סיפורי ט"ה

פרק 4:

"ביל?”הוא התעורר לקולו של טום שבקע מחוץ לדלת, הוא קם בעצלנות התמתחת וניגש לדלת פותח אותה, “בוא יש אוכל!” אמר טום שעמד בכניסה, “מה ישנתי שעתיים?” שאל ביל ופיהק, “כן" אמר טום, “טוב אני מתארגן ובא" אמר ביל עם קול עייף ועיניים חצי סגורות, סוגר את הדלת, הוא נכנס לאמבטיה ושטף את שאריות האיפור המרוח מפניו,הוא סירק את שיערו ויצא, בשולחן העץ שבחוץ ישבו טום והיילי, ביל ניגש לשולחן והתיישב, היילי נתקעה לרגע עם מבטה על פניו שנראו לו אף יפות יותר בלי איפור.

"מה אוכלים?” שאל ביל , עמדו שם מספר קערות מכוסות,סיר קטן, שני צלחות, בקבוק קולה, סכום ושני כוסות זכוכית. “תראה!” אמר טום שכבר הספיק לבדוק את כל הקערות, ביל הוריד את כל המכסים באחת הקערות היה ספגטי, בשנייה סלט ירקות טרי ללא בצל ושום כמובן כי זה הבריח את הערפדים ובסיר הקטן היה רוטב שמנת פטריות. “בתאבון !!” אמרה היילי, “תודה" אמר ביל וחייך אליה בביישנות מתחיל להעמיס על הצלחת שלו, שניהם אכלו בשמחה רבה מסיימים עם כוס קולה .”מה עכשיו?” שאל טום והניח את הכוס הריקה על השולחן, “עכשיו אני רוצה שתכירו את המנהיג שלנו "אמרה היילי וקמה, “הוא פחיד?” שאל ביל וקם גם הוא, “לא! הוא מאוד נחמד!! “היא צחקקה, שלושתם החלו לעשות את דרכם, היה כבר די חשוך, ביל וטום התקשו מעט לראות, הערפדים לעומת בני האדם ראו מצוין בחושך. הם הגיעו למבנה גדול, הוא היה עשוי מלבני אבן אפורות שנראו עתיקות במיוחד, הם נעצרו ליד דלת עץ גדולה. “חכו שנייה פה" אמרה היילי ופתחה את הדלת נכנסת פנימה, “בא לי הביתה...” אמרה ביל בעוד הוא וטום מחכים, “מה רע לך פה?” שאל טום חושב על בקתת המגורים, האוכל והבנות שראה פה עד עכשיו, “אני לא ידוע.. אולי בכל זאת כי חסר פה את החר'ה ואת אמא?” אמר ביל בעודו מנסה לחשוב למה באמת לא טוב לו למראת הכול, “בואו" לפתע היילי הציצה מפתח הדלת, ביל וטום ניגשו לדלת נכנסים פנימה, מבפנים זה נראה כמו דירה פשוטה, לא משהו מיוחד, רק מלא בחפצים, ספרים ושטיחים.

"ברוכים הבאים" לפתע ניגש אליהם גבר לא כ"כ צעיר מושיט את ידו לטום,טום לחץ את ידו ולאחר מיכן גם ביל.”אני שון....היילי בטח כבר הסבירה לכם למה אתם פה...”הוא אמר, “כן" הם ענו ביחד, “קודם כל אני מאוד מצטער חטפנו אתכם ככה,אבל לא הייתה לנו דרך אחרת"אמר שון, “אני לא מבין למה אי אפשר היה לחכות ליו הדין כשהנשמה גם ככה צריכה להתאחד?”טום התפרץ עליו חושב לרגע איזה שטויות הוא אומר ולא מאמין , 'נשמה','יום הדין'.....”יש סיבה לזה, הנשמה לא יכולה להתאחד לבד...ואיך היא תתאחד...אתם תגלו בהמשך בוא נגיד שאתם לא סתם ככה פה חצי שנה מראש" הסביר שון ממשיך להיות עם טון רגוע, “זה משגע אותי מה הבעיה להסביר לנו?”טום התחיל לצעוק,”סבלנות! אתם תבינו בהמשך למה אי אפשר!”אמר שון,”בינתיים תחיו ותהנו , אנחנו דאגנו שאף ערפד לא יפגע בכם"הוא הוסיף ויצא מהחדר.”חוצפה! מה הוא חושב לעצמו בכלל?” מלמל טום ושילב את ידיו בכעס,”טוב בואו אני אקח אתכם בחזרה לבקתות" אמרה היילי והחלה ללכת לכיוון הדלת,ביל וטום הלכו אחריה ,הם יצאו מהבית הולכים בכפר חולפים על פני המון ערפדים רעבים שהביטו בהם, זה היו כבר הרי שעות הערב השעות בהם הערפדים יצאו לצוד. “זהו שיהיה לכם לילה מדהים!” אמרה היילי כאשר הגיע לבקתה של התאומים,”ליליה" מלמל טום ונכנס ישר לבקתה שלו טורק את הדלת כמה שיותר חזק, “לילה טוב..” אמר ביל ונכנס גם הוא לבקתה שלו ,הוא התקלח צחצח שיניים , לבש על עצמו משהו פשוט ונכנס ישר למיטה, הוא התחיל להתהפך מצד לצד לא מצליח להירדם, הוא קם מהמיטה ויצא אל מחוץ לבקתה, הוא הביט סביב היה די שקט, כנראה כל הערפדים כבר יצאו למצוד אחר הדם. הוא הלך אל השולחן שבו אכלו והתיישב מוקע במחשבות. “ביל?” הוא לפתע שמע קול של בחורה והרים את מבטו, “למה אתה לא ישן?” היא שאלה, זאת הייתה היילי, “אני לא מצליח להירדם, אני מת לדעת מה קורה שם עם כולם , אין אפילו טלפון להתקשר אליהם!” הוא פרק את כל מה שישב לו על הלב, “בוא!” היא הכריזה ותפסה את ידו, “לאן?” הוא שאל כלא מבין בעודו קם, “אני רוצה להראות לך משהו...”היא הסבירה , “אבל תראי איך אני לבוש!!!” הוא התלונן זורק על עצמו מבט מלמעלה , היה עליו טרנינג ספורט בצבע תכלת וחולצת טישרט שחורה פשוטה ,”או איזה מציק! יש לך 5 דקות להתלבש!!” היא קבעה, הוא נכנס לבקתה והחליף את הטרנינג לג'ינס צמוד וזרק את אחד ממעילי העור שלו מעל הטישרט, הוא העביר מסרק על שיערו ונעל נעלי אדידס לבנות עם פסים שחורים בצדדים ויצא. “אתה מתלבש כאילו הולכים מינימום לקניון!” היא אמרה לאחר שבחנה כל פריט לבוש שלו עם מבטה, “השתגעת?! בחיים לא הייתי יוצא ככה לקניון!!!”הוא התנפל עליה, “טוב...בכל מקרה בוא!!”, היא אמרה, שניהם התחילו ללכת מתרחקים מהבקתות, הם יצאו מהכפר עוברים בין עצים וצמחים אחרים , “שמעי אני פוחד מהחיות והחרקים האלה שדיברת עליהם...” אמר ביל, “חיות טרף לא יתקרבו אלי ורעל של חקר אני יכולה לנטרל עם הנשיכה שלי" היא אמרה, שניהם המשיכו ללכת , הוא הלך אחריה בלי לשאול לאן , הוא בטח בה בלי לדעת אפילו מה גורם לו לבטוח בה, לאחר עוד זמן קצר של הליכה הם הגיעו לאגם לא גדול שמעליו היה מפל מים יפיפה, “וואו! זה מדהים!! חבל שאין לי פה מצלמה!!!” אמר ביל מתפלא מהנוף .”בוא שב...”היא אמרה מסמנת לו על החול שעל שפת האגם בעודה מתיישבת בעצמה, הוא התקרב אליה והתיישב מביט במפל, “כל פעם שהייתי עצובה ובודדה הייתי מגיעה לכאן, המים תמיד היו מרגיעים אותי"סיפרה היילי לוקחת נשימה עמודה, מבטה היה תקוע במפל כאילו הפכה לפסל, “את עצובה?...ממה?”הוא שאל בעדינות, “ויליאם....אני והוא היינו זוג, זה היה סיפור אהבה פשוט מהסרטים...כשהייתי בת אדם רגילה בסביבות גיל 5 קבוצת ערפדים תקפה את המשפחה שלי, ויליאם הגיע למקום אני ישבתי ובכיתי בצד, הוא כבר ראה המון מקרים דומים אבל דווקא הפעם בא לו הדחף להציל אותי הוא לא ידע בדיוק מה גרם לו לעשות את זה...הוא הציל וגידל אותי ,בגיל 18 איכשהו הבנתי שאני מאוהבת בו והוא התאהב בי שכנעתי אותו להפוך אותי לערפד כדי לנצח להיות שלו , אחרי זה קרה מקרה שהוא חטא ונענש ואני עדין חייה עם הכאב והתקווה שיחזור" היא סיפרה בעוד דמע בודדה עשתה את דרכה מטה במורד הלחי שלה, “ואם הנשמה תתאחד...הוא יחזור?” ביל היה בקרן לדעת , “כן...לפי הנבואה זה יהיה עוד עם כל הזיכרונות מהעבר וכמו פעם עם אותו האופי והכול" היא אמרה זאת בין הדמעות , “אבל איך הנשמה תתאחד?” הוא שאל, “את זה שבאמת בינתיים עדיף לך שלא לדעת!” היא אמרה בשקט, “וויליאם...במה הוא חטא?” הוא שלא, לא היה לו נעים כ"כ לשאול אותה כ"כ הרבה דברים אבל הסקרנות פשוט שיגעה אותו, “יש לנו חוק..ערפד שרוצח ערפד..עונשו מוות ופיצול נשמה" היא רמזה, “את מי שהוא רצח? למה?” היו לו עוד המון דברים לשאול , “את אח שלו.. והכול בגלל שהוא קינא בו , אח שלו היה אמור להיבחר למנהיג הבא והוא רצה להיות במקומו"היא סיפרה, “איך?! אני בחיים בשום מחיר לא הייתי מסוגל לפגוע בטום!לא משנה מה! אני מעדיף למות בעצמי מאשר לפגוע בו!!” ביל היה נסער הוא באמת שלא הבין איך אפשר להרוג אח, “תאמין לי שאתה עוד לןא ראית כלום בחיים , וחוץ מזה למות בעצמך... ה גם משהו שיפגע באח שלך..אם תחשוב על זה" היא הכניסה אותו למעט תסביכים . “איך את חייה אבל עם הסבל שהבנאדם-יותר נכון הערפד שאת כ"כ אוהבת לא קיים יותר?” התעניין ביל, “למדתי לחיות עם זה...יש לי ברירה? חוץ מזה התקווה שהוא יחזור עדין קיימת ועכשי והיא חזקה מתמיד בזכותך ובזכות טום " היא ענתה. שארית הזמן הם ישבו בשקט, נהנים מנוף האגם והשתקפות הירח המלא שבו , כל אחד היה שקוע במחשבות שלו עד שביל נרדם.

"היילי את באה לצוד?” לפתע ג'ייד הופיעה , “שקט...את תעירי אותו...” לחשה היילי מסמנת עם הראש על ביל, “מה את עושה פה עם הבן-אנוש?” התפלאה ג'ייד,”סתם ישבנו..תראי איזה יפה הוא כשהו ישן..כמה שנאי מתגעגעת לשינה … " אמרה היילי לא מורידה את עיניה מפניו של ביל, “היילי! מה את חושבת לעצמך...יש לך משמימה את לא אמורה לחשוב על היופי שלו!” ג'ייד ניסתה לפתוח לה את העיניים , “נו מה? הוא סך הכול הזכיר לי קצת את ויליאם , חוץ מזה חצי מויליאם נמצא בו... “ היילי מיד הצדיקה את עצמה, “תזהרי לא להתאהב בו אחרת תהיה לנו בעיה" אמרה ג'ייד, “ לנו? … חוץ מזה ויליאס שיראה כמוהו... ילך לא רע" אמרה היילי, “קודם כל מתאהבים ביופי זה לא יהיה אותו דבר...שנית..שמתי עין על טום ואת לא רוצה שנריב על בנים נכון?” שאלה ג'ייד, “בטח שלא! אבל מה זה יעזור לך? בסופו של דבר זה יהיה ויליאם .. שלא תחשבי על זה כי ויליאם שלי...” אמרה היילי, “טוב אני לא יודעת מה איתך אבל אני זזה לצוד" אמרה ג'ייד מביאה חיבוק קל להיילי ונעלמת משם. היילי לקחה נשימה עמוקה מבטיה בביל "למה אתה כלכך יפה ותמים?” היא לחשה , היא הניחה יד על הלחי החלקה שלו מעבירה ליטוף קל, היא הורידה את היד וקמה מרימה אותו על הידיים שלה בלי להעיר אותו, היא לקחה אותו בחזרה לכפר לבקתה שלו , הי השכיבה אותו על המיטה שלו וכיסתה אותו, “לילה טוב ויליאם...או ביל" היא לחשה מביאה לו נשיקה קלה על הלחי,היא כיבתה את האור ויצאה מהבקתה.

סורי אם יש שגיאות וכאלה לא היה לי כח לעבור על הפרק מחדש עכשיו...

אני מצפה להרבה תגובות כדי שאני יעלה פרק הבא!