אתם יודעים, לא משמן חשבתי שהקיץ הזה ילך טוב.

יעבור בשלום, ובדיאטה טובה שבעצם תצליח..

דווקא טעיתי. כלום. הכל מתקלקל לי, כל התוכניות,

כל הקשרים שלי, ואפילו אני.

אם אני לא אוכל להציל את כל זה, אז מי כן?

אני לא אוהבת להיראות ככה.

אני לא אוהבת את גוף שלי.

אני לא אוהבת את האישיות שלי.

אני לא אוהבת אותי.

לאהוב את עמצמך זה המפתח לכך

שאנשים אחרים יוכלו לאהוב אותך, לא?

אם אני לא אוהבת את עצמי, אז

אף אחד אחר לא יכול לאהוב אותי.

אם אף אחד אחר לא יכול לאהוב אותי, איך אני מצפה שהוא יאהב אותי?

אם אף אחד אחר לא יכול לאהוב אותי, איך אני אמורה לאהוב אותי?

אם אף אחד אחר לא יכול לאהוב אותי, אז אף אחד לא אוהב אותי.

שום דבר לא עושה לי טוב על הלב.

לא נעליים חדשות, ולא גלידה קרירה.

החום הזה גורם לי לדברים רעים.

הוא עושה לי רק רע ולא טוב.

אין לי בשביל מה להמשיך את הבלוג.

אין לי בשביל מה להמשיך לחיות.

אין לי כלום.

אין לי אהבה.

אין לי הורים אוהבים.

אין לי חיים מתורבתים.

אני אוהבת ללכת בערב, לבד או עם חברה.

אני מעדיפה לבד, אבל אז זה נותן הרגשה מפחידה.

אם אין לי מה לעשות, אז למה לי לא לנסות למצוא משהו?

אני רוצה להיות יפה, ורזה, ולהיראות כמו שתמיד רציתי.

אני גם רוצה הרבה דברים שיעזרו לי.

אני גם רוצה ללכת לים בלי בושה.

אני גם רוצה הרבה דברים.

אתם יודעים, לפעמים אני מרגישה שהעולם נחרב מול עיניי.

לפעמים יש לי הרגשה שהכל נהרס ורק אני שמה לב.

לפעמים יש לי הרגשה שאני עושה רק רע לכל העולם.

"אני שונא אנשים שאוהבים אותי, והם שונאים אותי בחזרה"

מתישהו, ישימו לב לזה, אני מקווה.

אני מרגישה פחד, וכאב, וחוסר אהבה.

גם אני רוצה אותו, ואף אחד לא יודע.

מתי אני סוף סוף אצליח לעשות משהו נכון?

מתי אני אפסיק לפשל?

האם אני אפסיק מתישהו לפשל?

כל השאלות האלה עושות לי רע בבטן.

אני רוצה שהוא ישימ לב אלי, ושנלך לטייל ביחד.

אני רוצה שנעשה דברים כיפים.

אני רוצה שגם הוא ירגיש כמוני.

אני גם רוצה משהו.