ושחשבתי לרגע שהכל ורוד והכל טוב בחיים.
טעיתי.הגישה האופטימית שמאיי אמרה לי לשמור עליה..
הלכה לטיזי =/
אני מרגישה מתה מבפנים.
בזמן האחרון נהיו בניינו יותר מדי שיחות רציניות.
כל שיחה איתו מלווה בדמעות.בהמון דמעות.
הוא פשוט לא מבין את זה..שאני אוהבת אותו כ"כ
שאמרתי לנטלי שאני מאוהבת
היא אמרה לי:לא את לא.את סתם דלוקה עליו.תוך יומיים גג שלושה זה עובר לך.
התעצבנתי.ידעתי שהיא צודקת אבל.שזה לא יכול להימשך יותר מדי זמן
או שגג נרצה אותו הוא לא ירצה אותי/כן ירצה אותי וירדלי ממנו..
למה איתך זה שונה..?
למה אני מרגישה שאני מתה שאני חושבת עליך?
למה אני לא מפסיקה לחשוב עליך..?
שוב טעיתי בנוגע לשמחה שחזרה לכמה רגעים ואז נעלמה..
אני מרגישה שהוא הורג אותי.
מצד שני.צצריך לשמור על מעט האופטימות שעוד נשארה.
אופטימיות ציניות.וואטאבר.
"תמיד ישנה תקווה שמחזיקה אותנו בחיים.אני יודעת שהעתיד שיגיע יהיה יותר טוב"
מקווה.
שבת שלום למי שקורא כאן..
משמע:אפאחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
