כמו נוצה ברוח.

אבא אני כובשת איפה

אתה מתאבך עכשיו וכמה

אנשים שאני אוהבת בעצם

איפה הם מתאבכים עכשיו

[יונה וולך]

"מנשמע?"

"פסדר. איתך?"

"בסדר."

שותקים.

"טוב, אני הולך לישון, יש עבודה מחר"

"בהצלחה ולילה טוב שיהיה."

"את לא לומדת מחר?"

"כן"

"אז מה את עושה פה בכלל?"

"סתם לא נרדמת בזמן האחרון." אופס.

"הכל בסדר?" שתיקה קלה ואחריה קול רציני, משמע, הוא קלט שזה מעבר לזה. שיט.

"כן," חיכית לשיחה הזאת המון זמן. תגידי כבר משהו "הכל.. בסדר"

"בטוח?"

מכריחה את עצמי לענות. "כן"

שתיקה.

"טוב, תחשבי על זה, לפעמים יש סיבות."

"כן. לילה טוב"

"לילה טוב."

 [ 01:30 ]

כבר לא יודעת למה. למה להעמיד פנים למה לקום בבוקר למה ללמוד למה לחיות למה אני לא מקיאה למה אני לא קופצת מגג למה אני טורחת להמשיך בהכל.

הכל חוזר אלי עכשיו. ואין לי זמן ואין לי כוח.

ועכשיו זה סתם לעבור את כל הימים והלילות עד שייגמר..

"חיה בתוך קופסא"