החיים שלי...דפוקים... כמו של כולם...

בימים האחרונים הבנתי משהו על עצמי... אני הידיד...

אני זה שתמיד יהיה שם בשביל הידידה ותמיד אעודד אותה ואגיד לה שזה בסדר ושזה יעבור ושזה שהיא רוצה כן רוצה אותה והוא סתם דביל אם לא כי הוא לא יודע איזה בנאדם מדהים הוא מפסיד...

ובו זמנית אני חושב על כמה דביל אני שכל-כך רוצה אותה ולמרות זאת עוזר לה עם מישהו אחר ולא מצליח אפילו לגרום לה לראות מה אני מרגיש....

אני כותב את זה עכשיו על עטיפה של נקניקיה בעבודה (חייבים להתפרנס ממשהו לא?) ובדיוק השניה היא באה אלי כדי לדבר איתי... "לדבר איתי"..

כדי לספר לי כמה הוא מדהים וחמוד ומקסים ומתוק ובלה בלה בלה!... למרות שזה אותו מדהים/חמוד/מקסים/מתוק שלפני שבועיים היה דביל/אידיוט/חרא וזה שהיא לא רוצה..

אבל אז הגעתי אני... או יותר נכון הידיד ושכנעתי אותה לתת לו עוד צ'אנס... רציתי שיהיה לה טוב..

אבל מה איתי?

אז כן אנחנו עדיין מדברים... היא עדיין מספרת לי הכל, ועכשיו לפעמים כבר יותר ממה שאני רוצה לדעת... ואני מניח שתמיד אני אהיה שם בשבילה... וזאת הבעיה... בשבילה ולא איתה...

אני מניח שחוץ מזה סה"כ הכל בסדר... אני לא מופיע בבצפר בזמן האחרון\ ההורים עצבניים עליי בגלל זה, עובד המון, מבלה המון... הכל בערך אותו הדבר...

לפחות אני נאחז בעובדה שעוד מעט זה נגמר... לטוב ולרע, זה הסוף... עוד שבוע נגמרים הלימודים ואחרי החופש הגדול אני הולך לגור בקיבות עם הגרעין שלי... אולי, אם יהיה לי קצת מזל, שם אני אקבל הזדמנות להתחיל מחדש... להתחיל מאפס ולשנות קצת את החיים שלי...

כי אני צריך את השינוי הזה... צריך מאוד... אולי אני גם קצת צריך את החופש מהחברים שלי... אבל מה שבטוח הם צריכים חופש ממני... ובצדק...

אז אחרי פוסט כזה, חייבים לפחות קצת אופטימיות...

בומבמלה! זהו...

לחיי התחלות חדשות... לחיינו!

אז אני כבר לא מגיע לבית-ספר, לא לומד, ולגבי הבגרויות? אני לא ממש בונה עליהן...

וזה ממש לא שטוב לי ככה או שככה אני רוצה את זה... זה פשוט שאין לי מספיק כח רצון כדי להרים את עצמי מהמיטה כל בוקר וללכת לבי"ס...

אז מה אני עושה כל השבוע? האמת שבעיקר עובד.... מוכר נקניקיות... כן כן אני יודע איך זה נשמע אבל אני גם יכול לאכול כמה שאני רוצה שזה פלוס טוב (עד גבול מסויים) וגם כיף לי בעבודה... שלפי דעתי זה הדבר הכי חשוב... חוצמזה שעם משכורת ממוצעת של 1600 בחודש אני מוכן למכור גם גמבות...

חוצמזה אני גם עדיין רוקד... לא משנה כמה אני רוצה לעזוב לפעמים אני לא מצליח... קשה לי... אני רוקד כבר מכיתה ה' וזה לא כזה פשוט לחתוך...

צבא... נראה יותר קרוב מתמיד בשביל רוב האנשים... גם בשבילי עד לא מזמן... אבל לפחות הגשמתי חלום אחד. אני הולך לקיבוץ!

אני הולך לעשות גרעין נח"ל ולגור ולעבוד ולחיות בקיבוץ בשבעה חודשים הבאים... הולך להיות כ"כ מדהים... מאז ומתמיד רציתי לגור שם.

כל בוקר למשוך פיטמות (אמנם של פרות אבל מספיק קרוב לחלום אחר שלי), וכל לילה צחוקים שטויות ואלכוהול במחירי עלות! הולך להיות פשוט מדהים!

אז איך עבר עליכם הפורים? אני מניח שאת שלי מיציתי הכי הרבה שאפשר...

דבר ראשון עשיתי את מצוות החג כל לילה כמעט ושתיתי... וחוצמזה פשוט לא היה לי רגע של מנוחה... אשכרה חייתי עם 2 שעות שינה בין יום ליום לפעמים אפילו בכלל לא...

2 מסיבות, שיפוצים וצביעה של מועדון, פיינטבול, מסיבה בבי"ס, מסעדות, פאבים, מה לא?!

אני יכול להגיד שסה"כ טוב לי עכשיו... אני בתקופה של להנות מהחיים... אבל אני מפחד ממה שיהיה לי אחרי הצבא... מאיפה שאני אהיה ומה יקרה איתי בגלל הקטע של הלימודים... אבל קצת מאוחר מדיי בשביל זה עכשיו לא? אני מניח שפשוט נצטרך לחצות את הגשרים האלה כשנגיע אליהם...

אז זהו בערך... כמו שאני מכיר את עצמי לא יהיו לי עוד הרבה פוסטים בחודשים הקרובים... אבל לכו תדעו...