...מ'ניעשה?

אין הרבה חדש.

אולי פוסט קטן להתחברות עצמית, נראה. אולי.

ראש השנה היה נחמד. באתי יום לפני ובישלתי מלא. אחותי באה בערב חג עם הבעל והילד, בסוף הם לא מתגרשים (שוב), למחרת הילד בכה אז היא רצתה "עכשיו ללכת הביתה". היה צריך לארוז לה הכל מהר (אוכל לקחת) ובינתיים הילד הספיק להירדם, אז היה צריך להחזיר הכל למקרר. גם בימים שלא חג אף פעם אין מקום לכלום במקרר והיא השאירה את זה לאמא שלי לעשות. למחרת הייתי כל היום בהיעלבות כי לאמא שלי אף פעם אין כוח אבל היא מוצאת בשביל כולם חוץ ממני. כשקמתי בצהריים חברה שלה היתה והיא הכינה לה צהריים ולי לא היה מה לאכול לארוחת בוקר. ויום לפני היא הכינה לאחותי פרנץ' טוסט. אבל לא נשארו ביצים, ולא אכלתי כל היום וההורים שלי לא הבינו מה קרה, אמא שלי הבינה שזה בגללה אבל לא בגלל מה וחברה שאמרה שהיא תבוא לא באה וזה היה כמו פעם כשהייתי קטנה וחברה אמרה שהיא תבוא ולא באה וישבתי בחלון וחיכיתי ולא רציתי ללכת למצוא אותה משחקת עם חברות אחרות במקומי. אז הייתי בהיעלבות ולא רציתי להגיד לאמא כלום - "לכולם את דואגת חוץ ממני" - חשבתי לעצמי, לא הגיוני שמזה את נעלבת, זה כל כך טפשי, תחשבי על זה טוב ותביני מה מפריע לך. קראתי את כל היומנים שלי מגיל 12 עד גיל 20. וחשבתי שחבל שחשבתי שאני כל כך מכוערת. ושהיו לי חברות שלא עשו לי טוב. למחרת על הבוקר אמא באה ודיברה איתי. כל הכבוד לה שהיא לא וויתרה, כי היא הרי יכלה להמשיך לסבול מזה ולהאנח כל היום, בזה היא לא רעה. אז אמרתי לה. והיא הודתה שאולי היא לוקחת אותי כמובן מאליו כי רק אני עוזרת לה ורק אני באה מידי פעם ונותנת לה חיבוק, נשיקה. ושהיא פוחדת פחד מוות צאחותי. ושאני הרי יודעת כמה היא אוהבת אותי, אולי אפילו יותר מ...אוי ואבוי, אסור להגיד את זה. אז אמרתי לה, את לא אוהבת אותי יותר, יש לך יחסים מסובכים וקשים איתה, וזה בא לידי ביטוי אחרת. לפעמים אני מרגישה שאני דוחפת את עצמי למקום הזה של ה"טובה", המוותרת, מתוך כוח הרסני דוקא, אני מוצאת את המקומות האלה, ההורים שלי, השכנה הזקנה מלמטה, כדי לתת פחות מקום לעצמי. ואבא שלי רק אוהב אותי יותר כל הזמן. אחר כך הפלצתי אז היא אמרה "זה הגיע לי" (אתנחתא קומית).

אחר כך דיברנו על ההוא. אז. ש... וכולם ידעו ישר, והיתה משטרה, ואבא שלי הלך וסילק אותו באותו רגע. בידיוק כמו בסיפורים - הוא נתן לי ממתק בגן שעשועים, ואחרי כמה ימים....אבל זאת היתה הפעם הראשונה שהעזתי להגיד בקול שכן, רציתי לראות אותו, הייתי בת שמונה או תשע, לא רציתי לראות אותו מינית, אבל כן רציתי לראות אותו, הוא סקרן אותי. לא הוא, אבל גבר. זה לא אומר שרציתי שהוא ייגע בי. קשה לי לכתוב את הדברים האלה. אולי זה עוד לא הזמן. אבל אמרתי לאמא שלי והיא אמרה - ברור, רצית עוד ממתקים (בידיוק היה סרט של וודי אלן עם המשפט המשעשע -הבת באה ואומרת שהיא לא מתחתנת עם ארוסה כי היא הכירה אסיר משוחרר, האבא מתחרפן והאמא אומרת לו ok, calm down your denial mechanism) ואמרתי לה, לא, אמא, רציתי לראות אותו. intrigued זו המילה בה השתמשתי. ואז מה אם כן, זה עדיין לא בסדר, אני לא אשמה. ילדה מקובלת מהשכבה של הגדולים התחנפה אלי ואז רצתה שאספר לה מה קרה. כאילו אפשר לקנות אותי כל כך מהר, כאילו שאני סתומה.

אחר כך החברה הגיעה, אמרה שישנה אתמול כל היום. אגב, זה היה איתה. גם בה הוא נגע והיא ברחה וכשחזרתי מהשירותים היא כבר לא היתה שם. אמא שלי אומרת שאחרי זה הפסקנו להיות חברות עד לפני כמה שנים. מעולם לא דיברתי איתה על זה. בכל אופן ירדנו לואדי והיה כל כך כל כך יפה, ושלו, ושקט.

אני חושבת לכתוב מכתב לאלוהים אבל אני לא יודעת מה כל כך. סתם. האמת שאין לי אומץ, כי אני יודעת שאלוהים זה אני.