכעס.

אני : " אתה קלטת את עצמך?" אמרתי והתחלתי לצחוק.

דניאל : " דיי נו! לא מדבר איתך!"

אני : " אתה לא חייב לדבר איתי, דבר עם הקולות" אמרתי ושוב התחלתי לצחוק.

דניאל : " סבבה זכרי, את עוד תתחנני שאני ידבר איתך"

אני : " לא אני לא, מה אני צריכה אותך שיש לי את הקולות"

דניאל עשה פרצוף של לא מתייחס והמשיך בעיסוקיו.

אני : " נו דניאל!"

דניאל : " לא מדבר איתך!"

אני : " רוצה לראות שכן ?"

דניאל : " לא מדבר איתך!"

אני : " אני ישאל שוב, רוצה לראות שכן!?"

דניאל  : “ לא מדבר איתך!"

אני: " אוף לא צריך!" אמרתי בכעס.

דניאל התחיל לצחוק.

דניאל : " את כזאת מתוקה שאת עצבנית."

אני : " אל תתחנף! אני לא מדברת איתך!"

דניאל : " טוב!" אמר בחיוך.

אני : " טוב"

דניאל : " טוב!"

אחרי שתיקה של כמה שניות דניאל התחיל לחייך.

הוא סובב את ראשו אליי. הוא הצחיק אותי, אז חייכתי מעט.

סובבתי את ראשי אליו וכאשר מבטנו נפגש החזרנו שנינו את ראשנו מהר.

דניאל סובב את ראשו אליי שוב. לפתע הוא לקח את ראשי רכן אלי ונסחף איתי לנשיקה ארוכה ומפתה.

זה היה מדהים. ישבנו שנינו על הספסל, הוא מנשק אותי, אני אותו. לא מפסיקים. נשיקה מלאת להט ותשוקה שלעולם לא רוצה להיגמר. וככה במשך כמה דקות. אני מריחה אותו, טועמת אותו, לשונותינו מסתבכים בפיותנו. אני נהנת איתו, נהנת מהמגע שלו, כמה טוב לי איתו. התנתקנו, הבטנו לשניה אחת אחד בשני והמשכנו להתנשק. זה היה מדהים. באמת. אפשר להגיד שמהניסיון הזעום שלי, אז כן. הנשיקה הכי מדהימה שהייתה לי עד עכשיו.

דניאל : " אני אוהב אותך, אני מצטער, אני לא התכוונתי שזה ייצא ככה, אני לא רציתי זה היא באה אליי באמת חן! אני נשבע לך זה באמת לא אשמתי אני אוהב אותך ורק אותך"

אני : " כבר אמרו לך שאתה מדבר יותר מדיי? אמרתי לו ונישקתי אותו בשפתיו.

דניאל : " כבר אמרו לך שאת הילדה הכי מדהימה ביקום?"

אני : " כבר אמרו לך שאתה הילד הכי שמן בגלקסיה!?"

דניאל : " מה מה מה נעלבתי! תזהרי אני לא ידבר איתך!"

אני: " אם זה מוביל לאותה דרך של מקודם אני מוכנה גם לא לדבר איתך עוד 10 פעמים. מוכן?"

דניאל :" אני כל כך אוהב אותך"

אני : " אתה יודע.. לפעמים, אנחנו רואים דברים בניגוד לרצוננו, דברים שאף פעם לא היינו מאמינים להם קודם לכן, מציינים בפנייך עובדה על אדם מסוים, אתה לא מאמין לה, אבל אחר כך אתה רואה את אותו אדם, וכל מעשה שלו מוביל אותך להטיל ספקות, אתה מתחיל לפרש את הדברים בצורה שונה, שגויה, ואתה בעצם רואה.. שאותו אדם צדק במה שאמר לך. וזה לא נכון, וזה כל כך כואב. זה בתת מודע שלנו ואנחנו לא יכולים לשלוט על זה.

ואתה מסתכל שוב על אותו אדם וזה לא אותו אחד."

דניאל : " אני.. אני לא מבין מה את אומרת לי פה"

אני : " בוא אני ייתן לך דוגמא.." אתה מכיר בעל קיוסק חמוד וקבוע שלך, שאתה קונה אצלו כל יום קולה קוראסון ומסטיק, אולי גם גרעינים, אתה עובר שם כל יום אחרי הבצפר ואומר לו שלום מחייך אליו, קונה לך ארטיק כי חם מאוד ויום אחרי זה אתה שוב רואה אותו בבוקר בדרך לבית הספר, קונה את הקולה מסטיק וקוראסון כמו בכל בוקר. ואז מגיע הצהריים ואתה חוזר מהבצפר קונה לך ארטיק כי שוב מאוד חם לך."

דניאל : " אוווווקיי.........?"

אני ודניאל מעל הכל היינו ידידים טובים, אהבנו לדבר על משמעות של דברים ולרוב גם התווכחנו.

אני : "ואז חבר שלך אומר לך שהמוכר בקיוסק אותו אחד שאתה רואה כל בוקר, השתחרר מהכלא לפני 10 שנים כי רצח מישהו והוא פושע מסוכן. כמובן שאתה לא מאמין לו למרות שבתאכלס אתה ממש לא יודע כלום על אותו מוכר"

דניאל הקשיב והתרכז בסיפורי.

אני : " ואז אתה הולך לאותו מוכר, בוקר אחרי, קונה את הקולה מסטיק וקוראסון,משלם לו, מביט בעיניו. פתאום אתה רואה מבט מרושע. הוא לוקח את הכסף מידיך ואתה בוחן אותו, כאילו הוא רוצה לעשות לך משהו רע. אתה בצהריים קונה את הארטיק שלך, בזמן שאתה בוחר את הארטיק אתה קולט את המבטים של המוכר, כאילו רוצה לרצוח אותך. אתה מפחד משלם ויוצא. בוקר אחד אתה מסתכל על הקיוסק, מחייך וממשיך ללכת, אתה לא מסוגל יותר  להיכנס ולקנות את הקולה קוראסון ומסטיק......" הבטתי על רגליי בייאוש.

דניאל :" אתה לא מאמין, אבל אחר כך אתה רואה את אותו אדם, וכל מעשה שלו מוביל אותך להטיל ספקות... חן, מה קרה?"

אני : " זה לא בדיוק קשור אבל זה מה שהוביל אותי לחשוב על כל זה." הייתי ממש מיואשת, סגורה בתוך עצמי.

דניאל : " ספרי לי, אני כאן בשבילך."

לפני שנה שרית אמרה לי שהיחסים של אמי ואבי לא טובים למרות שאני ראיתי את הכל מושלם והכל טוב ובכלל לא שמתי לב למה שקורה, לא האמנתי לה, אמרתי לה שהיא מבלבלת תשכל וסתם פרנואידית, אבל מאז, עד לפני הטיסה, וגם שם, כל המריבות שלהם, כל הוויכוחים הכל הוביל אותי למסקנה שאולי, אולי עוד מעט זה הסוף.

וכל שטות, וכל ריב קטן, התחלתי לפחד, פחדתי לשאול, להתקרב. ועכשיו, זה הסוף הם מתגרשים, לא רוצים להיות יותר ביחד. ואני, אני זו שחשבתי שהכל מושלם, אני זו שלא מכונה להכיר בהורים גרושים שקיימו את ברית הנישואים במטרה להיות ביחד ועכשיו.. עכשיו אין כבר טעם. ואז........." לא ידעתי אם עליי להמשיך להגיד אבל בסופו של דבר החלטתי לשפוך את הכל. " ואז גיל.. אמר לי שיש משהו בינך לבין נופר., עוד שהייתי בחו"ל והתחברתי מהמחשב... ולא האמנתי, ידעתי שאתה אוהב אותי וזה לא יכול להיות, ואז בבית חולים, אחרי שהייתי אצלך ראיתי אותה, את גיל ואותה מחכים לך בחוץ, דואגים, באים בכל יום, ואחר כך, כל מה שקרה. ובסה"כ.......אני לא יודעת מה נסגר עם עצמי, הכל מלמד אותי לחיות בספק לא להאמין לכלום...לא....לא לסמוך על אף אחד.

דניאל : " אני..אני..תני לי לעכל.."

הוא לא הגיב יותר. רק חיבק אותי חיבוק חזק חזק חזק, חיבוק שכל כך הייתי צריכה, חיבוק מלא אהבה שלא רוצה להתנתק, המשכנו ככה שנינו להתחבק. יושבים על הספסל באמצע פארק שומם.

!@#!@#!@#

... : "עומר, אתה יכול להביא לי בבקשה כוס מים?"

עומר : " כן נעמה, תגידי, יצרת קשר עם חן מאז הפרידה בשדה?"

נעמה : " לא, לא היה לי זמן.."

עומר: " את....את חושבת שהיא עם דניאל הזה?"

נעמה : " עומר.." היא הרגישה כמה קשה לה לדבר איך היא נעשית כבדה. " כן, היא נסעה בשיבלו, אני לא יודעת מה יהיה הלאה אל תדאג, עכשיו אתה יכול להביא לי כוס מים?"

עומר : " ואם אני ייסע עליה? את חושבת שהיא תרצה לדבר איתי? או שתהיה איתו ואני בכלל לא יעניין אותה, אם בכלל זוכרת אותי או חושבת עליי, את חושבת?" נעמה לא הגיבה. " נעמה? נעמה נו מה הקטע שלך תעני" עומר הסתובב לכיוון של נעמה וראה אותה שרועה על הריצפה.

עומר : " נעמה, נעמה! נעמה תגיבי! אוי לא אמא!, אבא! אמא! בואו מהר! נעמה התעלפה.

לאחר כשלוש שעות נסיעה עומר מוצא את עצמו יושב ביחד עם הוריו בבית החולים תל השומר הוא נסע עם אביו לשם אחרי האמבולנס. נעמה התעוררה כבר קודם אבל החליטו שעדיף לקחת אותה לשם? למה עד שם? עומר לא ידע את התשובה. ראשו מוטל בין ידיו, אביו ואמו לידו והם מחכים לתשובה.

הרופא יצא מחדר הבדיקות של נעמה.

אביו של נעמה ועומר קם לקראתו ביחד עם אמו, עומר האזין ממקום ישיבתו.

... : " אדוני אתם יכולים להכנס בבקשה לחדרי, עליי לדבר איתכם."

'יופי ואותי משאירים כאן!' חשב עומר בראשו. לאחר שאביו ואמו הלכו נכנס לכיוון החדר של נעמה.

עומר: " היי.. אני רואה שאת מרגישה יותר טוב" אמר וחייך אליה. נעמה הייתה כל כך חלשה.

!@#!@#!@#

...: " שלום, אני ד"ר יוספוב אני מטפל בבתכם נעמה. אני מצטער להודיעכם.. אבל....................................

כנראה שיש לה לוקמיה."

שתיקה השתררה בחדרו של הרופא.

!@#!@#!@#

באמת השקעתי בפרק=]

מקווה שתאהבו!

אממ כמה אמרו שזה עצוב ואני רוצה להסביר לכם משהו.

המטרה בסיפור הזה היא להכנס ללב, נכון זאת דיי ההתחלה של הסיפור התחלתי אותו רק בתחילת החודש ואני ממש רוצה שתאהבו ותתחברו.

כל דבר שמסתבך יפתר במוקדם או במאוחר, הסיפור כמו החיים עצמם הם רדיפה אחרי הבעיות כדי לפתור אותם.

זה עצוב כיוון שככה זה עכשיו, דברים מסתבכים במטרה להסתדר ואני מבטיחה לכם שלפחות מנקודת המבט שלי אני יעשה את זה בצורה הטובה ביותר או לפחות ינסה. מה גם שאני לא כל כך חושבת כמוכם אז באמת נשאר לכם רק לצפות:P ומקווה שרק רק רק לטוב!

חכו להמשך ותראו יש הרבה הפתעות בדרך ;]

כמובן שהערות נוספות יתקבלו בשמחה=]

סופשבוע נעים

ואל תשכחו לחייך=]

~למטה~

מישהו שאל בפרקים הקודמים למה קראתי לסיפור ככה=]

אז ככה..

גם בחיים שלי, מה שבעצם אני מנסה לעביר לסיפור, קורים דברים בפתאומיות בלי הודעה מוקדמת, אחד אחרי השני.

לא פעם אחת נתקלתי בהפתעות חלקן נעימות וחלקן כמובן שלא, פשוט צריך לקחת הכל בפרופורציה, הדברים קורים אחד אחרי השני בלי הודעה מוקדם לכך בלי שבאמת מצפים להם. כמעט כל דבר שאנחנו עושים גורם לשינוי מאוד גדול בנו, בסביבה שלנו, ביחסים, בגישה מסוימת ועוד דברים כמובן=]

אז סתם כדי שתדעו.

-ואז הכל קרה-