אז גם אני אדבר.
קודם כל, גיליתי על עצמי בימים האחרונים תכונה אחת שלא חשבתי שיש לי אותה כל כך- אגואיסטיות. או שזאת תכונה אחרת שאני לא יודעת איך להגדיר אותה...
ואני לא יודעת מה קרה לי. באמת. הרגשתי ממורמרת בלי שום סיבה לכך! או שזאת הייתה סיבה כל כך מטומטמת עד שאני מתביישת להגיד אותה 
טוב, בסדר. אתם יודעים מה? אני אספר לכם -_- (אבל אל תשפטו אותי!)
יום חמישי כמובן אמרו שיהיה שלג. אני כמו כל שנה התכוננתי וניחשתי שתהיה כמות שמספיקה כדי לצלם כמה תמונות יפהפיות כדי לשים פה בבלוג (נראה שזה הדבר היחידי שאני כבר יכולה לעשות בשלג XD)
אבל יום חמישי הגיע ו... אין שלג. פירורים של שלג. אני לא התאכזבתי, ידעתי שזה רק דצמבר ושכל החורף עוד לפנינו (או כמו שדני רופ אמר- עדיין סתיו), ובדר"כ גם יש פעמיים שיורד שלג בשנה ובפעם השנייה תמיד יורד יותר. אבל אז ראיתי בטלוויזיה שיורד בירושלים, מה זה יורד... סופות! אפילו יש כמות יותר מאצלנו.
ישר לא הבנתי איפה ההגיון
'מההה?? מה זה השטויות האלהה?!'
זוכרים בפוסט קודם שכתבתי משהו על 'כאפה בפנים'? אז זה בדיוק היה הרגע הזה.
כל שנה אנחנו צוחקים על אלה שגרים בירושלים שהם תמיד מתכוננים לשלג ובסוף יורדים אצלם רק גרגירים. עכשיו זה בדיוק היה ההפך. אני מניחה שזאת פשוט הייתה דרכו של מזג האוויר להגיד לנו 'תרדו מהר מהענף הגבוה שאתם נמצאים בו!' ועכשיו הוא פשוט צחק לנו בפרצוף.
אח"כ השלג כמובן הגיע (יותר מירושלים) אבל כל הזמן דיברו עליה בכל מקום ועל עוד מקומות שבהם ירד שלג שבדר"כ לא יורד שם, והרגשתי פשוט ממורמרת. אני יודעת שלא הייתי אמורה להיות ממורמרת, אבל כבר לא הרגשתי כל כך מיוחדת עכשיו כשכמעט בכל הארץ יש שלג. זה כמו כשאתה בן בכור שרגיל שתשומת הלב מופנית אליך, ופתאום נולד לך אח קטן, וכל תשומת הלב פתאום הולכת אליו. ככה הרגשתי.
ואז גיליתי- מסתבר שאני... רכושנית כלפי השלג.
אבל בסדר, כבר עבר לי. אני חושבת שלמדתי לקח מכל הסיפור הזה.
מקווה שלקחתם את הכל בהבנה. 
עכשיו, בנימה קצת יותר אופטימית נעבור לתמונות ^^
(נרניה!)
כל שנה אני מנסה לצלם תמונות אחרות מאלה משנים קודמות, כי תכלס בשלג הכל נראה אותו דבר.. אני חושבת שהשנה הצלחתי קצת לצאת מהתמונות השגרתיות :]
אני בכלל אוהבת איך שזה נתפס על העצים. פשוט יפה 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעמהנונה:]