אני כבר לא יודעת.
היום אור שאלה אותי איך אני מרגישה לגבייך, אם כשאני מסתכלת עלייך אני מרגישה החמצה וכאב.
לא ידעתי מה לענות לה.
אני עצמי לא ידעתי מה אני מרגישה.
אין ספק, השארת בי חותם. אני לא יכולה להכחיש שקשה יותר בלעדייך, שמוזר לי להתרגל לעניין שזה לעולם לא יקרה. והעניין לא קשור אליי בכלל, אלא זה חוסר הדדיות שקיים בזכותך.
לפני זמן קצר עוד היה לי קשה לדמיין מצב שבו אנחנו לא נהיה ביחד.. למרות שעכשיו אני מבינה שכל מה שרציתי היה קירבה בינינו, ולא דוקא במצב של מערכת יחסים רצינית. אפילו ידידות קרובה הספיקה לי, ואולי זה אפילו מה שרציתי בעצם מלחתחילה.
ועכשיו... אני צריכה ללמד את עצמי להמשיך הלאה, להתרגל לעובדה שפרפרי נפשי ישארו לעד, במקרה שלך, כלואים בכלוב של חושך, וכנפיהם לעולם לא ייפרשו.