סיפורי ט"ה

פשוט פרק

אין לי כח להסבירם למה וכמה ואיך לא היה פרק כ"כ הרבה זמן

מי שקורה שיהנה

מי שלא לא מכריחה אותכם

אני מסיימת עם הסיפור הזה ואחרי זה ושרת סופית

היילי, “היי.. תירגע... מה קרה?” היא שאלה למראה ביל הלחוץ, “כלום … סתם .. באתי לבקר הבהלת אותי!” הוא אמר מתנשף , “איזה לחוץ אתה...” היא אמרה וצחקקה, “כן.. פשוט חלמתי שערפד תוקף אותי … לא חשוב .. אז מה קורה?” הוא מהר העביר נושא, “הכול טוב אני חושבת.. בוא ניכנס? או שאתה רוצה לטייל בחוץ?” היא שאלה , “ניכנס..” הוא אמר זורק שוב מבט לאחור , שניהם נכנסו לבקתה שלה היא הייתה די יפה ומעוצבת נוחה מאוד למגורים, “הייתי מציאה לך לשתות משהו … אבל לא נראה לי תרצה דם...” אמרה היילי באי נעימות, “זה בסדר..” הוא אמר והתיישב על ספה חומה שעמדה במרכז החדר, “אז מה...אתה נראה קצת מודאג" היא אמרה מתיישבת לידו, “לא זה סתם...” הוא אמר , הוא כ"כ לרצה לספר לה אבל פחד , הוא לא היה מוכן לסכן את טום גם אם הסיכוי הוא הכי קטן בעולם, “זה לא סתם אני מרגישה שמשהו מטריד אותך" היא אמרה מניחה את ידה על ברכו , “עזבי לא בא לי לדבר על זה..” הוא אמר זורק מבט על היד שלה ולאחר מיכן מעביר את מבטו לעיניה , “טוב איך שאתה רוצה " היא אמרה מורידה את ידה , “אל תעלבי אני באמת לא רוצה לדבר על זה" הוא נלחץ מעט , “ למה שאני איעלב? זו זכותך!” היא אמרה מחייכת קלות , “אתה באמת לחוץ … אתה צריך קצת להירגע" היא הוסיפה לאחר מספר שניות וקמה ניגשת אל מאחורי הספה , הוא הביט בה כלא מבין עוקב עם מבטו אחרי מעשיה, היא הניחה את ידיה על כתפיו מתחילה לעסות בעדינות , “פשוט תשתחרר" היא אמרה, הוא בלע את רוקו בקשיחות מנסה להשתחרר אך נלחץ אף יותר, הוא לא בדיוק הבין מה גורם לו ללחץ הזה , המגע של הידיים שלה היה פשוט אלוהי הוא נשען לגמרי על הספה ועצם את עיניו נהנה מכל רגע, “ תגיד לי אם חזק מידי או חלש מידי" היא לחשה אל אוזנו, “זה מצוין" הוא מלמל נושם בכבדות, היא המשיכה לעסות את כתפיו עוד מספר שניות, לאחר מיכן היא התנתקה בעדינות , “תמשיך לשכב ברוגע ואל תפתח את העיניים" היא אמרה בשקט עוברת קדימה מסביב לספה אל מול פניו , “עכשיו אני יעשה לך עיסוי לשחרור הפנים" היא אמרה והתיישבה על ברכיו עם הפנים אליו , היא הניחה את אצבעותיה בעדינות מתחת לאוזניו על הלסת התחתונה שלו מתחילה לעסות , הוא כבר היה רגוע לגמרי היה לו נעים, הוא ממש לא ציפה לצעד הבא שלה היא לפתע הצמידה את שפתיה לשלו כורכת את ידיה סביב צווארו הוא פקח לשנייה את עיניו ומיד עצם אותם שוב, מניח את ידיו על מותניה שניהם התמזגו לנשיקה עדינה ומליאת תשוקה . “וואו" מלמל ביל ברגע שהם התנתקו מהנשיקה , הוא הביט אל תוך עיניה עם מבט מופתע, “גם זה חלק מהעיסוי?” הוא שאל מחייך חיוך מטופש, “זה ..אני ...כאילו.... אני מצטערת! “ היא מיד הסמיקה וזינקה אל הרצפה מברכיו , “מצטערת? על מה ?זה היה מעולה" הוא אמר כלא מבין וקם מהספה , “אני לא הייתי צריכה .. אני לא יודעת למה זה קרה... אני ..אסור לי .. אני אוהבת את וויליאם " היא הייתה מבולבלת לגמרי אישוניה היו מורחבים והיא צעדה לאחור מביטה לכל הכיוונים , “ אם זה קרה אז את רצית את זה את לא חייבת כל החיים לאה..” הוא לא סיים את המשפט שלו והדלת לפתע נפתחה בטריקה , “היילי! מהר!! יש מהומה בחוץ מנסים לתפוס את אליס ! היא נשכה את טום ! מזל שנכנסתי בזמן , עוד שנייה והיא הייתה הורגת אותו הוא במצב לא טוב!!!” ג'ייד פרצה לחדר בעודה מתנשפת, “מה?! טום?!” עיניו של ביל נפקחו לגודל צלחות וליבו נפל למכנסיים , “אפה הוא?!” הוא שאל בהיסטריה "הוא בבקתה שלו ..” אמרה ג'ייד והוא מייד רץ החוצה , בחוץ היה בלאגן כל הערפדים רצו , צעקו , הוא הביט לצדדים מזהה מייד לאיזה כיוון לרוץ , הוא רץ כ"כ מהר כמו שלא רץ בחיים הוא בעצמו לא הצליח להבין מאפה בא לו הכוח לרוץ ככה, הוא הגיעה לבקתה ופרץ פנימה , “טום!” הוא צעק מביט לבפנים, הוא התקרב למיטה של טום בעודו מתנשף מהריצה , טום שכב שם חסר הכרה , “טום! פאק ! “ הוא צעק נעמד על ברכיו ליד המיטה שלו , הוא לקח את ידו של טום בודק את הדופק , ירדה לו אבן מהלב , היה לו דופק אומנם הוא היה ממש חלש אך עדיין היה לו דופק, “טום בבקשה אני מתחנן... אתה חייב לקום! אתה לא יכול לעזוב אותי ככה!” מלמל ביל בקול רועד , הוא החזיק את כף ידו של טום בשני ידיו , עיניו היו רטובות , “טומי ...אתה יודע שאני לא יכול בלעדיך בבקשה ..אתה חייב לשרוד" הוא המשיך בעוד דמעה בודדה עשתה את דרכה במורד הלחי שלו , הוא מעולם לא היה לחוץ יותר ממה שהיה לחוץ ברגע זה , הוא הניח את ידו של טום בעדינות בחזרה למיטה, “תחזיק מעמד!” הוא אמר וקם על רגליו יוצא החוצה בריצה, הוא היגעה לבקתה של שון דופק בדלת, אך איש אינו פתח, הוא חיכה עוד מספר שניות ורץ אל הבקתה של היילי , הוא ידע שהיילי וג'ייד לא יהיו בפנים לכן הוא התחיל לחפש מסביב. “היילי?? ג'ייד?!” הוא צעק רץ בין הבקתות בעוד המוני הערפדים המתרוצצים, “היילי! ג'ייד!!” הוא לא נכנע ממשיך לחפש , “ביל !” לפתע הוא נתקל בג'ייד , “תקשיבי חייבים להביא את טום לבית חולים !” הוא תפס בכתפיה , “שמע ביל .. אי אפשר ...” היא אמרה בעדינות, “הוא גוסס! את מבינה?! חייבים!” הוא תפס חזק יותר מכאיב לה , עיניו היו מוצפות דמעות ומבטו היה אומלל , “ביל .. אני ..זה לא תלוי בי באמת שלא " היא אמרה מתנתקת מאחיזתו ונעלמת מהר, “חכי!” הוא ניסה לצעוק בעקבותיה אך זה היה מאוחר מידי , הוא נחת על ברכיו על האדמה פשוט לא יודע מה הוא הולך לעשות עכשיו, הוא השפיל את ראשו מטה פורץ בבכי, המוני ערפדים עברו לידו אך אף אחד אפילו לא טרח לעצור ולשאול אם הכול בסדר, הוא ידע שהוא צריך לחזור לטום , אך הוא פחד , פחד יותר מאי פעם, הוא פחד לחזור ולגלות את הנורא מכל. “זה אני אשם! הכול בגללי!” הוא לפתע התחיל לדבר לעצמו מכה עם אגרופו באדמה , “הייתי צריך לספר להיילי ואולי הייתי מונע מזה לקרואת !” הוא המשיך , הוא קם מהאדמה יודע שאין לו ברירה הוא חייב לחזור לטום , אם עדין טום בחיים הוא חייב להיות לידו הוא חייב לנסות לעזור לו לא משנה מה והוא ידע שטום בחיים הוא לא העז לחשוב אחרת, הוא לקח נשימה עמוקה והתחיל לרוץ לכיוון הבקתה שלהם בחזרה, הוא הגיע מהר מאוד , הוא נעצר רגע ליד הדלת , “הכול בסדר! לא יכול להיות שלא! אני לא יכול להאמין!” הוא מלמל לעצמו ופתח את הדלת נכנס פנימה...

מי שקרא מקווה שנהנתם