סיפורי ט"ה

פרק 8:

היילי ישבה עוד מספר שניות קפואה על הספה חושבת על כל השיחה עם ג'ייד, לאחר מיכן היא קמה ויצאה מהבקתה , היא הגיעה לבקתה של ביל נעמדת ליד הדלת, היא הביטה לצדדים לא היה איש בסביבה, היא לקחה נשימה עמוקה ונקשה מספר פעמים, הדלת נפתחה זה היה טום שפתח, “היי... טוב אני לא בזמן... לא חשוב" היא אמרה והסתובבה כדי ללכת , היא הייתה לחוצה , היא רצתה לדבר עם ביל בפרטיות וטום הביא לה סיבה להתחמק מזה, “לא לא.... אני בדיוק הולך … כנסי, אני בטוח שיש לכם הרבה על מה לדבר" אמר טום ויצא אל מחוץ לבקתה, “כן אה?” היא אמרה ועיקמה את שפתיה, “בהצלחה...אני כבר מזהיר אותך זה יהיה בעייתי אני מכיר הרי את האופי שלו והוא לא סולח מהר" אמר טום והלך, היא ניגשה לפתח הבקתה והציצה פנימה, “ביל .. אני יכולה להיכנס?” היא שאלה , “את כבר בפנים" הוא ענה באדישות, היא נכנסה עד הסוף וסגרה את הדלת מחפשת אותו עם מבטה, הוא היה זרוק על המיטה כמו בול עץ מול הטלוויזיה, “אני חשבתי על השיחה שלנו...” היא החלה לדבר מתקרבת אליו, הוא הביט בטלוויזיה לא טורח להסיר את מבטו אף לא לרגע, “אני מצטערת.. סליחה על מה שאמרתי מקודם..” היא אמרה מתיישבת על המיטה מולו, “אוקי..” הוא אמר מחכה שתסביר לו מה הפואנטה , “והנשיקה... אני לוקחת את המילים שלי בחזרה ..זה כן קרה אוקי? “ היא אמרה "נניח שזה קרה ומה עכשיו? זה הרי ברור שאת אוהבת את ויליאם תראי כמה שנים לא ויתרת … ומה זה עוד חצי שנה לחכות לו … את הרגשת אלי משהו אולי כי יש בי חצי ממנו... אבל אני זה לא הוא .. תביני צאי מהאשליה שנכנס אליה .. תתעוררי..” הוא הרים מעט את הטון מביט בה עם מבט כנה וחודרני , היא השפילה את מבטה לא היה לה עוד משהו לומר עיניה התמלאו בדמעות , “צודק! אתה לא הוא! ובחיים גם לא תשתווה אליו” היא זרקה את הדבר הראשון שיצא לה בלי לחשוב פעמים , היא לא באמת התכוונה לזה היא פשוט הייתה עצבנית ופגועה מהאמת ששמעה כרגע והייתה חייבת להחזיר לו באותו מחיר, לאחר מיכן היא קמה ויצאה טורקת אחריה את הדלת בכל כוחה. “ אני בטוח בזה" הוא מלמל לעצמו בציניות , הוא לקח את שלט הטלוויזיה וכיבה אותה מתהפך לצד ושוקע במחשבות עד שהוא נרדם. למחרת בבוקר היילי לא באה לבקר אותם בארוחת הבוקר, גם לא בצהרים וגם לא בערב , ביל כל היום ציפה לראות אותה , גם היא רצתה לראות אותו אך היא פשוט העדיפה שלא לבוא, יום למחרת היא גם לא הופיעה, וגם כל השבוע, וכל החודש, ביל לא העז לבוא לבקר אותה בבית שלה , וגם לא שאל עליה כלום מג'ייד שהייתה באה בכל יום לטום. כך עברו להם 3 חודשים, זה היה לילה שגרתי נוסף , ביל היה זרוק על המיטה ולא הצליח להירדם המון מחשבות הטרידו אותו, אפה עכשיו אמא שלהם, אפה גוסטב , גיאורג ואנדי..מה קורה בעולם בכללי,איך העולם הגיב להעלמות המסתורית שלהם, מה קורה עם המעריצים ,מתי כל זה כבר יגמר , ומה בכלל יהיה בסוף? ביום הדין ההוא , הוא קם מהמיטה והלך לחדר האמבטיה שטף את פניו במים קרים , הוא יצא וניגש לארון לובש על עצמו טישרט שחורה וג'ינס , הוא נעל נעלי ספורט לבנות פשוטות ויצא מהבקתה , בחוץ היה חשוך וקריר, הוא נעל את הדלת והחל לעשות את דרכו בין הבקתות פוגש בדרך מספר ערפדים שכבר הספיק להכיר , הוא עבר את הכפר והגיע ליער הולך בין העצים לא פוחד כבר כמו בפעמים הראשונות, באותו לילה היה ירח מלא ככה שהוא יכל לראות לאן הוא הולך, הוא הגיע לאגם ההוא שהיילי הראתה לו אז והתיישב על החול מביט במים, “לא נרדם?” הוא לפתע שמע קול של בחורה והסתובב, “לא" הוא ענה רואה את היילי עומדת מאחוריו, “משהו מיוחד?” היא שאלה מתיישבת לידו, “לא סתם חשבתי על מה הולך שם בעולם כרגע..” הוא אמר , “אין משהו מיוחד … הייתי שם לא מיזמן" היא אמרה, “אז מה 3 חודש לא התראינו מה חדש?” הוא שאל , “כלום … " היא אמרה , שניהם ישבו בשקט מספר דקות לא אומרים אף מילה, “ביל...” לפתע היא פנתה אליו, “כן..” הוא אמר מפנה את מבטו אליה, “סליחה על כל מה שהיה ...” היא אמרה מביטה לכל הכיוונים באי נעימות רק לא לעיניו, “בסדר...בואי פשוט נשכח הכול ונחזור לדבר רגיל כמו בימים הראשונים...” הוא אמר , היא לא ענתה היא רק העבירה את מבטה לעיניו וחיוך קטן התפרש על שפתיה , הוא החזיר חיוך וחזר לבהות באגם . “טוב אני חוזרת לכפר...אתה בא?” היא שאלה וקמה, “כן" הוא ענה וקם אחריה , שניהם החלו לעשות את דרכם לכפר חוזרים לדבר כאילו כלום לא קרה. החיים המשיכו כמו קודם רק הפעם עם כאב שאי אפשר היה לרפא , הוא אהב אותה, וראה כל יום איך טום וג'ייד נהנים ביחד בזמן שארבעתם ישבו ביחד , הוא והיילי תמיד הסתכלו על טום וג'ייד באי נעימות , כך עברו להם עוד 3 חודשים, חצי שנה עברה, זה היה יום לפני יום הדין מוקדם בבוקר כאשר לפתע נשמע דפיקה חזקה על דלתו של ביל ,הוא פקח את עיניו בעצלנות "מי שם?” הוא שאל עם קול צרוד, “היילי " היא ענתה מבעד לדלת, “פתוח" הוא אמר והתרומם מעט משפשף את עיניו, “מחר יום הדין...תקום תבואו לאכול ואז לבית של שון...הוא יסביר לכם על מחר..” היא אמרה , הבעתה נראתה מודאגת ועצובה, “אוקי..” אמר ביל והוריד מעצמו את השמיכה, “אני אחכה בחוץ...אני רוצה לדבר אתך לפני שתלכו לשון" היא אמרה ויצאה ישר מהחדר, ביל קם מהמיטה והלך לחדר האמבטיה, הוא התארגן יחסית מהר לא טורח להתאפר ויצא , בחוץ מסביב לשולחן ממש חגיגי ישבו טום,ג'ייד והיילי כולם סובבו את מבטם אליו, “בוקר טוב" הוא אמר עם חיוך וניגש לשולחן, “בוקר..” ענה טום , “מה נשמע?” שאלה ג'ייד עם חיוך, “אחלה" הוא ענה ומבטה של היילי רק הפך לעצוב יותר . הוא התיישב במקומו ומילא צלחת, כל הארוחה היילי ישבה בשקט והביטה ברצפה שקועה במחשבות, כאשר ביל סיים היא קמה מהשולחן ,”סיימת?” היא שאלה , “כן..., הוא ענה מביט בה בשאלה , “בוא אני צריכה שיחה" היא אמרה , הוא משך בכתפיו וקם ניגש אליה, “בוא לאגם..” היא אמרה מתחילה ללכת מהר, “קרה משהו? את נרא ממש לחוצה" הוא אמר בעודו מנסה להשיג את קצב הליכתה המהיר, “בערך...” היא אמרה , שניהם הגיעו אגם ,”בוא תשב" היא אמרה והתיישבה בעצמה קרוב למים , “קודם כל רציתי להגיד לך שאתה בנאדם מיוחד...וממש שמחתי להכיר אותך, עוד בחיים לא פגשתי בנאדם כמוך" היא פתחה בנאום, “אוקי... תודה..” הוא אמר מחכה שתמשיך, זה התחיל להלחיץ אותו מעט, “וזה ממש ממש מבאס אותי כרגע שדווקא בך נמצא חלק מהנשמה של וילי שלי" היא הוסיפה,”למה?” הוא שאל, “זה לא משנה כרגע..אתה תגלה עוד מעט, אני חושבת שעכשיו אני רואה אותך בפעם האחרונה... אני מצטערת אם אי פעם פגעתי בך, ומצטערת חזק מכל הלב אתה אפילו לא מבין כמה שאני מצטערת אני בחיים לא אמצא את המילים הנכונות לסליחה שאני מנסה לבקש ממך ברגע זה ואני יודעת שאתה בחיים לא תסלח לי על זה ...” היא אמרה ודמעה בודדה עשתה את דרכה מהעין שלה והיא מהירה לנגבה , “על מה?” הוא שאל תופס בכתפיה, הוא ישב מולה בישיבה מזרחית עם מבט מודאג, “על מה שאתה הולך לגלות היום ועל מה שיקרה מחר " היא אמרה וחיבקה אותו לפתע, “את מלחיצה אותי היילי, זה משהו כל כך נורא?” הוא שאל מחזיר לה חיבוק, “האמת היא שכן, אבל פשוט אין ברירה....אני לא רוצה להיות יותר חלק מזה... בגלל זה אני נפרדת ממך כאן ועכשיו "היא אמרה מתנתקת מהחיבוק, “אני אפילו לא יודע מה לומר לך כי אני לא יודע על מה מדובר..” הוא אמר נושך את שפתו התחתונה , “אל תגיד כלום פשוט...אני אפילו לא מבקשת שתסלח לי.. אבל אני באמת מצטערת!” היא אמרה היא הביאה לו נשיקה קלה על הלחי וקמה מהחול, “אבל..” הוא התחיל להגיד אך זה היה מאוחר מידי היא פשוט נעלמה משם כאילו ולא הייתה , הוא קם מהחול והביט לצדדים מתחיל לעשות את דרכו בחזרה לכפר, הוא הגיע יחסית מהר לבקתה שלו ושל טום.“בוא...אנחנו צריכים ללכת לשון" אמר טום שחיכה שם, “אפה ג'ייד?” שאל ביל, “הלכה אמרה שיש לה עניינים, והיילי?” שאל טום, “היא פשוט ברחה לי...ביקשה סליחה והלכה" אמר ביל בעוד שניהם התחילו ללכת לכיוון הבית של שון, “מוזר" אמר טום,"כן היא ממש הלחיצה אותי, אמרה שזה משהו נוראי מה ששון הולך לומר לנו" אמר ביל, “באמת?” שאל טום, וביל הנהן, שניהם הגיעו לבקתה של שון, “אולי פשוט ננסה לברוח ? “ הציע טום, “עזוב אנחנו נמות ביער " אמר ביל וצלצל בפעמון הדלת, “על החיים ועל המוות" אמר טום, הדלת נפתחה..

פרק הבא פרק אחרון