לא שכחתי. פשוט לא.
לא שכחתי אותך, ולא ניראה לי שאני אי פעם אשכח.
אתה חרטת את השם שלך בכתוביות גדולות על הלב שלי.
ולא, לא שוכחים כ"כ מהר בנאדם. בעיקר לא אותך.
אולי גם אתה עוד לא שכחת אותי.
אולי גם אתה שוכב לפעמים על המיטה עם עיניים עצומות ודמותי ניקלטת בלבך.
אולי, אבל לא ניראה לי.
x x x
יכלונו ליהיות משו, אני ואתה.
יכלנו עכשיו ליהיות ביחד.
יכולת לשבת עכשיו בחדר שלי, לצחוק, לדבר, ליהיות איתי.
אבל כניראה זה לא מה שבאמת רצית.
בראש שלך היו רק משחקים.
רק משחקים לגביי.
מתי שנוח לך, אתה נחמד, מתחשב, רגיש, נדיב.
מתיש לא נוח לך, שזה היה לצערי רוב הזמן, אתה מגעיל, ש ק ר ן, אנוכי וחוסר איכפתי. לחלוטין.
אם הייתה קצת מתחשב גם בי,
אולי היינו יחד.
אולי זה יהיה חברות חסרת משמעות כמו שלך ושל האקסית שלך.
ואולי זאת תיהיה חברות אמיתית.
כי כמו ששנינו ידענו, אני אוהבת אותך, אתה אוהב אותי.
אהבה דו צדדית נצחית. או שלא.
אתה לא דיברת. פשוט לא דיברת.
לא רצית לדבר, או לא יכולת לדבר.
לא ממש איכפת לי. אבל ל-א דיברת.
איך לעזזעל אהבה אמורה להבסס ללא דיבורים?!
אני לא יודעת. ומסתבר שגם אתה. כי זאת היתה תשובתויך לשאולתי הרבות בנושא הזה.
תמיד הבטחת שתדבר, אבל יום אחרי זה כאילו שכחת מה אמרת.
התעלמת, והתרחקת ממני כשהתקרבתי אליך.
x x x
אני עדיין אוהבת אותך. לצערי.
אני לא רוצה לאהוב אותך.
אתה רע, ומגעיל אלי.
וכ"כ רציתי שניהיה ביחד. ואולי היה סיכוי.
אבל עכשיו כבר על בטוח אין.
נכון, אני זאת שניתקתי את הקשר איתך.
אבל היתה סיבה, הפעם עברת את הגבול.
אני כבר רגילה ממך למעשים מגעילים, אני כבר רגילה ממך לשקרים, אבל התנהגות כמו שעשית אז,זה היה חדש לי.
סבלתי המון כשאהבתי אותך.
סבלתי עשרות שקרים קטנים, שאמרת לי, ולאחרים, לגביי.
סבלתי תקוות שוא.
סבלתי אהבה ניכזבת.
סבלתי שגילית סודותיי לאחרים.
סבלתי מתי שהתרחקת ממני, והתעלמת.
סבלתי מזה שאמרת לילדה, שאתה אוהב אותה, ויומיים אחרי זה אמרת לי את אותו דבר.
סבלתי כשדיברת במפגש בשיחת מסן עם חברה שלי, עלי, דברים מגעילים, שחברי המפגש לא אמורים לדעת.
וזהו!
נימאס לי לסבול!
לא רוצה לסבול יותר!
x x x
אילו היית יודע מה אני עושה כדי לשכוח אותך..
מתרקחת, חושבת על אחרים, על מגרעותיך (ויש בשפע)
אבל לא, אתה לא יוצא לי מהלב ומהראש.
אתה כאילו עוקב אחרי, מנסה לגרום לי לקנא,
בדיבוריך עם בנות אחרות, ובילוייך בילעדיי.
אבל,
בעצם אני זאת שהולכת אחריך,
מנסה ליהיות בקרבתך בלי שתשים לב.
מתיפיפת שאני רואה אותך.
משתדלת ליהיות יפה, ולחייך הרבה וצחוק,
להראות לך שטוב לי גם בילעדיך.
אני משתדלת לעשות הרבה רעש, וליהיות הכי בולטת כדי שתשים לב אלי.
וכן, אני זוכה למבט או שניים ממך.
אבל לא יותר.
אתה חוזר ליהיות אדיש לאחר זמן קצר וחוזר לעיניינך.
מידי פעם, אני תופסת אותך שאתה מסתכל אלי.
שאני סתם קוראת, שרה, לומדת, פשוט עצמי.
כשאני קולטת את זה. אני בשום פנים ואופן לא מסתכלת עליך.
אני לא רוצה שתדע שעדיין לא שכחתי אותך.
בתכלס, אני מסתכלת עליך המון.
אבל לא ישירות אליך, כדי שחלילה תבחין.
אני מסתכלת לנקודה קרוה אליך, לבן אדם קרוב אליך.
לפעמים אתה רואה את זה, מסתכל, וחוזר לעיניינך.
האם אני אי פעם יגרום לך לאהוב אותי שוב?
אבל למה?!
אני לא צריכה את אותו סבל.
את אותי בכי לכרית בלילות.
x x x
אולי יותר קשה לי בלעדיך,
מאשר שאהבת אותי, וסבלתי. המון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
