מכירים את הצורך הפתאומי הזה בלהזכר בדברים?
זה מה שקרה לי אחה"צ......עברתי על הבלוג שלי, שיעמום הוא הדבר שסחף אותי לזה.
היה כיף להסתכל שנייה מהצד על החיים שלי דרך מסך מרובע מאיר, אח איזה כיף זה היה אז, לפני שהייתי שייכת לארגון כזה או אחר.
הייתי משחוררת, עשיתי מה שרציתי, אמרתי מה שחשבתי..היום זה כבר לא ככה כל כך.
שמתי לב מה שחצי שנה אחת יכולה לעשות לבנאדם, שלא נדבר על כמה שנים טובות שרובנו עוברים, רק חצי שנה...
אף פעם לא חשבתי שאפשר להיות כל כך עייפים כל כך מותשים....
אף פעם לא חשבתי שאני כבר לא יוכל להקשיב לאנשים, מרוב שאני כל כך מקשיבה.
אין לי כוח לשמוע אנשים בוכים שאני חוזרת הביתה.
חברים שמתלוננים, חברה שבוכה על חוסר החיים בקרייה, אבא שצריך אוזן קשבת...פשוט אין לי כוח לשמוע אנשים מתלוננים....ומה כולה 3 חודשים..מה יהיה יותר מאוחר?
הזכרון שלי די שחוק.....אני לא יכולה לזהות אנשים בפרצוף, וזה די מפריע לי..
תמיד הייתה לי בעיית זכרון קלה, מה שרציתי זכרתי מה שלא היה חשוב המוח שלי היה מוחק אותו, כמעט כמו שאני עושה בכללי.
אבל אתמול זה ממש הפריע לי. אני אפילו די מתביישת בזה..אני לא מבינה איך אני לא זוכרת את הפרצוף של יונתן, אוקיי בילינו לילה אחד ויחיד (חה איך זה נשמע "בילינו לילה"- זה לא מה שעולה לכם כרגע לראש)...אבל למה אני לא יכולה לזכור את הפרצוף שלו.
אז מה אם יש לו פרצוף די מצוי, כן כן...אתם שואלים את עצמכם מה זה פרצוף מצוי? טוב, יש את הבנים האלה שיש להם פרצוף כזה שיש לעוד מיליוני גברים בעולם..פרצוף לא מיוחד...סוג של בייביפייס משעמם כזה (חההה..מוזר שגם זו הסיבה שהוא לא כל כך עניין אותי מבחינה חיצונית, כאילו זה מתנקם בי- לא הייתי סגורה עליו בגלל הפנים "המושלמות מידיי" ועכשיו אני לא זוכרת את הפנים האלה).
קיצר אתמול אני בטוחה שראיתי אותו...אבל הפעם באמת...הייתי צריכה ללכת להגיד שלום...שמתי לב שהוא בוהה..אבל לא יכלתי לקחת את הסיכון שזה סתם הדימיון הפורה שלי, חוצמזה זה היה לפני חצי שנה אין לי כוח לזה שוב.
הלכנו אתמול לסרט, היה סרט נחמד, חצי שנה שלא הייתי בסינימה...בזמן האחרון אני הולכת למסיבות, והתחלתי כבר למצות את העניין הזה, אותו מועדון, אותן חברות, אותם בנים...מיציתי.
בנסיעה בחזרה הביתה, לא הפסקתי לחשוב אם זה הוא...די זה שיגע אותי, ענבר יללה מאחור שהיא דרכה על הרגל של מריאנו ובסטנד אפ הבא שלו הוא הולך לכתוב, על איזה בחורה בלונדינית חסרת חיים, שמשרתת בקרייה בבור עצבני שהולכת לראות סרט עם חברה ביום שישי ודרכה לו על הרגל.....
בהתחלה שהיא יצאה מהקולנוע ואמרה לנו שהיא דרכה למריאנו על הרגל..אמרנו טוב נו זו ענבר...
אבל תכלס 3 בנות שהולכות לסרט ביום שישי, זקוקות לסוג של ריגוש כלשהו...
ולדרוך על מריאנו כמה שזה עלוב סיפק את הסחורה. אז אחרי שענבר שכנעה אותי לברר אם זה באמת היה הוא....הסכמתי.
קיצר זה היה הוא, כולם יצאו מהקולנוע...חברה שלו בדקה את השטח לראות אם זה פנוי..והיא ומריאנו יצאו...ואני ריחמתי עליהם איזה באסה..ככה לצאת ביום שישי, להכנס לסרט אחרי שכולם נכנסו לצאת מהסרט אחרי שכולם יצאו ועוד לבדוק את השטח.
המשכתי בנסיעה....היה קררר לשם שינוי...היה נעים....הורדתי את ענבר למעלה את מורן והמשכתי הביתה, ליאור שלח הודעה, "מתי אנחנו נפגשים שוב?"...עברו כבר שבועיים..חשבתי שהעניין נשכח..הייתי מניאקית שלחתי לו הודעה ב12 בצוהריים "מי זה?"....
השבת עברה די מהר...וממש אין לי כוח מחר לחזור לבסיס הזה...מקווה שיהיה חדש עם הבקשה שלי.
יש שבוע של מיון..מה שאומר רצח..ואין לי כוח...
שמחתי ביום חמישי שחברתי לקורס+משרד סיפרה לי שהיא קיבלה תגובות מחמיאות על הבקשה שלי, ואני כל כך חשבתי שיראו את זה בעין לא יפה..נשמתי לרווחה..
אני קוראת עכשיו ספר טוב, אולי קצת באיחור "חוכמת הבייגלה"..ספר טוב, קצת שינה לי דעה על משהו שהייתי די סגורה עליו..
דיי זהו, אני חייבת ללכת..קוראים לי מלמטה..יושבים אצל ערסית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
