שלום שלום :)

אז אני פה בערך אחרי שבוע וחצי אבל תצטרכו לסלוח לי כי סבלתי מאוד, אבל עכשיו הסבל נגמר אז היה לי

זמן לכתוב כמה פרקים בסיפור שלפי דעתי יצא מעולה [אם תרשו לי להתלהב]. בסוף הפרק יש הודעה קצרה

ממני, אז תקראו ונגיע לזה אחר כך.

הערה: הסיפור מסופר כולו מנקודת מבטו של טום.

פרק 1.

הכרתי אותה ביום הראשון של סיבוב ההופעות, מוקדם בבוקר, מת מעייפות, עצבני, ועוד כמה דברים רעים שמתלווים ללקום בבוקר לצלילי הצעקות של ביל "טום תתעורר חזיר מסריח" בשש בבוקר. אז ברור שאותו היום התחיל פשוט נפלא. בדרך כלל אני אוהב ימים חמים, אבל באותו יום היה חום אימים. סיבוב הופעות ביולי-אוגוסט, למה ציפיתי? אבל בכל זאת, אני חושב שמישהו ניסה לבחון את הסיבולת שלי כשהוא החליט שאני צריך לקום בשש בבוקר בחום אימים ולנסוע חצי יום לארץ אחרת. באוטובוס.

יצא שגם אחרי נסיעה של שלושת רבעי שעה בואן עוד לא הצלחתי להמשיך לישון, אז הגעתי לגמרי עצבני ועדיין עייף. הובלנו אל דיויד שעמד ליד שני אוטובוסים. שני טור באסים!
"לא עוד להריח את גיאורג בבוקר!" פלטתי וזכיתי לצחקוק מביל.
"התעליתם על עצמכם," ניכר על הנימה שבה אמר את הדברים שרווח לביל. כמובן, עצבי הבוקר שלי כמעט ועברו אם אחרי שתי שניות דיויד לא היה מנחית עלינו בשורות רעות;
"אז כנראה שתצטרכו לזכור שהתעלינו על עצמנו, כי יש שינוי בתוכנית. אתם חולקים ארבעתכם אוטובוס אחד."
"מה?!" קראנו אני וביל פה אחד.  "למה?" ביל שאל.
"יש לנו אורחים באוטובוס השני... אשת קייטרינג ושני ילדים, היינו חייבים לתת לה את המקום. זה היה מקרה חירום ובגלל זה הם קיבלו טורבאס משלהם. אני בטוח שתסתדרו, וכמובן שגיאורג יתחשב בזה שיש לו שותפים ו..." לא הייתי לגמרי מרוכז כי תשומת ליבי הופנתה לאדם אחר כרגע.
הפניתי מבט לאוטובוס הסמוך לשלנו, בכוונה לראות מי החוצפן שגזר עלי לחיות בצפיפות למשך חודשיים. ואז ראיתי אותה.
היא הייתה די גבוהה. ממש גבוהה.  היה לה גוף ארוך, רגליים ארוכות ודקות שמכנס ג'ינס קצר חשף כמעט במלואן, ושיער בלונד כהה וגלי. האמת שאם הייתי רואה אותה ברחוב הייתי בטוח שהיא דוגמנית. היא פשוט נראתה אצילית יותר מהרבה בנות שיצא לי לראות. היא הסתובבה לרגע אחרי שגיאורג צעק משהו כמו "תשתוק ביל" ואז יכולתי גם לראות את הפנים. לא בבירור, אבל ראיתי גם מרחוק שהיא יפיפייה. כשאני רואה בנות יפות אני יכול להמשיך לחשוב עליהן עד שאני אלך לישון ורק אז אני אשכח, ואותה ברור שלא יכולתי לשכוח. היא הולכת להיות לידי חודשיים! חלום!
אז ככה הקיץ שלי נפתח.

נכנסנו לטור באס וכל אחד בחר לעצמו את המיטה, כל אחד העלה את המזוודות שלו ושל ביל כי לסיסי יש עשר מזוודות. טוב, אז החלפנו עוד קצת תלונות בנסיעה של חצי יום- עד שהגענו למלון בעיר שהיינו אמורים להופיע בה. האמת שלא היה לי מושג איזו עיר, זאת אומרת, שכחתי. זה לא טוב ששכחתי על הנסיעה הראשונה. אז שאלתי את ביל וגם הוא לא ידע, וגוסטב ענה לי שאנחנו מתחילים את הסיבוב בצרפת ועכשיו אנחנו בלוקסמבורג.
כשיצאנו אל המלון לאכול ארוחת ערב ואחר כך לקבל את החדרים כבר הייתי פחות עצבני, ישנתי בדרך.

ההתרחשות המעניינת הבאה באותו יום הלכה בערך ככה; אחרי שמילאתי את הצלחת שלי בפסטה עם המון רוטב עגבניות ולקחתי גם כוס קולה, הייתי בדרך  לחזור לשולחן שלי ושל השאר, ואז המבט שלי תפס את הנערה היפה מתקדמת אלי, ממש בקו שאליו הלכתי. אז החלטתי להמשיך ללכת כאילו אני לא רואה אותה ולהיתקע בה. אחרי כמה שניות של הפגנת התנתקות מהמקום אכן נתקעתי בה.
הבעיה היא שהקולה נשפכה לה קצת על היד ועל החזה נדבק לה רוטב של פסטה. גם אני קצת התלכלכתי מהפסטה.
"אידיוט!" היא צעקה עלי ואני הסתכלתי עליה מקרוב הפעם והיו לה פנים באמת מושלמות. עיניים חומות בהירות, מעט חתוליות, אף קטן וחמוד ושפתיים ורודות ומצוירות. צדקתי, היא יפיפייה.
"סלי-" התכוונתי להגיד לה, אבל במהירות שיא היא חפנה חצי קערת סלט חסה ופיזרה לי מעל הראש! "סליחה?!" צעקתי אני עכשיו.
"אל תגיד לי שזה לא הגיע לך. אנשים לא נתקעים סתם במישהו ומורחים עליו פסטה, אני לא מפגרת. אם חשבת שאני כזאת אז טעית, וממני אתה לא תעשה צחוק." היא אמרה ואני הסתכלתי עליה בהלם, נראה לי שאפשר לקרוא לזה הלם קרב כי היא באמת תקפה אותי! היא כבר הלכה משם ואני מיהרתי להתיישב ליד ביל גיאורג וגוסטב. שלושתם נעצו בי מבטים ועצרו התפרצות צחוק מתקרבת – ברור שהם ראו הכל. תפסתי כיסא פנוי ליד גוסטב והתרווחתי עליו.
"יש לך חסה... על הכובע" גיאורג אמר ואז שלושתם באמת התפוצצו מצחוק. לא הבנתי מה כל כך מצחיק בזה שהיא השפילה אותי בציבור על לא עול בחפי.
"חחחחחח, אתה אידיוט מושלם!" ביל אמר תוך כדי צחוק.
"לא עשיתי כלום!" אמרתי בתמימות, באמת האמנתי שלא עשיתי משהו כל כך חמור.
"אתה כזה שקוף טום, אתה לא יכול לעבוד עלינו! שפכת עליה את הכל בכוונה, חחחח" הפעם היה תורו של גיאורג.
"רציתי להתקל בה," לחשתי, "לא רציתי לשפוך עליה את האוכל!"
"אי אפשר ללכת עם פסטה וכוס של מה שזה לא יהיה ולהתקל במישהו בלי שזה ישפך עליו" גוסטב אמר, כאילו זה מובן מאילו. אולי אני באמת אידיוט מושלם.
"היא בטח כל כך שונאת אותך." אמר ביל, אחי האהוב.
"זה משמח...." סיננתי והנחתי ראש על השולחן, נאנח בכבדות. ממש הסרחתי מרוטב בלסמי.

________________

מקווה מאוד שנהניתם ואשמח לשמוע את דעתכם :)

עכשיו אני רוצה להעלות בפניכם אפשרות מאוד חביבה לקבל את פרק 3+4 למייל [כי פרק 2 יעלה מחר]. אני יכולה להבטיח

שהפרקים האלה שווים במיוחד עם הרבה התרחשויות מעניינות.

אז ככה:

מי שמכיר את הסיפורים הקודמים שלי והוא קורא קבוע- או מי שאוהב את ההתחלה של הסיפור הזה

וחושב שהוא שווה פירסום - אתם מוזמנים לפרסם. באיזו דרך שתרצו. מי שמראה לי שהביאה לפחות 2 קוראות

חדשות אני שולחת לה בלי יותר מדי בעיות את הפרקים למייל. זה יקרה רק אחרי שפרק 2 יתפרסם.

איך מאשרים את זה שהבאתן קוראות?

הקוראות שהבאתן צריכות להגיב פה, להגיד דרך מי הן הגיעו עם קישור לבלוג שלה. במידה ואין בלוג מסן יהיה בסדר.

בהצלחה