מיומנה של מלצרית!

למה דווקא לי? למה?

הכרתי מישהו, טוב נו..לא ממש הכרתי..

ראיתי מישהו בואו נגיד "עבדתי" איתו כמה שעות רצופות...

היה נדמה לי שהיה משהו באויר, מן סקרנות כזאת מהולה בעוד משהו לא מובן....

היו מבטים, היו שתיקות...והרבה..

בחנתי אותו לכל אורך "העבודה" ,

אז הוא בחור דתי, לא נורא בקטנה, כמו שאומרים, כולה חובש כיפה מאלה שחובשים את הכיפות הסרוגות לא משהו רציני, בטח רק שומר שבת וזהו.

 ואני, למרות שהיחסים שלי לא הכי טובים עם זה שלמעלה, יכולה איכשהו לבלוע את הרוק ולזכות למעט חמלה- אבל אלו בינתיים רק פנטזיות שעברו לי בראש, בזמן "הסריקה".

הוא נאה, הוא מדהים, הוא לא יפיוף אבל יש בו משהו קסום, הפנים שלו, הכל....מה כבר יכול להשתבש..

סבבה אז נכיר עוד קצת, נתחיל לדבר ונראה מה יהיה..על הזדמנויות אני לא מוותרת.

אם אני רואה שמישהו מוצא חן בעייני, שזה די נדיר, אני קופצת על המציאה- לא משנה מה!

מה כבר יכול להשתבש??

אוף רק לכתוב על זה מבאס אותי, אני בדאון רציני..רק מזה!

הוא הקפיץ אותי הביתה,  שאל לשמי, "שם מיוחד" הוא אומר.

מתקרבים למכונית שלו, והוא מוציא כיסא תינוקות מהמושב הקידמי.

כיסא תינוקות?!?! למה?? הרי הוא גדול מידי בשביל אח/אחות קטנים וצעיר מידי בשביל להיות אבא.

ואז ברוב טימטומי נזכרת בפרט מאוד "שולי", הבנאדם חובש כיפה, ואנחנו כבר יודעים באיזה גילאים אלה מתחתנים. מהר מהר..להתסכל על האצבע אם יש לו טבעת?...

ומה לדעתכם גיליתי?

 ב-א-ס-ה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הבנאדם נשוי+1 או 2 או 3..מי ייודע כבר...

אוף איזה ביזבוז...יכלנו לממש כמה פאנטזיות.....

תודה על הטרמפ, והוא עונה בבקשה (תוך אזכור שמי)..ורק אלוהים יודע כמה אני אוהבת שמדברים איתי, או פונים אליי, ומזכירים את שמי זה משגע אותי..זה פשוט עושה לי את זה...יש בזה משהו סקסי אני חייבת לציין.

אוףף באסה... כמה עוד זה יכול לקרות לי...

הוא חזר הביתה לאישה ולילדים ואני נותרתי עם פנטזיות ולב שבור.

אחח החיים לא קלים.