כבר שנה עברה.

ואיך שהזמן טס בלעדייך.

סבא,וחבר יקר.

הייתי מגיעה לסבתא רק כדי לראות אותך,כי ידעתי שאתה תשכיח ממני את הכאב שהיא מנסה להחדיר בי.

ידעתי שתגיד לי כמה אני חשובה לך,וכמה אתה אוהב אותי,בלי להוציא מילה אחת.

רק החיבוק והמשחקים ששיחקתי איתי שהגעתי.

שהיית מאיר אותי ב7 בבוקר כדי להציק לסבתא שלי,שהיית נותן רק לי להיכנס למחסן שלך.

שרקדת איתי,אחרי שלא רקדת כ20 שנה.כ"כ התלהבתי.וסבתא בכתה.

תמיד סיפרתי לי סיפורים על מה שעברת,ורק לי סיפרת,ואפחד לא הבין למה.

לא חיכיתי שאני אבקש משהו,תמיד היית קורא לי כדי לתת לי מתנות רק לי בלי שאפחד ידע,

והיית אומר:"זה הסוד הקטן שלנו" כ"כ אהבתי את זה.

ואז נפלת,היה לך שטף דם,אמרתי שזה לא יכול להיות שלא מוצאים כלום.אבל לא ראו אותו.רק חודש אחרי,עברת ניתוח,ואח"כ נפלת מהמיטה היית בקומה כ3 חודשים,ואז עברת עוד ניתוח ושוב נפלת מהמיטה,הפעם היית בקומה 4 חודשים,ואח"כ שקמת היית חצי ימיני לא שולט חצי שמאלי משותק.

לאט לאט התחלת לחזור לעצמך החלק המשותק לא חזר לעצמו אבל התחלת לשלוט בחצי השני.

קצת דיברת,ביקרנו אותך אחרי שנה וחודש שלא ראינו אותך.

זיהית את כולם רק לא אותי.

דווקא אותי לא?היינו הכי קשורים,אהבתי אותך הכי בעולם,ולא זכרת.

נפגעתי בכיתי,ואחרי זה כבר לא ראיתי אותך עוד.

עברו חודשיים ביקשתי לראות אותך אבל נכנסת לקומה,וקמת היית חזק,מתת 4 חודשים אח"כ.

ולא ראיתי אותך,כי אבא אמר שיש שם מחלות,ואני לא אסלח לו על זה שלא נפרדתי ממך.

מתת,או יותר נכון נרצחת.

5 ליטרים מים היו חסרים לך,היה לך חיידק שמת במגע אוויר,אבל לא היה מקום בחדר ניתוח.

סבא רצחו אותך.

ואני לא אסלח ולא אשכח.

אין לי מה לעשות כדי להחזיר להם על כך,ואבא לא רוצה,אז נרצחת ואפחד לא שילם על זה.

אני מקווה שאיפה שאתה לא נמצא עכשיו,טוב לך.

הרבה יותר ממה שהיה לך פה.

תזכור אהבתי,אוהבת ואוהב אותך תמיד.

נכדתך שני.