אין לי כ"כ מה להגיד.

אני מפחדת,אפילו מפחדת מאוד.

כמו ילד קטן,שאמא מכינה לו בקבוק חלב חם,והוא מפחד שהבקבוק יעלם.

שפיתאום הוא יהיה רעב,ויהיה לו קר,והוא פשוט יבכה,אבל אף אחד לא יבין למה,והוא לא יצליח להסביר.

אז אני מפחדת,מפחדת  מאוד..

כלפי כולם אני תמיד יהיה עם חיוך..(עד שיעצבנו אותי.)

אבל אני אגיע למקום בודד לבד וישר הפרצוף משתנה,החיוך יורד,דמעה נוזלת,

בקושי יכולה ללכת,זוחלת.

אני עייפה ומסוחררת,

והכל בגלל סיבה,שלכל אחד אחר ניראית כ"כ פתטית,כ"כ לא אמיתית,כ"כ מפגרת.

אבל זו הסיבה שלי ולא של אחרת.

לפעמים אני חושבת אולי באמת עדיף להישאר קטן,כמו ילדים בני 5...

שלא מבינים מה קורה,לא מבינים כלום מהחיים,לא צריכים לעשות כלום חוץ מלשחק בחול..

והם פשוט נהנים מהכל,מכל רגע בחיים...

הרבה זמן לא היה לי שבוע שלם בלי מירמור,והלוואי והוא יגיע מהר...

כמו בכל שבוע זהו פוסט המירמור,אולי אני יקים פינת מירמורים היא תיהיה עצומה. ><"

מצחיק כמה שזה עצוב.

תגידו לי להתחדש עשיתי שני עגילים באוזניים(הרגילים הם נסתמו.)

ועשיתי עוד אחד למעלה.

וזהו.

שיהיה לכולם שבוע מ-ע-ו-ל-ה!(א-מ-ן!)