הלו אברי באדי!!!
מה המצב?
לא עידכנתי פה באמת באמת המווווווווווווון זמן... כי אין לי יותר מדי זמן... אבל עכשיו כשיש אני אספר קצת על מה שהיה שנה, בחודשים האחרונים והשבוע.
מוכנים? אז ככה:
השנה הזו הייתה אחת הלחוצות ביותר שאי פעם היו לי... אני לא יודעת אם יותר משנה שעברה... אבל זו בהחלט היתה שנה לחוצה ועמוסה מבחינת לימודים. היו ימים שהייתי קמה ב 5 לפנות בוקר או אפילו ב 4:30 (תלוי במידת העומס) כדי ללמוד והלכתי לישון ב 12 בלילה... כן, זה טירוף. בימים מהסוג הזה פשוט צריך לחיות על קפה ולהעלות לעצמך את המורל ביחד עם החברים כדי לא להתייאש.. קיצר, לא קל.
חוץ מזה.. אני גאה בעצמי, כי עם כל העומס והכל נרשמתי לקורס מחול באקדמיה, ואשכרה עמדתי בזה ובאתי בשבוע לפחות פעם אחת מתוך פעמיים... ככה שאני ממש ממש ממש גאה בעצמי, ואפילו היו שלושה חודשים רצופים שבאתי לכככככככללללללל השיעורים בלי לפספס אפילו שיעור אחד. לקורס אני הולכת ביחד עם מעיני, והצלחנו להכיר משם המון בנות ממש ממש חמודות כולל "היוש" שאיתה נראה לי הצלחנו להתחבר הכי טוב. אין! היא פשוט יודעת הכל על כווווווווווולם. מן סוג של "גוסיפ גירל".
בסביבות פבואר ככה קיבלתי זימון לצו ראשון מצבא, ונראה לי שזה היה היום הכי מרגש בחיים שלי! אפשר לומר שאני מורעלת על הצבא וכבר ממש רוצה להתגייס (למרות שיהיה ממש קשה אחרי שנעזוב את המסגרת היומיומית שליוותה אותי 12 שנה בבצפר... עם כל הפנים המוכרות והחברות הכי טובות שרואים כל יום...). באותו היום סימסתי לכל החברות על הצו הראשון.. חחח אני בחיים לא אשכח איך הסתכלתי על השולחן בחדר ופתאום ראיתי מעטפה לבנה שכתוב עליה "ד"צ" ו"עולים על מדים"... חחח איזו התרגשות! 
אחרי חודשיים באפריל היה לי את הצו הראשון וזו בהחלט היתה חוויה בלתי נשכחת. הייתי צריכה להגיע לשם ב 7:30, אבל בואו נגיד שהגעתי עוד לפני שהחיילים עשו את המסדר בוקר שלהם... אני לא מבינה למה להזמין אדם לשעה שבה בכלל עוד לא היה לחיילים את המסדר שלהם. מה ההגיון?! אבל לא נורא, ישבתי ליד שתי בנות שהיו ממש נחמדות וככה העברתי את הזמן, וחוץ מזה היו גם כמה ערסים שסיפקו לנו בידור לרבע שעה שבה חיכינו. אחרי השלב הראשון- הראיון אימות נתונים, ואחרי הבדיקות הרפואיות, הייתי צריכה לחכות לפסיכוטכני. בגלל שהכיתת מבחנים שלהם לא עבדה באותו רגע, אחד החיילים ששם,(ששיגעתי לו את השכל... מסכן, הוא כבר מכיר אותי) אמר לי שעדיף לי או לחכות שעתיים או לחזור ביום אחר. העדפתי לחכות שעתיים ובינתיים ללכת לתחנה המרכזית, להעביר שם את הזמן... ואכן עשיתי זאת. כשחזרתי אותו החייל אמר לי שהכיתה לא תעבוד גם עוד שעה וחצי, ושאני יכולה לחכות, אז באמת עשיתי את זה וחיכיתי כל כך הרבה זמן ביחד עם כל האחרים שגם חיכו למבחן, ככה שבאמת הצלחתי להכיר שם את כל הקומה ואפילו בסוף היום הלכתי עם מישהי שהכרתי לתחנה המרכזית להסתובב. אתם בטח רוצים לדעת מה קרה עם הפסיכוטכני, נכון? אז זהו, ששלחו אותנו הביתה בלי לעשות את הפסיכוטכני כי מסתבר שכל המחשבים לא עבדו. אבל לא נורא, זה תירוץ להפסיד עוד יום של לימודים, וזה מוצדק...!
כמובן שבפוסט הזה אסור לי להשמיט את משתה פורים שהיה בבצפר שאני ומעייני כל כך כל כך חיכינו לו, שהשמיניסטים עשו. המשתה לא איכזב. היה ממש יפה! הרעיונות היו ממש מקוריים ויפים (נתב"ג, בראשית, הודו...), היו מלא צחוקים ובאמת שכיף אמיתי!!!! אסור לשכוח שהיו שם מלאאאאא חיילים (שמיניסטים של שנה שעברה שהתגייסו ובאו לראות את המשתה), מ שבכלל הוסיף לאוירה. אממה? המשתה של שנה שעברה היתה הרבה יותר אדיר.
שבוע שעבר מעייני באה אליי והכנו ביחד בראוניז שיצאו מתוקים אש... אבל היה לנו כל כך מצחיק להכין את זה... חחחחחח אין לכם מושג. שתינו התמלאנו במלא שוקולד, והיה לנו ריח של שוקולד, ובקושי הספקנו להתנקות וכבר היינו צריכות ללכת לקורס ריקוד, שאיחרנו אליו והמורה כעסה עלינו (עד שהיא הבינה שזה היה מוצדק וכמעט החליפה איתנו מתכונים... חחחח גם כן המג'נונה הזאת). הכנו את הבראוניז כי היינו צריכות להביא אותן ליום בריכה שהיה למחרת שהייתה בו רק השכבה. תקשיבו, אני באמת ממממממממששששש נהנתי שם. היה פשוט אדיייר! כולם באו באוירה טובה והיה ממש נחמד. קיצר, כיף!
חשוב להזכיר כאן סרטים מעולים שהלכתי אליהם: אליס בארץ הפלאות ואוואטאר. אני לא זוכרת אם כתבתי בפוסטים הקודמים על פורים.. אז אני אספר בכל מקרה. בפורים, אני ומעיני נסענו לטלטול ובאיחור ענק הגענו אליה, שמנו אצלה את הדברים (כי תכננו לישון אצלה) ולקחנו אוטובוס לצוללת. בסוף היה כל כך מאוחר וההופעה כבר התחילה (מסיבת ג'אז של כל מיני להקות לפורים), אז החלטנו לחתוך לסרט... אבל הקולנוע היה סגור למען השם... אז החלטנו לנסוע למושבה. שם הלכנו למקס ברנר ואכלנו גלידה ודיברנו וצחקנו והיה הכי כיף בעולללללללללללללללללללם! אח"כ הלכנו לספריית וידאו והשכרנו את הסרט: The Hangover. הגענו חזרה לבית של טלטול באיזה 1 לפנות בוקר אחרי שהייתה לנו את הנסיעה הכי לא שגרתית שיש באוטובוס. על האוטובוס עלו דתיים והתחילו לנגן ולשיר "מי ש" בטירוף וכל האנשים באוטובוס הצטרפו אליהם. אח"כ עלו עוד שלושה אנשים שהתחפשו בדיוק אותו הדבר ושמו מסיכות כסף על הפנים, וזה היה כל כך מוזר. אה! ואסור לשכוח את זה בהדביק לעצמו ריסים ארוכים כל כך שהגיע עד להונלולו.... חחחחח היה אדיר. בקיצור, אחרי שהגענו לבית של טלטול ראינו את הסרט שהשכרנו והיה מממשששש מצחיק. זה הסרט הכי מטומטם שיצא לי לראות, אבל אין ספק שהוא מתאים לשעות של בין ערביים.
היום היה היום האחרון שהיינו צריכים לבוא לבית ספר כדי להשלים שיעורים... היה נחמד! לולי כל הזמן השמיעה את "זבוב בגבה" ונדבקתי לזה כל היום. חחחחחחחחחח זה שיר אדיר. אה! ואתמול הלכתי עם מעיני, לולי וגלגול לקניון כי היה "שוקינג סייל". לא מצאנו משהו מיוחד לקנות חוץ מאוכל... אבל באמת שנהנתי איתם ב-ט-י-ר-ו-ף-!
אממממ... זהו פחות או יותר... אני חושבת שסיכמתי כאן כל מה שרציתי. את כל החוויות הכיפיות שלא יצא לי לכתוב עליהן עדיין בבלוג.
יום מושלם לכולם!
לידור 
נ.ב. - יש לכם זבוב על הגבה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
